כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    זהירות, אם מפסיקים לפחד ממשהו/מישהו - עלולים להתחיל לאהבו....

    66 תגובות   יום שלישי, 8/6/10, 20:04


     

    זהירות, אם מפסיקים לפחד ממשהו או מישהו...עלולים להתחיל לאהבו....   

    הסיפור הרשים אותי בשל כמה סיבות, ביניהן גישתו המקורית של המחבר. למיטב ידיעתי זה ספר ראשון עם גישה שונה ומיוחדת, ונראה שאני די אוהבת אותה.

    הארץ גלריה "סיפור מסגרת: כשהעכבר הופך לחיית מחמד" (6.6.2010)  דוד רפ, מספר על "בוטן העכבר והדבק האכזר" מציג עלילה מאתגרת מחשבה, המפירה בעליצות מוסכמה אחר מוסכמה בכתיבה "נכונה" לילדים.  

     

    הספר יוצא לראשונה נגד המקובל, מפר מוסכמות הקשורות לכתיבה, לכתיבה עבור ילדים בפרט, לגבי הורים, יחס לבעלי חיים, אפילו מסוימים ביניהם - פשוט  ת ע נ ו ג.

    הנה הוכחה שאפשר לומר ולספר כל דבר לילדים, תלוי איך ובאיזו צורה מעבירים זאת. כאן נראה שאומרים את הדברים כמות שהם, בצורה מעשית, אך מרוככת, אנושית, בהחלט כפי שזה בחיים. 

     

    המציאות, שלפעמים קשה, מוגשת לראשונה לא דרך משקפיים ורודים, ובצורה אמינה.

    גם ההורים "בני אדם", ויכולים לטעות ולשנות גישה והרגשה לגבי דברים שונים בחיים, כמו כולם. 

    האיורים מקסימים בפני עצמם, ומשלימים את הכתוב, והעכבר הופך מיצור שמקובל ומוצג תמיד כדוחה, מכוער, מזיק - כיצור "מואנש", בעל חישה, רצונות ומאוויים משלו, סובל ופוחד ככולם, ואפילו חמוד. 

     

     

    פעמים רבות מתייחסים לילדים לא כאל בני אדם תבוניים, ומרצון לגונן ולסוכך עליהם מסתירים מהם את האמת, עובדות בחיים, משקרים שקרים לבנים. הם הילדים, מרגישים הכול, לא תמיד מבינים אך מרגישים.  

     

    הם גדלים לכן אח"כ עם פערים מסוימים בתפיסת המציאות וקושי להתמודד אתה, נוטים לייפות דברים, אולי לראותם מבעד למשקפיים ורודים, או לא לראותה כלל, כי כך חונכו.  דפוס זה מועבר אח"כ לילדיהם שלהם, ושוב מאהבה ורצון לגונן. 


    האמת, עם יד על הלב, אני ככולם לא רוצה אותו (עכבר)בבית, אבל לא מוכנה להרגו בצורה כל כך אכזרית כמו מלכודת דבק מחרידה.


     

    בקטנותי נאלצתי להשלים עם דרך "הדברה" זו של הורי, אז בשנים עברו לא בדיוק הייתה דרך אחרת. בבגרותי ביקשתי בכל לשון של בקשה מאמי שיש מלכודות אחרות הומאניות יותר. 

    פעם כשביקרתי אצל את הורי ראיתי מלכודת אחת כזו, שעכבר תינוק נלכד בה. למזלו זה היה ממש זמן לא רב .

    זה שבר אותי.  עכבר תינוק, ממש קטן וחמוד כזה, הסתכל עלי בעיניים שלו....לראשונה החלטתי שלא עוד.


    חפנתי אותו בין האצבעות, מתחת לבטן, הרטבתי קצת את הדבק, ולאט בעדינות התחלתי למשוך ולנסות לנתקו מהדבק.


    היה לו מזל, זה באמת היה בהתחלה. הכנסתיו לקופסה ומהר רצתי החוצה לשחררו.


    התחננתי לאימא שתשנה מלכודות. אמרתי שאינני יכולה להכריח אותה לנהוג בצורה מסוימת אני יכולה רק לבקש, אך אם אינה חסה עליו שתחוס עלי, כי אינני יכולה לא לראות ולשאת זאת. 

     

     

    יש מלכודות הומאניות ללכידת עכברים, פשוט צריך לבקש בחנויות. לא לכולם, אך בהחלט ניתן להשיג: דגם אחד הוא קופסת מתכת מלבנית מוארכת שניתן לשים בה מזון, ואחרי שהעכבר נלכד אפשר לשחררו בחוץ, רחוק. 

     

    הרתעה, דרך אגב, זו הדרך הטבעית לגרום לכך שלא יהיה נעים להם אצלכם, כך שגם אם הם מגיעים במקרה הם לא יישארו ויחגגו:  ניקיון, דברים סגורים, אטימה, וריסוס בחומרים טבעיים - מרתיעים עוזרים פעמים רבות, ומי שגר בבית קרקע אפשר לפזר חומרים כאמור גם סביב הבית. 

     

     

    בנוסף יש בספר את הנושא של שינוי גישה, התמודדות עם סטיגמות לגבי בעלי חיים שאינם מקובלים, ששמם יצא שלא לטובה, אם כמזיקים במקרה זה.  


    במקרים נוספים יצא לבעלי חיים אחרים שם לא טוב מסיבות שונות כמו: עורב, וצבוע למשל שגם אינם מקובלים ופופולאריים.

     

    את דעתי לגביהם, ועקרונית לגבי בעלי החיים הפחות מקובלים שיניתי לחתולין (הטמעת הביטוי של haleth ) אחרי קריאת הספר  Cry of the Kalahari, (אם אינני טועה כבר הזכרתי אותו היכן שהוא). 

     

     

    כאן בתמונה שנלקחה מהאתר הזה ניתן לראות את    Delia Owens greets the brown hyena "Pepper  אני מסתכלת על התמונה ולא שבעה אותה, קוראה שוב את הכתבה המסקרת את הספר הזה, ונזכרת מה חשבתי והרגשתי אני עצמי לגבי הצבוע לפני קריאת הספר ואחריו, ובהמשך איך שיניתי את דעתי לגבי בעלי חיים נוספים.  




     

    מאז, לפני שנים, הבנתי שכמו כאן, לעכבר, הוציאו לבעלי חיים מסוימים שם לא טוב, ולא תמיד בצדק, ולא כדאי לקבל דברים מובנים מאליהם וחצי אוטומטית כפי שהורגלנו.

    אולי כדאי גם לבחון אותם דרך עיניים אחרות ובדרך שונה - או פשוט להאזין גם ללב. באותו הקשר של ספרות ילדים, גם עם גישה מקורית קיים הספר "פחדרון בארון" על ילד שסובל מסיוטי לילה, מפחד ממפלצת, עד שיום אחר הוא שומע אותה בוכה מתחת למיטה שלו... וקורה לו משהו.  

