כותרות TheMarker >
    ';

    השביל וההולך בו

    חד פעמי

    46 תגובות   יום רביעי, 3/10/07, 22:04

    It is pretty amazing that our society has reached a point where the effort necessary to extract oil from the ground, ship it to a refinery, turn it into plastic, shape it appropriately, truck it to a store, buy it and bring it home – is considered to be less effort than what it takes to just wash the spoon when you're done with it

    השלב הבא של תרבות הצריכה המיידית הוא להתעצל ללחוץ על דוושת הדלק, ומאחר והרכב אינו נוסע -- להחליפו בחדש. אין טעם לתקן, כי הכל בר החלפה והכל חד פעמי. הבגדים שלגופנו, הציוד שבבתינו, בני האדם שלצדנו. לא נורא, "מחר נקנה עוד אבוקדו". 

     

    פעם, ולא כל כך מזמן, זכור לי שאנשים היו מתאמצים לגשר על חילוקי הדעות, יושבים במשרדם של עורכי הדין ומנסים להגיע להסדרים בני קיימא שיאפשרו להם להמשיך לעשות עסקים זה עם זה. איכשהו לאחרונה, אני נתקלת יותר ויותר באנשים שמעוניינים לשרוף את כל הגשרים בתביעות משפטיות, כשצריך וכשלא צריך. בעיקר כשלא צריך.

    ומה שמדאיג עוד יותר הוא התחושה שהאנלוגיה דלעיל תקפה ליותר מדי היבטים של החיים המודרניים.

    שמישהו יצעק בבקשה שהמלך עירום.

    תודה מראש.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (46)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/4/08 11:30:

      יוסי יניב - תודה על התובנה. אכן יש משהו כוחני בתרבות הצריכה ואכן יש משהו זמני מאוד בכל העניין. יחד עם זאת, אני מקווה שיש דברים שניתן לעשות בנדון בטרם יגיע זמנן של אימפריות ליפול. ובבניין ציון ננוחם :-)

       

        26/4/08 11:27:

      אריק - תודה על שאתה מפנה את תשומת הלב לחציה המלא של הכוס. היא שם, ולפעמים זה קל מדי לראות רק את מה שמפריע ולא את כל הדברים הטובים שללא ספק קיימים. חן חן על המוקד הנכון!

       

       

        23/4/08 07:03:

      היום אני קורא את דברייך ומבין שהפיספסתי את העיקר:

      תרבות המבוססת רק על צריכה היא תרבות מתחפשת.

      האמת שלה היא הכוחניות.

      והכוח הוא לא ניצחי, הוא גדל וקטן.

      הרוח, הרעיון נכסי התרבות והמוסר הם נצחיים.

      (כמו רומא המתפרקת)

        22/4/08 19:40:

      בהרבה מובנים את צודקת, אני נתקל בתופעות האלה יום-יום.

       

      אינני בטוח עד כמה המצב החמיר, למרות שאני שותף לתחושות שלך כפי שביטאת אותן יפה.

      אבל יש גם הרבה אנשים טובים שמסייעים ללא תמורה או בקשת תמורה, עוצרים ליד מעבר החציה כשילד רק עומד על המדרכה, ועוד ועוד.

       

      החיים אינם שחור ולבן.

        17/3/08 08:30:

      תודה יקירתי!

       

      חיבוק גדול.

        14/3/08 16:19:

       

      כבר אמרתי לך שאת גם יפה, גם חכמה וגם צודקת?

      איזה מזל שאת חברה שלי!!!

       

      כן יקירתי, כל כך מסכימה איתך ובימים טרופים אלה על אחת כמה וכמה

      הן בהיבט האישי והן בהסתכלות אובייקטיבית יותר על המתרחש סביבנו.

      עצוב אבל נכון..

       

      נגמרו הכוכבים אבל אחזור

      את ראיה ליותר מאחד:)

       

        10/3/08 14:35:

       

      צטט: צ.* 2008-03-10 14:34:52

       

      צטט: dianar 2008-03-06 20:54:39

      במידה מסוימת זו אשמתך.

