קפיצה למים הקרים
פוסטים פופולאריים
-
לכל שבת יש מוצאי שבת
25/6/11 | 1175 צפיות
-
נינט - Crazy
3/9/11 | 1157 צפיות
-
ברכת הגומל
28/8/17 | 1509 צפיות
-
עומס ריגשי ומערכת 2
23/6/18 | 1349 צפיות
-
משמעת עצמית
27/10/09 | 810 צפיות
-
אלף
4/8/13 | 1330 צפיות
פוסטים אחרונים
- ואני רק שאלה... 29/8/18
- על המילים 27/8/18
- על צניעות, ושאר ירקות 23/8/18
- זו ילדותי הראשונה 30/6/18
- עצה-?! 26/6/18
- עומס ריגשי ומערכת 2 23/6/18
אל נא תעקור נטוע
דוממת. עומדת על סִפּוֹ של מפתן לא מוכר. בעיניה דמעות. לפתע היא שוב ילדה קטנה. רוֹטנת. באמתחתה אינספור טיעונים למה לא. הוא ממתין לתשובה. To be or not to be. מותק, it's your call. אבל אין קול. ואין עונה. דממה. הפתולוגיה של הפחד. משתקת. להינתק. או לא להינתק. כמה נוח ונעים אי-המעש על הענן הווירטואלי הזה. To be, To be הם לוחשים לה. הם אומרים לה. הם צועקים לה. קדימה! תניעי! יש לך הזדמנות. קחי בשתי ידיים. "תורת ההזדמנויות היא תורה מורכבת". הוא אומר לה. ולא מבין מה ההתלבטות. גם הם לא. היא מחליטה להחליט מחר. |
תגובות אחרונות
-
sari10
בתגובה על ואני רק שאלה...
-
נעמיקה
בתגובה על על המילים
-
Themis Θ
בתגובה על לילה לבן
-
Themis Θ
בתגובה על מחשבות לשעת לילה מאוחרת בערב שישי
-
Themis Θ
בתגובה על על צניעות, ושאר ירקות
תגובות (40)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מה שכתבת מתאים לסיטואציות בתחומים שונים בחיים.
ומאוד התחברתי למשהו שכתבת כאן באחת בתגובות:
ידוע וברור. גם אני לפעמים קצת מהססת.
אבל כבר מזמן הפנמתי שאין תסכול יותר גדול מזה שבא בעקבות דברים שלא התממשו בגלל הפחד.
לפעמים הפחד משאיר אותנו בcomfort zone
למרות שהוא לא בדיוק המקום שהכי נוח להיות בו באותו רגע.
לפעמים צריך להמר. אין מה לעשות.
מממ...סוג של כיף. מין כיף מאזוכיסטי שכזה... ;-)
<רמז עבה>
;-))
הכי קל לדחות למחר....
איזה כיף שבחיים מטריפים יש דברים לא קלים...<רמז דק> :))
תודה LI, על החיזוק :-)
את צודקת. אומץ ופחד זה דבר יחסי. זה גם תלוי מול מי את משווה את עצמך.
אני כן תופסת את עצמי כ'פחדנית'. אולי כי אני בד"כ בסביבה של אמיצים ממני בהרבה. אבל אני מודעת לכך שיש פחדנים גדולים ממני.... יש אומרים שעדיף להיות זנב לאריות מאשר ראש לשועלים... לפעמים אני לא בטוחה שהמשפט הזה כ"כ נכון... :-)))
הכל יחסי בחיים כנראה, כי אם כבר קפת בנג'י אז כנראה
שאת ממש לא פחדנית, גם אם זה מה שאת חושבת על
עצמך. ולפי רמת החשיפה גם לכתוב פוסט כזה זה אמיץ.
בקיצור, קחי את זה בפרופורציות. לא יודעת איזה קפיצה היית
אמורה לעשות, אבל גם אם זה ייקח לך עוד קצת זמן להחליט
לגביה, את עדיין ממש בסדר נראה לי בסקאלת הפחד-אומץ .
יש אנשים הרבה יותר פחדנים.........אז חיזקי ואימצי יקירתי.
נכון.
נראה לי שזה די אוניברסלי. הנטייה הזאת, לדחות הזדמנויות, בגלל הפחד.
שמעתי איפשהו משפט חכם: עדיף להצטער על מה שעשיתי מאשר להצטער על מה שלא עשיתי.
הפעולה עדיפה על אי-הפעולה.
ידוע וברור. גם אני לפעמים קצת מהססת. אבל כבר מזמן הפנמתי שאין תסכול יותר גדול מזה שבא בעקבות דברים שלא התממשו בגלל הפחד. לפעמים הפחד משאיר אותנו בcomfort zone למרות שהוא לא בדיוק המקום שהכי נוח להיות בו באותו רגע. לפעמים צריך להמר. אין מה לעשות.
:-))) את? זה ברור לי כשמש!