    הוא מפסיק לפחד, מרחם עליה, ומזמין אותה לישון אתו במיטה כדי שלא תפחד.... 

     

     

    הספר הזה, מבחינת שינוי גישה וראייה שונה של הדברים גרם לי להיזכר בספר הילדים הזה הוותיק, הידוע, על המפלצת J. 

     

     

    אם לא יחדירו לילדים וילמדו אותם לפחד ולשנוא בעלי חיים מסוימים כי : "כלבים נושכים" "חתולים מלוכלכים ושורטים" "עכברים מזיקים ומביאים מחלות" "עורבים רעים ונקמנים" "צבוע בעל חיים אוכל נבלות בזוי" וכד', אז כשהם לא יפחדו, לא יקבלו התנגדות, יהיה להם קשה לשנוא אותם, והם יראו אותם יותר כפי שהם באמת:  יצורים בעלי חישה כאדם, שגם זקוקים למזל,לרחמים, ואהבה, בדיוק אותו דבר כאדם.  

     

     

    היחס, הגישה, ודפוסי ההתנהגות הנרכשים ונלמדים כלפי בעלי חיים, הופכים לגישה כללית, ועוברים פעמים רבות ליחס לבני אדם אחרים...גם האדם נולד אחד כהה אחד בהיר, אחד גבוה וגדול ואחד קטן, אחד יפה יותר ואחד פחות, אחד מקובל יותר ואחד פחות...אז מה?

    גם האחר, ולו הוא שונה מהכלל, ולו הוא חריג, עדיין גם בו, ובכל אחד אחר יש את היופי והקסם האופייניים לו, ולו בלבד - גם אם הוא עכבר קטן. 

     


    ולגבי הספר, מה דעתכם על הגישה הזו בה נקט באופן כללי ?  וכלפי ילדים? ולאו דווקא כמובן לגבי העכבר, לגבי הגישה עצמה כגישה לחיים ?  

      מתוך "בוטן העכבר והדבק האכזר" איור של נעם נדב

    מהארץ גלריה "סיפור מסגרת: כשהעכבר הופך לחיית מחמד" (6.6.2010)  דוד רפ




     

    דרג את התוכן:

      תגובות (63)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/6/10 00:46:


      מעניין מאוד

      תודה .

        12/6/10 12:31:

      צטט: bonbonyetta 2010-06-10 13:23:50

       

      אנחנו כנראה לא יכולים ללכת נגד הטבע  למרות שהטבע אכזר   מבחינת הלביאה זאת באמת הישרדות והטרף זה המזון שלה    [ לכן  לא יכולה לראות סרטי טבע לצערי]

      אני כועסת  על  החתולים השמנמנים והשבעים שפשוט נהנים לשחק ולהתעלל  ובדרך כלל רק הורגים ולא טורפים

      פשוט מעצבן   וקשה    אבל מנסה להשלים עם זה שזה הטבע שלהם ויש להם אינסטינקטים מולדים

       

      גם אם הייתי מעבירה את העכברון לשדה  היה טורף אותו נחש או חתול אחר    ,,,כנראה זה הגורל שלהם בטבע

      החזקים שורדים                      מתגעגעת לשפריצי המתוקה המיסכנה      אחיה טוטו גם לא נח   הביא לי גוזל שחרור שלא שרד מהפגיעה לצערי

      שיהיו לי בריאים ופחות אכזריים

       

      צטט: לקסיס10 2010-06-08 22:29:49

      לא מזמן חיכתה לי למטה בכניסה לבינין  שפריצי הקטנה[חתולה]עם הפתעה מתנה  עכברון תינוק  לבן בפה

      צעקתי עליה שתעזוב אותו  הניחה אותו וחשבתי איך להעביר אותו לשדה     בנתיים היא שוב אספה אותו וטסה לתעלוליה

      מאז נעלמה  מקוה שלא הרעילו פה עכברים    וגם אותה שהייתי ילדה אני עוד זוכרת בסיוטים שאבא שלי ןאחי רצו עם מטאטא אחרי עכבר שטיפס  אלינו לקומה שלישית זה היה נורא  טוב שיוצאים ספרים על חינוך לאהבת בעלי חיים    אני דואגת לשלב בעל חיים בכל ספר שאני מאיירת  לאחרונה

       

       

       

       

       

       

       

       

      אוי לקסיס.....

      שפריצי שלך מבחינתה שלה הביאה לך מתנה, היא צדה משהו שהיתה מביאה לאהובים ביותר עליה (עכבר) והביאה לך, זו אחת מהוכחות האהבה הגדולות ביותר שחתול יכול להראות ולהביא לך, כמו שהיתה עושה לגורים שלה....

      מסכנה, היא בטח לא הבינה למה את כועסת...למרות שאני בהחלט מבינה אותך, זה מראה לא נעים.

      באחד הביקורים שלי באפריקה היינו עדים למחזה מאד לא נעים.

      לביאה רזה, מורעבת (עונת היובש) עמדה לצוד איזה סוג של איילה או משהו. רצינו בקבוצה לעזור לבעל החיים האומלל, המדריך נזף בנו וביקש שנשים לב ש:

      הלביאה עם עטינים, כלומר מניקה, רזה ומורעבת, ואם לא היתה מצליחה לצוד את הטרף הדל הזה שעוד היתה קרוב לודאי שגם היא וגם הגור שלה היו גוועים....

      אז אני מבינה אותך בתגובה, אבל אותי, מאז זה קצת לימד לנסות להסתכל על דברים מכמה צדדים.

      גם אני בעבר לא הייתי מודעת לדברים כאלה כמו "מתנות" קטנות שחתולים מביאים לנו או קטעים מסוימים אצל בעלי חיים....:-)

       

       

        12/6/10 09:37:

      קודם כל רציתי לומר משהו בקשר לכותרת. בדיוק קראתי בספר כלשהו בדיוק את הרעיון הזה. שבו כדוגמה הביא המחברת סיפור על האופן שבו היא התיידדה עם אדם מוזר שרוב האנשים עברו על פניו בחשש. ואכן, לדעתי בעל החיים המפחיד ביותר הוא האדם וממנו הכי קשה לי להפסיק לפחד.

      ולגבי עכברים, אף פעם לא הבנתי למה אנשים גדולים מפחדים מיצור כל כך קטן וחמוד. חכמה גדולה יותר בשבילי היא לקבל באהבה גם ג'וקים שהם הרבה פחות חמודים לכאורה אבל גם לגביהם לא ברור לי הפחד (יותר ברור לי הגועל), הרי גם הם יצורים קטנים מאוד ולא מזיקים. אבל הכי קשה זה, כמו שאמרתי, להפסיק לפחד מבני אדם.