      איחלת לי עומס עבודה, ואכן אני עמוסה מכדי לכתוב פוסטים נוספים כרגע.

       

      חשבתי שבקרה כזה שולחים זימון לדיון  

      או לפחות מכתב מעו"ד :-)

      במקרה כמובן :-(

        10/3/08 14:34:

       

      צטט: dianar 2008-03-06 20:54:39

      במידה מסוימת זו אשמתך.

      איחלת לי עומס עבודה, ואכן אני עמוסה מכדי לכתוב פוסטים נוספים כרגע.

       

      חשבתי שבקרה כזה שולחים זימון לדיון  

      או לפחות מכתב מעו"ד :-)

        6/3/08 20:54:

      במידה מסוימת זו אשמתך.

      איחלת לי עומס עבודה, ואכן אני עמוסה מכדי לכתוב פוסטים נוספים כרגע.

        4/3/08 07:37:

      אני מחכה בכליון עניים לפוסט הבא שלך והוא לא מגיע

       

      כותרת הפוסט מתחילה לקבל משמעות נוספת :-(

        9/2/08 18:28:

       

      צטט: dianar 2008-02-09 09:42:38

      ירון - תודה רבה

      ultramag - חיוך גדול לנוסטלגיה הגששית ולגישה הממחזרת

      פוקסי - תודה רבה

      elshir - עלית על הנקודה: "הקלות הבלתי נסבלת..."

      שבת שלום - תודה על ההמלצה. בהחלט אציץ בכתובים.

      צ* - לפי גישתך, אם יהיו יותר אינסטלטורים במדינה, תחליף ברזים לעתים קרובות יותר. האמנם?

       

       

      כזו תשובה רק עו"ד יכול/ה לתת

       

      לגופם של דברים

      לא ידוע לי על מקצוע נוסף בו ישנה הצפה מקצועית כמו בתחום עריכת דין

      (אם את יודעת אשמח לשמוע)

       

      לדעתי זו התממות לחשוב שבמצב כזה בו כולם רוצים להתפרנס אבל על אותה פרנסה מתחרים מידי שנה בשנה הרבה יותר נצרכים יוכלו להתחלק בעוגה בגודל קבוע

       

      או שמגדילים את העוגה או שאופים יותר עוגות אחרת ישרור הרעב

       

      מאחל לך שבוע נפלא

      ועמוס עבודה :-)

        9/2/08 09:42:

      ירון - תודה רבה

      ultramag - חיוך גדול לנוסטלגיה הגששית ולגישה הממחזרת

      פוקסי - תודה רבה

      elshir - עלית על הנקודה: "הקלות הבלתי נסבלת..."

      שבת שלום - תודה על ההמלצה. בהחלט אציץ בכתובים.

      צ* - לפי גישתך, אם יהיו יותר אינסטלטורים במדינה, תחליף ברזים לעתים קרובות יותר. האמנם?

       

        6/2/08 13:50:

      "פעם, ולא כל כך מזמן, זכור לי שאנשים היו מתאמצים לגשר על חילוקי הדעות, יושבים במשרדם של עורכי הדין ומנסים להגיע להסדרים בני קיימא שיאפשרו להם להמשיך לעשות עסקים זה עם זה. איכשהו לאחרונה, אני נתקלת יותר ויותר באנשים שמעוניינים לשרוף את כל הגשרים בתביעות משפטיות, כשצריך וכשלא צריך. בעיקר כשלא צריך. "

      יכול להיות שלפיצוץ האוכלוסין בתחום עריכת הדין יש קשר לתופעה ????????

        10/12/07 09:42:

       מה ששכחנו הוא ש"כסף בא והולך"; אך נכסים הרוחניים, ברגע שהם שלנו, איש לא יכול לקחת אותם מאיתנו.

       

      ממליץ לך לקרוא את הספר החדש של הסוציולוג זיגמונד באומן

      או התיחסות קצרה ושטחית בבלוג שלי ל"אהבה בתרבות הצריכה". 