למרות שגם אני אוהבת. תני לי לקפוץ ממטוס - צניחה חופשית - כבר עשיתי את זה - מבחינתי תני לי להתחיל כל בוקר ככה!!! היה כל כך מדהים. נהניתי מכל שנייה, ברגע שנחתתי על האדמה הייתי מוכנה לשים אלפייה ולעשות את זה שוב מחדש! (וזה כולל את המדריך טנדם החתיך שהוצמד אליי). חברה שיכנעה אותי לעשות צניחה חופשית יחד איתה ליומולדת 30. התלבטתי (כרגיל) ואחרי כמה חודשים החלטתי שכן. כמובן שבסוף נהניתי מהצניחה יותר ממנה... :-) כי ברגע שכבר החלטתי שאני עושה את זה - לא נותר מקום לפחד. רק לאדרנלין.
אבל בבסיס אני קודם כל מפחדת.
וחוצמזה - יש בחיים קפיצות שדורשות הרבה יותר אומץ מקפיצה ממטוס. ...
את הרי יודעת מה אני היית עושה. מקיר, ממטוס, ובחיים. בלי להתבלבל.
ברור שלקפוץ.
הי, מלכוד 22, שמת לב שנתת את הכוכב ה- 22. ?
;-)
משו כזה. ... :-)
נכון. לפעמים פשוט נמצאים במצב שבו לא מסוגלים לקבל החלטה אחרת מלבד ההחלטה שלא להחליט...
לפעמים
גם לא להחליט זו החלטה
:)
אני שמחה לדעת שלפחות מישהו האמין בי שאעשה את הספלאש, סקינית ;-)
האמת שכשכתבתי את הפוסט הייתי אחוזת חרדות ברמה הפיזית ממש. משהו שלא קרה לי מעולם. לפעמים אפילו לא מודעים לעוצמת הפחדים. ואני, פחדנית גדולה. רק מה, לפעמים אני מפתיעה אפילו את עצמי, מקבלת אומץ מאיפשהו, וקופצת. מקווה שעשיתי החלטה נכונה, ולא מתוך לחץ חברתי. ימים יגידו.
כשכתבתי את הפוסט, שמתי "על הדף" את התחושות שלי. כדי שאוכל להתבונן בהן. כמו בטיפול. לא ציפיתי לתגובות מסויימות. לא ציפיתי לכלום. הייתי די בבלבלה. אני, לו הייתי קוראת את הפוסט, הייתי כותבת לעצמי תגובה מזדהה כמובן. מזל שיש גם מי שרואה את הדברים אחרת ורואה לנכון לעודד :-) cause that's the spirit. ואת כל הטיעונים כנגד טענתי מול עצמי ומול האנשים הקרובים לי. ובסוף החלטתי לקחת את הצ'אנס.
מה לעשות ש"סיפור החיים" שאני כותבת לא יכול להיות מושלם כמו שהייתי רוצה, ישר מהטיוטה הראשונה.
חיכיתי לספלאש. את רצית לקפוץ. והבעת את זה כאן כדי לקבל עידוד.
אני? נרגשת ומבועתת כאחד. נו, אבל לפחות קצת אקשן יש. אפילו אם פנימי ברובו. ;-)
איך היה?
איך את?
Splash ***
*
}{
זה מדויק. תודה.
למרות שלפעמים אני תוהה אם "טיימינג" הוא לא תירוץ גם כן. אני משתדלת להקשיב מעבר למיסוך של הפחדים. ויש המון כאלו.
ואני מקווה שאני מצליחה... ימים יגידו...
היא מחליטה להחליט מחר,
וזה הכי בסדר שבעולם,
כי רק היא, ולא אף אחד אחר, ולא אף אחת אחרת,
יודעת עמוק בתוכה,
מה התזמון הנכון להחלטה.
נכון:-) מוטו גאוני. ואת מעולה }{
"לחשוב על זה מחר" זה המוטו שלי* בחיים.
* שלי, של סקארלט, דיטלס.
:)
יאללה
אני ממש מתלבטת מה להציע לך... אבל בעצם... לפעמים... במצבים כאלו, עדיף להטיל מטבע מלבזבז זמן.
אז... תקפצי כבר !
כל אחד והטיימינג שלו...גם בהחלטות יש טיימינג כנראה...
גם לא להחליט זו החלטה.
ותמיד ישנו המחר.
מצד שני לא לפחד כלל יכול להיות מסוכן לא פחות...ולגרום לפזיזות...
(דרך האמצע, כמו תמיד, היא הפתרון. קל לומר. קשה ליישם)
קשה ביותר.
אך יש אומרים שזה אפשרי:-)
מי שבעד החיים, עוקף את הפחדים...
מי שנכנע לפחד, נשאר בסטגנציה...
פחד משתק. מוכר.
...קפצת בסוף למים?
יאללה, קפיצת ראש למים
מתבשלת לאט...
לפעמים לוקחים את הזמן
זה בסדר לגמרי
טוב חברים
לצאת מהמצב :~)
להחליט מחר,
זה גם סוג של החלטה.
בהצלחה עם כל מה שתבחרי.
לכי על זה.
הכי הרבה יצליח... :-)
אפילו בדיוק ;-)
}{
קצת כמו "קפיצה למים הקרים"..