        12/6/10 07:33:


      יכול להיות שצריך ללמד את הילד על שרשרת המזון ויצירת שווי משקל של  המינים של החי ןהצומח בטבע, קודם כל כדי שיהיה  מבחר מינים של חי וצומ ח בטבע דרוש שיהיה שיווי משקל, כלומר אם מין אחד מתרבה בצורה לא מבוקרת ,זה בדומה לתאים סרטנים  שמתרבים בגוף,

      , על חשבון תאים נורמלים, למשל אם האדם יהרוג נחשים או יגרום למותם בדרך אחרת, כמו הצרת שטח מחיתם,

      מה שיקרה אוכלוסית החולדות תעלה ויתכן מצב של התפרצות מחלות  המועברות  דרך הפשפשים, שעוברים מחולדה לחולדה, ולבסוף מחולדה לאדם, לכל בעל חי יש מקום בחולית שרשרת המזון, ואם הגענו לשפע של מינים  , סימן שעד עכשיו נשמר השיווי משקל בטבע

      שבת שלום לך בונבוניטה,

      בידידות אשר

        11/6/10 14:43:

      תודה רבה, בונבונית, על הבעת גישתך ואהבתך שלך

      ועל המידע לגבי הספר.

      התחדשתי (בספר בגישה ובדעה - גם באהבה לבע"ח, אני בדומה לך :) )

       

      יפה ליובל אלבשן ולנעם נדב, מתוך מה שהספקתי להתרשם באמצעות הקישור שהבאת.

       

      בדיוק אמש, ב'שעה קטנה', שוחחתי בכתב עם חברה שעברה לא מזמן לבית קרקע,

      אשר סיפרה על כך שיש עכבר בבית, מאחורי התנור,

      ושום דרך פיתוי שניסתה, לא הועילה.

      (בשום אופן לא התכוונה להניח מלכודת, לא כל שכן, מלכודת דבק)

       

       ממש ניסתה כל מיני דרכי 'אמי ותמי' שכאלה, עם פירורים בתוואי מהמטבח לדלת הבית והחוצה -

      אולם הוא לא רצה לצאת.

      :))

       

      שבת שלום, בונבונית.

      ותודה. 

        11/6/10 13:13:


      לא מפחדת מחיות שלא יכולות באמת להזיק לי

      ובד"כ זהירה אך לא מפחדת מאחרות.

       

      עכברים תמיד אהבתי.

      אם יכולתי הייתי תופסת ביד ושמה בחוץ.

      הם חמודים מאד.

       

      פעם בקנדה - כשגרתי בעליית גג יצא לי אחד מתנור הגז

      הוצאתי אותו ביד וזרקתי החוצה  והוא שב...

      והשארתי אותו שם עד שכמובן הביא את כל החמולה...

      אז היה כבר צריך לעשות משהו יותר דרסטי.

       

      פעם בלילה כשהייתי במיטה

      הוא התיישב לפני המיטה שלי על אחוריו עם הקדמיות באויר

      וצפצף אלי כמה דקות

      כמו בסינדרלה - בחיי אדוני 

      אבל אני לא שלמה המלך ולצערי לא הבנתי את הנאום...

       

      עכברושים זה ענין אחר כבר.  לא נעים.

       

      משני היצורים האלה אין לי ביקורים היום

      עם 4 חתולים בבית ועוד כמה בחוץ

      שמירה צמודה.

       

      אבל היה לי פעם עכבר חצוף

      שהיה בא דרך חור ברצפת המרפסת

       ואוכל את אוכל החתולים!

       

      אכן יצורים חכמים :)

       

       

        11/6/10 11:12:

      צטט: רונית הלל 2010-06-10 12:17:55

      ישנה גישה לחיים הדוגלת בפשטות:

      או שאתה פועל בעולם (כולל כלפי עצמך) 

      מתוך אהבה או מתוך הפחד !

       

      לפעמים זה עושה ממש סדר ועוזר לך לבחור ולהתמקם ברגש הרצוי 

      מעולה !

      כדאי לעשות מזה סטיקר להדביק על המקרר ולקרוא זאת כל בוקר ! 

      תודה


       
       
        11/6/10 11:01:

      צטט: leagat 2010-06-09 22:07:27

      גדוש גדוש כמו שרק את יודעת

      בעלי חיים כמו אנשים  יש שאני אוהבת יש שמחבבת ויש שאף פעם לא יהיה סיכוי לאיזה קשר ואפילו יעורר סלידה

      כמו עכבר כמו מקק עקרב נחש וצבוע - שיש גם בין ההולכים אל שתיים בייייי צ'או לאה 

      ויש לפעמים שאני מבינה אותך בהחלט.

      סיפרתי גם אני פעם חשתי סלידה אדירה לצבוע למשל.

      אחרי שקראתי את הספר עליו דיברתי זה השתנה לחלוטין. יש לנו כאן המון דיעות קדומות. יש בעלי חיים מקובלים ויפים הרבה יותר ממנו, שאם מכירים אותם תאמיני לי תפסיקי לראות את היופי שלהם....זו סתם כסות חיצונית שאינה אומרת דבר.


        11/6/10 10:47:

      צטט: ארזעמירן 2010-06-09 17:10:54

      מכיר את פחדרון בארון. שתי הבנות שלי גדלו עליו. הן לא הפסיקו לפחד, אבל הספר - אחלה.

      חיות, בעיקר כאלה שהתקבעו בזכרון הקולקטיבי שלנו כ"מגעילות", זוכות מאיתנו ליחס שלילי כל עוד הן נותרות ב"רמת הקונספט". נראה לי שבהכרח אנחנו משנים את ההתייחסות שלנו אליהן, ברגע שאנחנו מסתכלים להן בעיניים (נו, טוב, חוץ מג'וקים) 

      בהחלט. העניין הוא שנרצה בכלל להסתכל להן בעיניים, שנגיע לשלב הזה....

       

       

        11/6/10 10:45:

      צטט: oframon 2010-06-09 12:49:25

      תודה נשמע מעניין אפשרי לרכוש לכמה חברים או לילדיהם...ואם כבר מדברים מה אפשר לעשות עם גינה שורצת מקקים? יש איזו הדברה טבעית...כי אני מוכנה להכל מלבד מקקים שנכנסים אלי כל יום לביקור בבית...גם אם הם הופכים למשחק החביב על חתולי...אותי זה לא משעשע בכלל

      גם אותי זה לא משעשע בכלל, ואני בכלל דיברתי אם כבר בגדול על המשמעות ועל דברים אחרים.  עכברים אם כבר.

      משום מה אני רואה שוב וושוב התייחסות למקקים...?

        11/6/10 08:30:


      בזכות  החתולים שמסתובבים בחצר אין לנו באיזור עכברים,,

       ואני בהחלט מסכימה שיש דרכים אחרות  ופחות אכזריות,,,

        10/6/10 23:08:

      צטט: איתן פריד 2010-06-09 12:19:47

      זה נהדר . למרות שעכברים הם לא החביבים עלי.