        7/12/07 09:39:

       חבל, אבל זאת האמת

      היום הכל נראה אחרת

      האכפתיות נעלמת, מאבדת עניין

      מה שהיה חשוב פעם כמו הערכה וכבוד

      כבר לא חשובים יותר

      רק האגו המנופח נשאר

      מי יותר חזק ומי יותר עקשן 

      בלי מחשבה, בלי התחשבות, בלי רגש...

      אם לא זה, אז אחר

      ואם לא זאת, אז אחרת...

      הקלות בלתי נסבלת  הזאת חסרת חמלה

      לסיים, לשבור, לשרוף, להרוס...

       

       

      העולם הולך ונעלם...

       

       

       

       

        3/12/07 09:04:

      ערוּמכּוּלוֹ

       

      וגם כוכב 

        3/12/07 08:45:

      המלך עירום

      אבל אתנחתא קומית

      בעניין הרכב

      נזכרתי במערכון של הגשש

       

      הפיאט של קלאראשו לא זזה רוורס!
      הורדת מהג'ק?

      בטח הורדתי מהג'ק

      ולא זזה רוורס ?

      לא!
      בדקת פלגים פלטינות עמה?

      כן הכל חדש!

      ולא זזה רוורס?

      לא זזה רוורס.

      הכנסת רוורס?

      לא.

      איבקי עליק בקא.

      תתקשר מחר למשרד הרישוי תגיד להם שאתה לא מגיע כי אתה אהבל

      אין לך מה לחפש בחולון רק תעשה פקקים

       

      ובחזרה לפוסט, מחליפים אוטו, לא בבית ספרנו...

       

      אולטרא ממחזר

       

        29/11/07 00:11:
      קטע מאיר עיניים
        27/11/07 05:58:
      deoracle - תודה על תגובתך, אם כי אני חולקת עליך. לדעתי, עורכי הדין לא בהכרח אשמים בכל פשעי האנושות.
        27/11/07 05:13:
      The minute lawyers get involved everyone loses their shirt!
        26/11/07 09:11:

      אילנתי - ראשית טוב לראותך בקפה! ברוכה הבאה למחוזות הוירטואליים :-)

      ושנית, מאמצת בשתי ידיים את גישתך.

      לו רק השכלנו לרדוף פחות אחר השפע המדומה..

        25/11/07 19:19:

      דיאנה יקרה, ברכותי.

      הפוסט שלך מתאר יפה כמה שפע מעריף עלינו העולם המודרני וכמה אנחנו עדין לא יודעים איך להנות מהשפע הזה. אני חושבת שאם נקח ממנו על פי אמות של מה מתאים לנו, להבדיל מתפוס כפי יכולתך - אולי לא נלך לאיבוד ולא נמצא את עצמנו פתאום ערומים.

      שמחה שאת כאן.

        24/11/07 15:37:

      יקיר - תודה על התגובה והאיחולים הטובים

       

      יעל - אכן, לכך בדיוק התכוונתי כשהתייחסתי למשפט שלך "כל דור הולך ומקלף את תפוח האדמה, קצת רחוק יותר מין הקליפה". פחות מקפידים, פחות חושבים על הדברים. יותר ויותר משליכים חלקים מהתוכן על תקן פסולת. וייתכן שבעידן המודרני זה רע הכרחי. תודה על פוסט נוגע ללב ובמיוחד תודה על המשפט הזה :-)

        24/11/07 00:00:

       

      כן, ערום ועוד חורף פתאום, כך שגם ממש לא נעים !

      וגם החורף, שהוא פתאום - בגלל כל הערום וערייה הזה והפלסטיקים שמצויים בסביבה.

      וגם המאגרים לייצור הפלסטיקים עומדים שבריר, לפני ערום מלא... 

       

      עכשיו גם ברורה לי יותר אבחנתך, באשר לאופן חיתוך הקליפה של סבתי האהובה...

       

      תודה על הפוסט - ננגעתי !

       

      יעל.

