פרקטלוג
דמיות עצמית בכל קנ\"מ. תבניות שחוזרות על עצמן על פי חוקיות פשוטה אך נסתרת ממבט ראשון. מימדים קשים לתפישה - לא שלמים.
ואולי כל הפ..נות לעיל היא בסה\"כ תירוץ לגיבוב של פוסטים שאין ביניהם ולא כלום תוך נסיון לגרום לקורא התמים לחשוב שיש פה משמעות נסתרת.
הרי שנוי קל, תוספת של שני \"וו\"ים בנוסח אחת שתיים בום והמשמעות עלולה ללבוש צורה מהת.ת.
פוסטים אחרונים
- כופרים בעיר הקדושה, סיפור מימים אחרים 30/9/08
- חגיגת סיום או ספונטניות נשלטת או קפה אצל אבו אעיל 13/12/07
- כבר לא מחפש. (עברו שלשה וחצי חדשים) 25/11/07
- Daisuke Nakanishi 11/11/07
- כאשר א. התגייס 3/10/07
- שנה טובה 11/9/07
ארכיון
כאשר א. התגייס
הפוסט ההוא טוקבק לכל מיני כוונים לא... פשוט לא.. אז הנה הארה מזוית קצת אחרת. מעשה שהיה. א. בן למשפחה ידועה ומכובדת, התגייס בשנת 50 ונשלח לטירונות במחנה אלנבי. עוד באותו הלילה הגיע שליח (אז קראו לזה רץ מיוחד) על אופנוע לקיבוץ. התדפק על דלתו של המזכיר ואמר לו כך: "קבלתי פקודה להביא מיד את המטפלת" |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כשהייתי בן עשרים ידעתי את כל התשובות.
היום אני די מרוצה אם אני מצליח לשאול את השאלות הנכונות.
אני זוכר ילדות פשוטה ומאושרת בקיבוץ. היינו עטופים ומוגנים כנראה אפילו יותר מדי. מלחמת ההתשה למשל זכורה לי כתקופה נפלאה שבה אמנם נפלו אצלנו קטיושות והיו מוקשים בשדות אבל אנחנו ישנו כל לילה במקלטים עם הילדים האחרים ולא בבית ההורים כפי שהיה נהוג בדגניה. (בשתי הדגניות לא היתה לינה משותפת, למי שמרים גבה). תקופה סוערת ונפלאה של מחבואי חושך, מסדרי פיג'מות ועוד. בקיצור זקפנו את קומתנו החנונה בפני החברה מהקיבוצים האחרים.
כל זה לא בא לומר שיש צורך או הגיון לחזור ללינה המשותפת. הטענה שלי היא שיש צורך לראות את הדברים בהקשר ובפרופורציה הנכונים. לכן אני לא מצטרף בחדוה למסע העליהום האופנתי על הלינה המשותפת. אני כאמור מעדיף את העקיצה בייחוד כשהיא באה ממקום אוהב.
מצחיק-עצוב... לא יודעת.
מעולם לא ישנתי בבית הילדים,
רק זוכרת אותי באה לשם כילדה, מבקרת חברים.
מהצד שלי, זה נראה לי רעיון לא רע בכלל לגור בלי ההורים...
אבל מתארת לעצמי שהיו לכך גם צדדים אחרים :)
...וכוכבים בחוץ, כמו לפני שנות אלף בקיבוץ...
הסיפור אמיתי. האיש הזה כבר לא חי היום.
הפוסט על ילדי השמש גלש לטענות על גזענות ועל פרזיטיות ועוד כל מיני דברים ממש לא בכוון. אין לי כוונה להכנס להתפלמסות על גדלות האנשים וגודל מעשיהם.
ההורים של הדור שלי הם בני דור שחלק גדול ממנו נמחק ונכחד במלחמת העולם השניה ובמלחמת השחרור. הוריהם - דור הסבים שלי, כשהיה להם כאב אישי "רמסוהו ברגלים" כדי להקים את החלום הציוני. ומתוך החסך והאבדן הם היו צריכים לתת לנו הכל והם עשו את זה לא רע בכלל. אלא מאי, אפשר להסתכל על תוצרי הלינה המשותפת גם בחצי קריצה. והכי חשוב - לא לאבד את הפרופורציות.
איפה הכוכבים כשצריך אותם..
כן, זה סיפור ששמעתי . כנראה שהוא נכון. אם הוא בא בכל כך הרבה וורסיות