      אם כך, התגובה שלך כשלעצמה נהדרת, תודה

       

        10/6/10 23:07:

      צטט: כוונות-אמיר 2010-06-09 12:07:50

      חינוך לאהבת בעלי חיים חייבים להעניק מגיל צעיר לפני שהסטיגמות משתלטות..

      אכן כן.

      הסטיגמות, מוסכמות, דיעות קדומות משלטות במהירות ותחת כל עץ רענן...

       

        10/6/10 23:04:

      צטט: tamareli 2010-06-09 08:39:10

      יקירה,

      פוסט מלא תובנות, הלוואי שאנשיםישנו גישה, לא רק לחיות אלא גם לבני אדם. תודה על השיתוף,

      יום מחוייך, תמר.

      תודה טמרלי

      הלוואי

       

        10/6/10 23:02:

      צטט: קראלה 2010-06-09 08:09:27

      מסכימה איתך שעכבר זאת חיה מתוקה אבל זאת לא גישה מקורית יש לנו את מיקי מאוס ומיני אישתו.

      יש גם בחנויות לחיות עכברים וחולדות מצויידים בכלובים עם גלגלים ומשחקים. מלכודות הדבק הן רעות בזה אין ספק.

      לגבי כלבים וחתולים בנוסף לאהבה צריך גם ללמד את הילדים לא להתקרב לכל בעל חיים זר שאנחנו לא מכירים.

      כמו שאנחנו מזהירים מאנשים זרים.....לא כולם חביבים.

      את לולי לימדתי לשאול את הבעלים אם זה בסדר שהוא ילטף.ובמידה וזה בעל חיים משוטט לא להתקרב.

      לגבי המלצתך קיבלתי בשמחה -תודה.

      ובגדול אני אוהבת את הפוסט שלך הוא מענין ומלא אהבה.

      יום נפלא יקירה . 

      תודה יקירה, לימדת את לולי שלך היטב.

      בעלי חיים אכן בדיוק כמו אנשים, לא כולם חביבים אך בהחלט לא כולם רעים :-)

      צריך לתת כבוד, ואם להתקרב אז בזהירות

      תודה חברה, גם לך יום ולילה טובים וסופשבוע מהנה

       

        10/6/10 22:47:

      צטט: d.double you 2010-06-09 05:33:00

      למדתי את מה שאת אומרת גם מהבת שלי.כשבאתי אליה אמרה שיש להם עכבר והם לא רוצים לשים מלכודת בשביל לא לפגוע בו. יש להם בקליפורניה מכשיר המשדר גלים שמבריחים אותו.

       

      אהלן, תודה

      בקשי ממנה פרטים על המכשיר הזה, לינק למוצר הזה באינטנט או כשהיא באה לבקר להביא כמה... :-)

      יש מצב?

        10/6/10 20:30:
      מלאך מקומיעקב עוד אחד מהבאגים החביבים של הקפה תגובה רגילה ישירה על תגובה שלך לא הולך טוב, אז עונה לך כך: חמודי, לא טוב לא כסף ! מה אתה צועק?והאדם לא גורם נזקים? תראה מה מעולל האדם בכל שטחי החיים לכדור הארץ, איש לחברו, מזהם את האוקיינוסים בחיפושו אחרי הזהב השחור של התעשייה המזהמת אף היא...חסר...?אז מה? שמים לו מלכודת דבק אכזרית כזו?  אם אינך אוהב ולא רוצה אותו יש אמצעי הרחקה, וגם מלכודות אחרות. מה הבעיה?  מישהו הכריח אותך לאהוב אותו?לא יודעת איזה מצגת שלחת הפעם אבל אני לא פותחת מצגות ממקורות חשודים .... 
        10/6/10 20:29:

      צטט: אמא של מוגלי 2010-06-10 16:35:15

      מרדנית  D-:

      :-))

       

        10/6/10 16:35:
      מרדנית  D-:
        10/6/10 15:09:

      צטט: galyan 2010-06-09 00:02:48

      בתור ילדה לא פחדתי בכלל...הפחד מעכברים הופיע רק בשנים האחרונות...

      אבא שלי היה באמת לוכד אותם ומשחרר אותם באיזה שדה, אני מעדיפה שמישהו אחר יעשה את זה בשבילי...מה שבטוח ולמרות הפחד לא מסוגלת לחשוב על פינוי גופות על מגשי קלקר, זה נורא ואיום.

      כרגע החתולה מבריחה אותם וזה הכי בטוח לכולם.

      אוה !   הנה עוד פתרון של הרתעה !

      חתול בבית או שניים הם אמצעי הרתעה משובב נפש.

      אומרים בכל המאמרים והמחקרים שחתול כלב או בעל חיים בבית תורם לבריאות, במיוחד של קשישים (לחץ דם, סוכר וכד...)

        10/6/10 14:51:

      צטט: אילנה ינובסקי 2010-06-08 23:42:54

      כתבת נפלא

      אני מתעבת עכברים וחולדות לכן קשה לי לקחת את המטה ולרוץ איתך הלאה  סליחה 

      חברה שלי,

      אינך צריכה כלל וכלל לבקש סליחה. על מה? שאינך אוהבת ? אז מה? אני בטוחה שאני אינני אוהבת כל מה שאת אוהבת, ו אנשים לא בכלל אוהבים דברים שונים.

      בכל זאת, מלכודת דבק זו אכזריות שאינה נחוצה, אפשר לפתור את העניין עליו מדברים בצורות שונות.

      אני למשל לא אוהבת חרקים, אבל מנסה למזער פגיעה, לעשות מה שיכולה, ואם אפשר לעשות דברים בצורה של מניעה    :-)

        10/6/10 14:33:

      צטט: אמא של מוגלי 2010-06-08 23:33:22

      הזכרת לי קטע שהיה לי בתיכון היה ג'וק בכיתה והצרחות הגיעו עד השמיים, כולם רדפו אחריו (כל הבנים ואני)
      בסוף אני תפסתי אותו.  המורה אמרה לי להרוג אותו ולא הסכמתי. יצאתי החוצה והיא אחרי. היא אמרה לי:
      אם את נגעלת אז תני לי ואני אהרוג אותו לא הסכמתי ושחררתי אותו. (תוך כדי מאבק איתה) ואז היא הביטה לי בעיניים ואמרה
      "אני לעולם לא אשכח את זה." היא היתה ניצולת שואה ונראה לי שיש קשר לזה. 

      קטע מדהים. אני מאמינה שלימדת אותה משהו חשוב שהיא לא היתה מודעת לו.

      אני רואה את זה כאילו שהיא פתאום ראתה את ההקבלה בין היחס שלנו כיום לבעלי חיים מסוימים, גם שלה, ואיך שאז נהגו ביהודים, אולי משום כך הגיבה כך.

      וואלה, קטע קטע שמת לה, אני רואה שכבר מקטנות היית מרדנית ומרשימה. לא בטוחה שלי היה כח כך לעמוד מול מבוגר במקרה דומה....