        22/11/07 13:38:

       

      אכן ערום הוא המלך...אין גבול לטמטום, לאלימות המילולית והפיסית שבין ניצים שהיו פעם זוג יונים-אוהבים ועשכיו כשאש שנאה ומשטמה יוקדת בעיניהם, שטופי חימה ומהירי החלטה, מעדיפים להתנגח ולהתנצח בבתי המשפט (עד-לא-ידע מבחינת הזמן והכסף שנשפך...) עד זוב דם, כאשר שוכחים בדרך הילדים המסכנים אשר מצולקים עוד ועוד מההתנהגות (הילדותית) של ההורים "הבגירים"...

       

      דבר אחד בטוח לא נסתר מעיני והוא...בזכות האמור לעיל, דואגים "הלקוחות" לפרנסה טובה לאדבוקטים המכובדים אשר במקרים לא מעטים (יש אשר יאמרו: במרבית המקרים) לא טורחים-משתדלים "לסגור" עניין בגישור רגיש, ענייני וזול בהרבה בכסף, זמן ומשקעים אלא מוסיפים שמן למדורה ללבות האש...

       

      שרק נהיה בריאים, מאושרים ולא טפשים... :-)

        18/11/07 13:32:

      מוטי - תודה על ה- input שלך. יש בי חוסר רצון עמוק להודות בכך, אבל אתה צודק :-)

      חנן - תחזקנה ידיך ;-)

      rom-w - אכן הפסקנו להתמודד. עלית על מלת המפתח. תודה לך.

      דרור - תודה על השיר הקולע והמעורר חיוך.

      cry no litra - חן חן על המובאה הרלוונטית

      נתן - תודה על נקודת מבט מעניינת, נכונה עד כדי כאב.

      קומנדו 180, אפור זקן ואמיר חלמיש - תודה על ההזדהות.

        17/11/07 09:11:

      והמלך העירום הוא אני!

       

      אולי אם כל אחד מאיתנו יהווה דוגמה ומופת לעצמו ולסביבתו הקרובה, יחלחל הדבר גם לחצר המלכות.

       

      אולי...

      נושא למחשבה...

        6/11/07 07:50:

       

      צטט: .a.b 2007-10-04 00:33:33

      דווקא הייתי שמחה לשרוף כמה גשרים...

      ובאשר לעירום - בנסיבות מסוימות אין כמותו קורץ

       מסכים גם עם   הפוסט   עצמו

       אך  מצטרף  לתגובה....

       

      נשיקהמגניב

        3/11/07 19:51:

      המלך לא רק עירום.

       

      הוא גם מנסה

      להפשיט בכוח

      את כל מי שסביבו.

       

      מלך עיוור!

        31/10/07 08:18:
      הכול מתחיל בהזניה של החיים כערך עליון. נכחד הכבוד מן העולם. פילוסופית, כבוד הוא דבר שמוענק. במציאות הוא הפך לנרכש שכן הקידמה הביאה אותנו אל העצלות. וזו גרמה לנו להפסיק לנתח ולקבל החלטות באופן מושכל ובמקום, פשוט לשפוט. ולכן - המלך הוא עירום.
        22/10/07 22:34:

      עניין הנפט במיוחד אקטואלי לאור זה:

      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/915840.html 

       

      לא מבינים במדינה הזאת שגם המשאבים האקולוגיים שלנו מוגבלים ובקרוב (במנוחי כדור הארץ) ימותו. 

        18/10/07 11:13:

      המלך עירום

      אני עירום

      את עירומה

      כולכם עירומים

      הכל עירום

      איבדנו את התמימות

      איבדנו את הטוהר

      איבדנו את הקדושה

      הכל זה רכ כסף כסף כסף

      וסקס

      ואגו

        17/10/07 20:23:

      תרבות צריכה.

      האמת שהעלית נקודה מאוד מאוד נכונה וכואבת. קל יותר לזרוק מאשר לנקות.

      הקלות הבלתי נסבלת של הקיום.

      תרבות השפע.

