הכרתי אנשים

וחייתי עם אחד מהם לתקופה קצרה

שהבית היה מחניק

השממה מחיה

הלבד אינו מקום לבריחה אלא חיים מבחירה

"לפניו הוא רואה את הדרכים שחכות"??

יש כאן רעיון יפה המובטא במילים ספורות:

"המנוע גורם לו לנתק ולפרוץ

ולצאת אל מרחבי השממה"

 זה כל כך נכון וסותר לגמרי את שורת ההמשך,
"שם הוא חופשי..." וג"ו.

חופשי הוא לא, זה רק מקום לברוח אליו והמקום הזה אכן שממה הוא.
שמחתי לקרוא.

באם זאב ערבות יודע שהוא כזה ומצהיר על כך - זה דבר אחד.

הבעיה לדעתי באלה שמנסים להיות משהו אחר, כל כך שונה מהם, עד הרגע שמרגישים נחנקים ואז פורצים קדימה.

אז באמת אנשים נפגעים.

חייתי עם זאב ערבות כעשרים שנה, לבסוף שלחתי אותו לחופשי:-), אני לא בטוחה שזה פגם, כפי שנכתב בתגובה שמעלי, לא כולנו מתאימים לזוגיות, אין שחור או לבן, אני מאמינה שזאבי ערבות באמת רוצים להיות כלב ביתי, אך הצורך ואהבת המרחבים והאתגרים חזקה מהם. הבעיה היחידה הם כל אותם נשים/גברים שנפגעים תוך כדי נסיונותיהם להתביית ואי הצלחתם.

ליילות עם ירח מלא/ חצוי/ דק/ נעלם.

בסוף זה תמיד מתפרץ אצל מי שסובל מהפגם