      { ואני את הסיפור הזה שסיפרת כעת לא אשכח, תודה

       

       

        10/6/10 14:27:

      צטט: יעל רפואה משלימה 2010-06-08 23:33:04

      תודה לך, בונבונייטה על הפוסט היפה.

      מסכימה עם דבריך ומודה על המלצתך על הספר החדש. "פחדרון בארון"  אהוב גם אצלינו: קראתי אותו אין-ספור פעמים לילדים כשהיו קטנים, ועכשיו - לנכדים. אין אחד שלא אוהב.

      תודה

      נכון, גם כיום אני אוהבת לפעמים ספרי ילדים....

      בכל אחד מאתנו עדיין ותמיד יהיה מתחבא גם ילד קטן...:-)

       

        10/6/10 14:14:

      צטט: אמנון ותמר 2010-06-08 23:23:36

      בוניבוניטה היקרה....

      אכן גישה אחרת של לדעת לקבל את השונה והאחר. אהבתי מאוד את הפוסט וגמעתי כל מילה שכתבת. ונזכרתי בכמה סיפורים מהילדות ; לעולם לא נשכח את הסיפור של כיפה אדומה והזאב הערמומי ובכלל הדביקו כאלה סטיגמות לאופי של בעלי חיים כמו למשל אנחנו מכירים את הדוב שהוא כזה קטן וחמוד ומלטף ובטבע הדוב חיה גדולה וגם יכולה להיות מאוד מסוכנת והעכבר תמיד בסיפורים קטן ומלוכלך ודוחה ( ופתאום עולה לי בראש כמה מסכנים כל העכברים האלה במעבדות

      שעורכים עליהם את כל הניסיונות ) אני חושבת שהספר מעביר את המסר יפה אפשר בהחלט לאהוב חיה שממנה מפחדים או לשנות גישה שאפשר לקבל גם את השונה לא רק לגבי החיות אלה בכלל לגבי בני האדם אזי העולם היה יותר פה.....טוב בוניבוניטה עשית לי חשק ללכת לקנות את הספר אני אוהבת ספרי ילדים  אני אלך לחפש בצומת ספרים

      זה קרוב לבית שלי.....אגב מלכודות של עכברים זה הדבר הכי מפחיד בעיני  לא יכולה להסתכל על זה  יש לי ניסיון

      אם אין לעכבר מה לאכול בבית תאמיני לי הוא יעלם תוך כמה ימים כך שלא צריך לפגוע בהם.

      ממני באהבה רינת.

       

      גם תגובתך שלך רינת משובבת נפש :-) תודה

      דרך אגב, אחת הסיבות שדב מסוכן היא מפני שהוא כולו מכוסה שיער עבות פרווה מאד עבה כך שלא ניתן לראות היטב את הניואנסים הדקים של תנועות הגוף שלו ואת את הבעות הפנים.

      הוא בשפת הגוף אומר לנו, ולא מתנפל בלי סיבה, וכמו שעל חתול או כלב למשל רואים שהם עומדים לתקוף או עצבניים לפי תנועות הגוף כך גם אצלו, אלא שבגלל הפרווה לא רואים את זה...

      אם היית רואה כיצד נוהגים בדובים המאולפים במזרח הרחוק, כיצד שובים את הגורים מידי אמותיהם תאמיני לי שגם עליהם היה נכמר לבך.

      בעל חיים לרוב אינו אכזרי, ולא יפגע ללא סיבה, גם אם איננו תמיד רואים או מבינים אותה. שלא כמו האדם.

      ולגבי הניסויים, אין מה לומר, זוועה, אין לי מילה אחרת.

       

        10/6/10 13:49:

      צטט: טורקיז 2010-06-08 23:13:39

      כמי שחולקת את זמנה עם אוגר סיבירי אני מאד מתחברת לתוכן של הפוסט .

       

      אוי הם באמת חמודים וקצת מזכירים....

      אבל להבדיל הם הרבה יותר רגישים פיסית מעכברים.

      היה פעם לאחותי אחד, ובמלחמה באזעקות היינו גם מכניסים אותו לחדר האטום אתנו, ויום אחד היה נורא חם ושמנו אותו לא במקום הרגיל שלו טיפה ליד חלון שיהיה לו קצת אויר למסכן.

      מסתבר שלא טוב להם לשנות מקומות והוא כנראה קיבל דלקת ראות או משהו, כך הסביר לנו הוטרינר. הוא אמר שלאוגרים לא טוב לשנות מקום, זה נכון ?

       

        10/6/10 13:44:

      צטט: נ.י.ל.י 2010-06-08 22:52:44

      מאז ומתמיד אהבתי את מיקי מאוס גם בחיים אני מגרשת אותם מהמחסן ולא לוכדת. תודה יקירה על פוסט מרתק

      אעיין בו שוב מההתחלה.

      תודה גם לך חברה.

      כדאי לשים במחסן מדי פעם אמצעי הרתעה או חומרים דוחים טבעיים, שיהיה, אני בטוחה שזה יעזור ועדיף מאפשרויות אחרות:-)

       

        10/6/10 13:38:

      צטט: טונקס 2010-06-08 22:40:32

      גם לי יצא להציל עכברים פעמיים מהחתולים. שמעתי צעקות נוראות, ממש מזכירות צעקות אנושיות, מין צווחות כאלה ויצאתי וראיתי עכבר קטן חום עומד מבועת וסביבו כמה חתולים טובי לב. תפסתי אותו ורצתי והוא צרח וצרח ושיחררתי אותו ליד מה שהיה פעם בית "דבר" והיה שם מגרש גדול ריק. אבל אחר כך חשבתי מי יודע אם זו לא היתה עכברה שהשאירה גורים, או שהיתה לו פה משפחה, חבורה, או מה. בכל אופן זו חיה אינטליגנטית מאוד, בגלל זה עושים עליהם ניסויים.

      יש סיפור מאוד יפה של משה יזרעאלי, "שיימוס" שזכה פעם בפרס הסיפור הקצר של "הארץ" שמתאר עכבר שנלכד בצינור השקיה ומחכה למותו הוודאי מפרץ המים שיגיע אליו. זה סיפור מאוד יפה כי הוא מתאר את העכבר כעכבר, לא רק כמשל לאדם.

      יש גם ספר של יורם קניוק "הבית שבו הג'וקים מתים בשיבה טובה", שהוא מספר על בתו ואשתו שהיו מתחילות לצרוח ולבכות בכל פעם שהוא רצה לרסס נגד יתושים והילדה אמרה "כל מה שחי רוצה לחיות". מאוד הרשים אותי המשפט הזה. בונבונייטה היא מזכירה אותך

      תודה חברה

      מחמאה גדולה זו, אנני בטוחה שהיא מגיעה לי. K

      גם אני נרתעת מחרקים, אבל באמת מנסה לא לגרום סבל. כיש אפשרות של הרתעה וחומרים דוחים אני תמיד מעדיפה לעשות בהם שימוש, זה גם פחות רעיל ויותר טוב לנו. לא תמיד מוצאים אבל לפחות טוב לדעת שיש עוד ברירות.

      כאן דיברתי על עכבר שמוגדר אם אינני טועה כיונק לא חרק, למרות שבעצם העקרון הוא שמשנה :-)

      וניסויים? דעתי בנושא בודאי ידועה: הם בעיני שיא הזוועה והאכזריות, תעשייה רבת אינטרסים ונוראה, ואינה הכרחית כלל כפי שטורחים כל הזמן לשטוף את דעת הציבור שאי אפשר בלי.

      מישהו פעם אמר לי שאין דבר כזה שאין ברירה. תמיד יש, אנו צריכים להיות מספיק פתוחים לראותה, ולרצות לראותה !

       

       

        10/6/10 13:23:

      צטט: לקסיס10 2010-06-08 22:29:49

      לא מזמן חיכתה לי למטה בכניסה לבינין  שפריצי הקטנה[חתולה]עם הפתעה מתנה  עכברון תינוק  לבן בפה

      צעקתי עליה שתעזוב אותו  הניחה אותו וחשבתי איך להעביר אותו לשדה     בנתיים היא שוב אספה אותו וטסה לתעלוליה

      מאז נעלמה  מקוה שלא הרעילו פה עכברים    וגם אותה שהייתי ילדה אני עוד זוכרת בסיוטים שאבא שלי ןאחי רצו עם מטאטא אחרי עכבר שטיפס  אלינו לקומה שלישית זה היה נורא  טוב שיוצאים ספרים על חינוך לאהבת בעלי חיים    אני דואגת לשלב בעל חיים בכל ספר שאני מאיירת  לאחרונה

      אוי לקסיס.....

      שפריצי שלך מבחינתה שלה הביאה לך מתנה, היא צדה משהו שהיתה מביאה לאהובים ביותר עליה (עכבר) והביאה לך, זו אחת מהוכחות האהבה הגדולות ביותר שחתול יכול להראות ולהביא לך, כמו שהיתה עושה לגורים שלה....

      מסכנה, היא בטח לא הבינה למה את כועסת...למרות שאני בהחלט מבינה אותך, זה מראה לא נעים.

      באחד הביקורים שלי באפריקה היינו עדים למחזה מאד לא נעים.

      לביאה רזה, מורעבת (עונת היובש) עמדה לצוד איזה סוג של איילה או משהו. רצינו בקבוצה לעזור לבעל החיים האומלל, המדריך נזף בנו וביקש שנשים לב ש:

      הלביאה עם עטינים, כלומר מניקה, רזה ומורעבת, ואם לא היתה מצליחה לצוד את הטרף הדל הזה שעוד היתה קרוב לודאי שגם היא וגם הגור שלה היו גוועים....

      אז אני מבינה אותך בתגובה, אבל אותי, מאז זה קצת לימד לנסות להסתכל על דברים מכמה צדדים.

      גם אני בעבר לא הייתי מודעת לדברים כאלה כמו "מתנות" קטנות שחתולים מביאים לנו או קטעים מסוימים אצל בעלי חיים....:-)

        10/6/10 13:00:

      צטט: miki007 2010-06-08 22:16:43

      שמח על פוסט זה פותח עיניים ומחכים תודה

      תודה רבה מיקי 007,

      חשוב שאנשים ידעו כי לפעמים נדמה כאילו אין ברירה (לכידות חרקים ו"מזיקים"),

      אבל יש... :-)

       

       

        10/6/10 12:51:

      צטט: גבי פישמן 2010-06-08 21:58:58

      תודה לא אוהב עכברים אבל פתוח לנסות

      כלומר.....?

      לשלוח לך עכבר שמחפש בית חם ואוהב???   J

      (בצחוקים, לא להילחץ, הא?)

        10/6/10 12:49:

      צטט: A.N 2010-06-08 21:54:07

      יישר כח, הלוואי ואפשר היה לשנות את גישתם ותפיסתם של אנשים לגבי דברים שכאלה, הלוואי! לתפיסתי יש להשתדל להימנע מפגיעה לא אכרחית בבעלי חיים כולל חרקים, למרות שיש מצבים שזה נחוץ. אני למשל כשנתקל בג'וק בבית משתדל להעיף אותו החוצה ,ולא למעוך או לרסס אותו,ולא שהמראה שלו מעורר בי חיבה גדולה, ובכל זאת אם אפשר להרחיק אותו בשלום עדיף. ושלא הובן לא נכון אני לא מפקיר את גופי למיני רמסים, יש לי מאבק דמים ממושך עם יתושים. יעידו על כך הקירות המוכתמים בדם, אגב הדם שלי ולא של היתוש המעוך.

      אהלן, תודה

      תראה, אף אחד לא יכול להיות יותר צדיק מהאפיפיור, ולא כדאי להתיימר לנסות.

      עם יד על הלב, גם בי אין "חיבה יתרה לחרקים" אבל אני באמת מנסה לא לגרום סבל מיותר, במיוחד כשבאמת יש אפשרויות אחרות.

      לגבי יתושים דרך אגב שמעתי פעם על חומר טבעי שאפשר לרסס ואולי גם למרוח על הגוף והוא דוחה אותם אך שכחתי....אני לא רוצה לטעות חלילה ושאם אשים משהו לא נכון זה עוד ימשוך אותם...

      אז אם במקרה איכשהו אתה או מישהו מהגולשים נזכר או מוצא איזה חומר זה אשמח אם יוסיפו פה. תמיד "יותר עדיף" להשתמש בחומרים טבעיים.  J

       

        10/6/10 12:43:

      צטט: אביה אחת 2010-06-08 21:47:23

      בונבוניטה תודה ששיתפת מאד אוהבת עכברים ערב נעים נטולת..

      תודה חברה  :-)

        10/6/10 12:41:

      צטט: *מרוית באהבה.* 2010-06-08 20:53:32

      מקסימונת את. תודה על המידע המורחב. אבל למען האמת תמיד תמיד פחדתי מעכברים. גם כיום קשה לי נותר בי פחד. לא נראה לי שאוכל להתאהב בהם.חחחמופתע ליל מנוחה קסום יקירה. שולחת חיבוקי גדול ונשיקה!נשיקה 

      אהלן

      ברור לי הרי שפחדים אי אפשר להעביר במחי יד, לכל אדם הפחדים משלו, גם לי כמובן, וכל פחד לא הגיוני מבחינה מסוימת בפני עצמו הרי.

      אני מקווה שלפחות נתתי לך כיוון מחשבה שונה ממה שהיית רגילה בו. כשקצת מפסיקים לפחד, אז קצת יש יותר מקום בלב לרגשות אחרים מלבד רתיעה .... Y

      והרי בסה"כ הגיוני יותר שהוא העכבר יפחד מאתנו ולא אנו ממנו, נכון?

        10/6/10 12:17:

      ישנה גישה לחיים הדוגלת בפשטות:

       

      או שאתה פועל בעולם (כולל כלפי עצמך) 

      מתוך אהבה או מתוך הפחד !

       

       

      לפעמים זה עושה ממש סדר ועוזר לך לבחור ולהתמקם ברגש הרצוי 

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        10/6/10 12:12:

      צטט: אירית.מ 2010-06-08 20:10:29

      תודה על השיתוף. מסכימה לחלוטין עם גישתך. אוהבת עכברים. לא מגדלת...אבל אוהבת. לערב שקט

      ללא מלכודות :-) אירית

      אהלן אירית  J

      השגת לפחות אצלי שיא עולמי חדש !  אני זוכרת אתמול עוד כשהעליתי את הפוסט לא הספקתי לערוך אותו כמו שצריך (הבאגים הידועים והחביבים של הקפה) וכבר ראיתי שיש תגובה, חייכת אותי-תודה

      גם אני אינני מגדלת עכברים, וציינתי זאת שלא במיוחד רוצה אותם כאורחים בביתי, אבל אני כן רואה את החן והיופי גם בהם, ובכל מקרה לא אוהבת שמתאכזרים לא אליהם ולא לבעלי חיים אחרים, מה גם שיש חלופה שאתה משיגים תוצאות דומות. אז למה לגרום סבל?

        9/6/10 22:07:


      גדוש גדוש כמו שרק את יודעת

       

      בעלי חיים כמו אנשים

      יש שאני אוהבת

      יש שמחבבת

      ויש שאף פעם לא יהיה סיכוי לאיזה קשר

      ואפילו יעורר סלידה

      כמו עכבר

      כמו מקק

      עקרב

      נחש

      וצבוע - שיש גם בין ההולכים אל שתיים

       

      בייייי

      צ'או

       

      לאה 

       

        9/6/10 20:55:

      אני מסכים ובגדול
        9/6/10 17:10:


      מכיר את פחדרון בארון. שתי הבנות שלי גדלו עליו. הן לא הפסיקו לפחד, אבל הספר - אחלה.

      חיות, בעיקר כאלה שהתקבעו בזכרון הקולקטיבי שלנו כ"מגעילות", זוכות מאיתנו ליחס שלילי כל עוד הן נותרות ב"רמת הקונספט". נראה לי שבהכרח אנחנו משנים את ההתייחסות שלנו אליהן, ברגע שאנחנו מסתכלים להן בעיניים (נו, טוב, חוץ מג'וקים) 

        9/6/10 12:49:
      תודה נשמע מעניין אפשרי לרכוש לכמה חברים או לילדיהם...ואם כבר מדברים מה אפשר לעשות עם גינה שורצת מקקים? יש איזו הדברה טבעית...כי אני מוכנה להכל מלבד מקקים שנכנסים אלי כל יום לביקור בבית...גם אם הם הופכים למשחק החביב על חתולי...אותי זה לא משעשע בכלל
        9/6/10 12:19:

      זה נהדר . למרות שעכברים הם לא החביבים עלי.
        9/6/10 12:07:


      חינוך לאהבת בעלי חיים חייבים להעניק מגיל צעיר

      לפני שהסטיגמות משתלטות..

        9/6/10 08:39:


      יקירה,

      פוסט מלא תובנות,

      הלוואי שאנשיםישנו גישה,

      לא רק לחיות אלא גם לבני אדם.

      תודה על השיתוף,

      יום מחוייך,

      תמר.

        9/6/10 08:09:

      מסכימה איתך שעכבר זאת חיה מתוקה אבל זאת לא גישה מקורית יש לנו את מיקי מאוס ומיני אישתו.

      יש גם בחנויות לחיות עכברים וחולדות מצויידים בכלובים עם גלגלים ומשחקים.

      מלכודות הדבק הן רעות בזה אין ספק.

      לגבי כלבים וחתולים בנוסף לאהבה צריך גם ללמד את הילדים לא להתקרב לכל בעל חיים זר שאנחנו לא מכירים.

      כמו שאנחנו מזהירים מאנשים זרים.....לא כולם חביבים.

      את לולי לימדתי לשאול את הבעלים אם זה בסדר שהוא ילטף.ובמידה וזה בעל חיים משוטט לא להתקרב.

      לגבי המלצתך קיבלתי בשמחה -תודה.

      ובגדול אני אוהבת את הפוסט שלך הוא מענין ומלא אהבה.

      יום נפלא יקירה . 

        9/6/10 05:46:

      מרענן
        9/6/10 05:33:

      למדתי את מה שאת אומרת גם מהבת שלי.כשבאתי אליה אמרה שיש להם עכבר והם לא רוצים לשים מלכודת בשביל לא לפגוע בו. יש להם בקליפורניה מכשיר המשדר גלים שמבריחים אותו.
        9/6/10 00:46:

      עכברים

          זה

      נזקים
      מה הכנסת לנו עכשיו

      סיפורי עכברים וילדים!!

      אין לך דברים וסיפורי ילדים

      יותר מעניינים??

      אז לי יש סיפור ילדים מעניין

      וגם מריח......

      http://www.upfile4u.net/Files/2i1c8x.pps

       

      לחפש מיקלט!!

        9/6/10 00:02:

      בתור ילדה לא פחדתי בכלל...הפחד מעכברים הופיע רק בשנים האחרונות...

      אבא שלי היה באמת לוכד אותם ומשחרר אותם באיזה שדה, אני מעדיפה שמישהו אחר יעשה את זה בשבילי...מה שבטוח ולמרות הפחד לא מסוגלת לחשוב על פינוי גופות על מגשי קלקר, זה נורא ואיום.

      כרגע החתולה מבריחה אותם וזה הכי בטוח לכולם.

        8/6/10 23:42:

      כתבת נפלא

      אני מתעבת עכברים וחולדות

      לכן קשה לי לקחת את המטה ולרוץ איתך הלאה

      סליחה 

        8/6/10 23:33:

      הזכרת לי קטע שהיה לי בתיכון
      היה ג'וק בכיתה והצרחות הגיעו עד השמיים, כולם רדפו אחריו (כל הבנים ואני)
      בסוף אני תפסתי אותו.  המורה אמרה לי להרוג אותו ולא הסכמתי.
      יצאתי החוצה והיא אחרי. היא אמרה לי:
      אם את נגעלת אז תני לי ואני אהרוג אותו
      לא הסכמתי ושחררתי אותו. (תוך כדי מאבק איתה)
      ואז היא הביטה לי בעיניים ואמרה
      "אני לעולם לא אשכח את זה."
      היא היתה ניצולת שואה ונראה לי שיש קשר לזה. 


      תודה לך, בונבונייטה על הפוסט היפה.

      מסכימה עם דבריך ומודה על המלצתך על הספר החדש.

       "פחדרון בארון"  אהוב גם אצלינו: קראתי אותו אין-ספור פעמים לילדים כשהיו קטנים, ועכשיו - לנכדים. אין אחד שלא אוהב.

        8/6/10 23:23:


      בוניבוניטה היקרה....

      אכן גישה אחרת של לדעת לקבל את השונה והאחר.

      אהבתי מאוד את הפוסט וגמעתי כל מילה שכתבת.

      ונזכרתי בכמה סיפורים מהילדות ; לעולם לא נשכח

      את הסיפור של כיפה אדומה והזאב הערמומי ובכלל

      הדביקו כאלה סטיגמות לאופי של בעלי חיים כמו למשל

      אנחנו מכירים את הדוב שהוא כזה קטן וחמוד ומלטף

      ובטבע הדוב חיה גדולה וגם יכולה להיות מאוד מסוכנת

      והעכבר תמיד בסיפורים קטן ומלוכלך ודוחה ( ופתאום

      עולה לי בראש כמה מסכנים כל העכברים האלה במעבדות

      שעורכים עליהם את כל הניסיונות ) אני חושבת שהספר

      מעביר את המסר יפה אפשר בהחלט לאהוב חיה שממנה

      מפחדים או לשנות גישה שאפשר לקבל גם את השונה

      לא רק לגבי החיות אלה בכלל לגבי בני האדם אזי העולם

      היה יותר יפה.....טוב בוניבוניטה עשית לי חשק ללכת לקנות

      את הספר אני אוהבת ספרי ילדים  אני אלך לחפש בצומת ספרים

      זה קרוב לבית שלי.....אגב מלכודות של עכברים זה הדבר

      הכי מפחיד בעיני  לא יכולה להסתכל על זה  יש לי ניסיון

      אם אין לעכבר מה לאכול בבית תאמיני לי הוא יעלם תוך כמה ימים

      כך שלא צריך לפגוע בהם.

      ממני באהבה רינת.

        8/6/10 23:13:

      כמי שחולקת את זמנה עם אוגר סיבירי 

      אני מאד מתחברת לתוכן של הפוסט .

       

        8/6/10 22:52:

      מאז ומתמיד אהבתי את מיקי מאוס

      גם בחיים אני מגרשת אותם מהמחסן ולא לוכדת.

      תודה יקירה על פוסט מרתק

      אעיין בו שוב מההתחלה.

        8/6/10 22:51:

      סליחה, השם של הספר של יזרעאלי הוא איימוס ולא שיימוס
        8/6/10 22:40:


      גם לי יצא להציל עכברים פעמיים מהחתולים. שמעתי צעקות נוראות, ממש מזכירות צעקות אנושיות, מין צווחות כאלה ויצאתי וראיתי עכבר קטן חום עומד מבועת וסביבו כמה חתולים טובי לב. תפסתי אותו ורצתי והוא צרח וצרח ושיחררתי אותו ליד מה שהיה פעם בית "דבר" והיה שם מגרש גדול ריק. אבל אחר כך חשבתי מי יודע אם זו לא היתה עכברה שהשאירה גורים, או שהיתה לו פה משפחה, חבורה, או מה. בכל אופן זו חיה אינטליגנטית מאוד, בגלל זה עושים עליהם ניסויים.

       

      יש סיפור מאוד יפה של משה יזרעאלי, "שיימוס" שזכה פעם בפרס הסיפור הקצר של "הארץ" שמתאר עכבר שנלכד בצינור השקיה ומחכה למותו הוודאי מפרץ המים שיגיע אליו. זה סיפור מאוד יפה כי הוא מתאר את העכבר כעכבר, לא רק כמשל לאדם.

       

      יש גם ספר של יורם קניוק "הבית שבו הג'וקים מתים בשיבה טובה", שהוא מספר על בתו ואשתו שהיו מתחילות לצרוח ולבכות בכל פעם שהוא רצה לרסס נגד יתושים והילדה אמרה "כל מה שחי רוצה לחיות". מאוד הרשים אותי המשפט הזה. בונבונייטה היא מזכירה אותך

        8/6/10 22:29:


      לא מזמן חיכתה לי למטה בכניסה לבינין  שפריצי הקטנה[חתולה]עם הפתעה מתנה  עכברון תינוק  לבן בפה

      צעקתי עליה שתעזוב אותו     הניחה אותו וחשבתי איך להעביר אותו לשדה     בנתיים היא שוב אספה אותו וטסה לתעלוליה

       

      מאז נעלמה  מקוה שלא הרעילו פה עכברים    וגם אותה

       

      שהייתי ילדה אני עוד זוכרת בסיוטים שאבא שלי ןאחי רצו עם מטאטא אחרי עכבר שטיפס  אלינו לקומה שלישית

      זה היה נורא

       

      טוב שיוצאים ספרים על חינוך לאהבת בעלי חיים    אני דואגת לשלב בעל חיים בכל ספר שאני מאיירת  לאחרונה

        8/6/10 22:26:

      מסכים
        8/6/10 22:16:


      שמח על פוסט זה

      פותח עיניים ומחכים

      תודה

        8/6/10 21:58:

      תודה

       

      לא אוהב עכברים אבל פתוח לנסות

        8/6/10 21:54:
      יישר כח, הלוואי ואפשר היה לשנות את גישתם ותפיסתם של אנשים לגבי דברים שכאלה, הלוואי! לתפיסתי יש להשתדל להימנע מפגיעה לא אכרחית בבעלי חיים כולל חרקים, למרות שיש מצבים שזה נחוץ. אני למשל כשנתקל בג'וק בבית משתדל להעיף אותו החוצה ,ולא למעוך או לרסס אותו,ולא שהמראה שלו מעורר בי חיבה גדולה, ובכל זאת אם אפשר להרחיק אותו בשלום עדיף. ושלא הובן לא נכון אני לא מפקיר את גופי למיני רמסים, יש לי מאבק דמים ממושך עם יתושים. יעידו על כך הקירות המוכתמים בדם, אגב הדם שלי ולא של היתוש המעוך.
        8/6/10 21:47:


      בונבוניטה

      תודה ששיתפת

      מאד אוהבת עכברים

      ערב נעים

      נטולת..

        8/6/10 20:53:

       

      מקסימונת את.

      תודה על המידע המורחב.

      אבל למען האמת תמיד תמיד פחדתי מעכברים.

      גם כיום קשה לי נותר בי פחד.

      לא נראה לי שאוכל להתאהב בהם.חחחמופתע

       

      ליל מנוחה קסום יקירה.

      שולחת חיבוקי גדול ונשיקה!נשיקה

        8/6/10 20:10:

      תודה על השיתוף.

      מסכימה לחלוטין עם גישתך.

      אוהבת עכברים.

      לא מגדלת...אבל אוהבת.

      לערב שקט

      ללא מלכודות

      :-) אירית

      ארכיון

      פרופיל