      לדעתי העובדה שאנחנו חיים בתוך שפע של מוצרים, של רעיונות, של טעמים ועוד ועוד הינם הבסיס להתייחסות שלנו כלפיהם, לא מתאים יש תחליף - מה הבעייה?!

      הפסקנו להתמודד והכי גרוע, מילא אנחנו, לנו יש פה ושם "מוסר כליות" - הבעייה האמיתי היא הילדים שאנחנו מגדלים - ילדים של "אם אין לחם יואכלו עוגות"

       

      ואחרי כל המלל הזה - מקווה שאני טועה! :)

      טוב שהבאת את הפוסט הזה - היה לי נחמד לקרוא. 

        17/10/07 18:07:

      מאז גשר המכביה אנשים פשוט לא סומכים יותר על גישור... (-;

       

      אני לא מבין מה אתם רוצים מזוהר ולמה אתם טוענים שהוא ערום??

       

      למרות שאני די מקפיד על שמירת הסביבה. הניתוח החד על הכפית בהחלט מאיר עיניים. 

      לאחרונה גם לי נפל האסימון והפסקתי להזמין כוסות חד פעמיות למתקן המים המינראלים שלי והתחלתי לשטוף את הכוסות שנשארו לי. לפעמים זה ממש חילוץ של 669 למצוא את הכוס הקטנה תחת ערמות הכלים...

        

      חיזקת את ידי...

      חנן

        15/10/07 13:00:

      המל לא עירום. מכיוון שלמלך יש יועצים שיווקיים ממותגים למשעי, הוא מיצב את העירום כבון טון הבא, כאופנה ש- here to stay. היא הכי אישית שבעולם, יש בה private label מובנה, יש בה אמירה נועזת וממנה, אפשר רק לנסוק.

       

      באשר לתרבות האינסטנט, הכל קשור לדעתי להסתגלות האבולוציוניות האיטית מדי שלנו לגידול העצום בגירויים שמסביב. תחשבי על זה - פעם אפילו מחשבותינו היו "עבודת יד" מושקעת ומהוקצעת. כבודה של המילה הכתובה, על נייר אמיתי, בחריטה ידנית, היה בה משהו מן הקדושה שבשימת הלב. וכמו שכתוב בספר "ארבע ההסכמות" (לרוץ ולקרוא לדעתי), הכל מתחיל בחטא של תשומת הלב. ובכן, כמות הגירוים מסביבנו עצומה, פולשנית, ובעלת תפוגה מהירה מדי. ולכן, למדו אותנו לזרוק, כדי שהידיים הדמיוניות שלנו תהיינה פנויות לפספס את הגירוי הבא.

       

      המלך לא עירום, הגירוים שסביבנו לבושים מדי.

      מוטי 

        13/10/07 07:21:

      חובב המקרא - תודה על האמירה הפנטסטית. אני מאמצת אותה בחום :-)

       

      זיו כוכב - קטונתי מלנתח מגמות בהסתמך על ניסיון אישי בלבד. הגישור הוא אכן מוסד בתנופה, אך ממה שאני רואה, אנשים ששים יותר אלי קרב ולא אלי פשרה ומגיעים לגישור בעיקר כאשר אין מנוס (צו בימ"ש) ולא כאשר התובנה על ישוב הסכסוך בדרכי שלום מנחה את צעדיהם.

       

      עופר מימון - קטונתי מלשנות את הרגלי הצריכה בקפה, אבל תודה על הטפיחה על השכם. נעים לשמוע ומצטרפת למשאלתך: הלוואי ונשנה מעט את דרכינו..

       

      לא-נרדו דה-ווינצ'י - תודה על השנינה :-)

       

       

      המלך עירום? - כבר מזמן אין עליו בשר אפילו.

       - בגדים זו הבעיה האחרונה שלו.

      :))

        6/10/07 07:05:

       

      תודה לך דיאנה, על ששינית כמה מהרגלי הצריכה בקפה. ועל שהעלת נושא כזה חשוב לסדר היום.

      מי ייתן ונשנה מעט את דרכינו.

