קוואיר שחור מהים השחור,

בלוגה הם קוראים לזה.
לעזעזל איתם, מה קורה שם ברוסיה הלבנה? גם אני רוצה.. 
אני גומרת את היום בחביתה וחולמת על ישועה.
חייכתי אל הרופא ואמרתי שאני מרגישה יותר טוב

הכדורים חדרו למערכת ושלווה מדומה מטפטפת לי למוח.
רציתי ללכת הביתה, להיכנס למיטה להימחק

שילמתי לרופא סכום דימיוני, לחצנו ידיים וקבענו לשוחח שוב בעוד יומיים.
הרופא סיים יום עבודה בתחושת סיפוק ומלאות

כעת יעלה לקומה התשיעית לארוחת ערב קלה,

יעלעל בספרו החדש של עמוס עוז, ינמנם מול החדשות של תשע ויירדם בעשר

בשלווה עמוקה לצד רעייתו הנאמנה, שלה דווקא קשה להירדם.
גם היא סובלת ממועקה קטנה, היא לוקחת כדור קטן לבנבן ומקווה שמחר תיסבול פחות.
לא, היא לא מתלוננת. סך הכל הסבל והיאוש של האחרים נישאר מחוץ לדלת

ותמיד יש את שוויץ, או באדן באדן, לפחות פעמיים בשנה, והקונגרסים ממש אויר לנשימה.
לא, לא. אצלה הכל בסדר. היא קוראת משהו בגרמנית עד שהיא נירדמת

עוד יום חלף.
נותרתי מחוץ לדלת, לבד, קפואה ברחוב הקר, מטושטשת מכדורים
מתבוננת בנשים שחוזרות מהסופר בסלים מלאי חיים ואני מרוקנת, לוזרית על כדורים.
התיישבתי  בתוך המכונית והדלקתי עוד סיגריה. לא יכולתי לנהוג, רציתי לנמנם.
פתחתי את החלון, בחוץ היה אויר קר, צימרר לי את העצמות, קפאתי, הדיכדוך גדל.
זרקתי את הסיגריה למדרכה, סגרתי את החלון, למועקה שלי היה ריח מסריח של סיגריות.
אני שונאת את הפוזה הזו שלי

אשה עם סיגריה, פאם פאטאל

עבר זמני עבר זמנה

של הסיגריה.