       

      עופר

        6/10/07 00:06:

      זאת באמת המגמה או שזו רק תחושה? למרות שאינני מכיר את הסטטיסטיקה הרלוונטית נראה לי שהמגמה הכללית בעולם היא דווקא כן ללכת יותר לכיוון של גישור. הרי מוסדות גישור חדשים קמים חדשות לבקרים, קורסים רבים בגישור נפתחים וחוזים רבים נחתמים בפסקה שגישור או בוררות תהיה הערכאה הראשונה לפני דיון משפטי. גם התקנות הנוגעות לגישור נראה שמתפתחות, גם אם בארץ יש פיגור ביחס למדינות מערביות אחרות. ברור שתמיד מקרים קיצוניים מאפילים בזכרוננו על מקרים מתונים, וזה תמיד מקומם ומרגיז, במיוחד למישהי הנמצאת בתחום ויודעת כמה יותר מועיל לנסות ולפתור דברים מאשר לנסות ולהכות בצד השני בדרך של התדיינות/התנצחות מול שופט.

      התרשמותי היא שהמגמה, בראיה סטטיסטית, נוטה לכיוון של גישור. לא כך? 

      וכבר נאמר שתרבות הצריכה המערבית היא תרבות בה אנשים מבזבזים כסף שאין להם, על דברים שאינם צריכים, על מנת להרשים אנשים שאינם אוהבים.

      (לא ממש קשור. אבל חיפשתי הזדמנות לתחוב את ההגיג הזה מחייך). 

        5/10/07 07:22:

      תודה!

      לג'קי - על תובנת קו הכסף;

      ליובל - על ההצטרפות לצעקה;

      לענת - על גילוי הלב;

      לאלמגור - על הפניה לדיון מעניין;

      ולדן - על הציטוט של מרגרט

      ועל האינסייט המצדיק אי שטיפת כפיות :-)

       

        4/10/07 20:08:

      במילותיה של מרגרט תאצ'ר הנצחית:

      "Things will get worse before they'll get worser..."

      כל מערכת חוזרת בסוף לאיזון או מתפוצצת כך שאני אופטימי...

      אבל ברור שגם במקרה הטוב נצטרך לטחון הרבה כפיות פלסטיק.

       

      המהנדס לא יכול להתאפק: לא תמיד יותר ירוק לרחוץ כפית מאשר לייצר חד-פעמית מפלסטיק.  גם רחיצה צורכת מים וחשמל ומייצרת מים מלוכלכים עם סבון.  לא יודע את החישוב המדויק, אני מניח שהתשובה יכולה להשתנות ממקום למקום.

        4/10/07 09:43:

      בהחלט.

      תרבות הצריכה הזו משחיתה.

      הנה דברים דומים שכתבתי בדיון בקהילת נשים

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=128358

        4/10/07 00:33:

      דווקא הייתי שמחה לשרוף כמה גשרים...

      ובאשר לעירום - בנסיבות מסוימות אין כמותו קורץ

        3/10/07 23:55:
      מסכים. עירום לגמרי.
        3/10/07 22:21:

       

      “אבל אבא” העיר פתאום ילד קטן ותמים שלא ידע לשקר, “המלך עירום”.

       

      לפני שנים רבות היה מלך שאהב מאד בגדים חדשים.

      יום אחד הגיעו לארמון המלוכה שני נוכלים שהעמידו פני אורגים וחייטים לאחר ששמעו למרחקים על אהבתו של המלך לבגדים חדשים.

      באגדה קסומה זו, שחוברה על ידי הסופר הנודע, הנס כריסטיאן אנדרסן, מתוארת חולשתו של המלך לבגדים החדשים עד שאיבד לגמרי את שיקול דעתו."

       

      אנשים עניים רוצים הכרעה מכוח הצדק.

       

      אנשים עשירים רוצים הכרעה מכוח הכסף.

      ואנחנו במדינה כבר לא רוצים גישור, רוצים רק הכרעה מכוח החולשה ולא מכוח הצדק.

      ולבסוף כולנו נשאר עירומים.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      dianar
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין