גלה יא אלה
פוסטים אחרונים
- חוסכת לפסיכולוג 30/11/14
- הכי אידיוט בעולם. 29/7/14
- לאדון ערומכו-לו 24/7/14
- גם לכתוב לך את העסק וגם ליצור לך וידאו מושך לקוחות 24/7/14
- תגיד, מה שלום ה.... 5/7/14
- סרט שלא מביא לקוחות, סרט רע! 1/7/14
ארכיון
פרפקציוניזם חסר מנוח
מישהו היה יכול לחשוב שעבדתי במיטב שנותיי בחו"ל אבל לא.
משהו במנטליות שלנו כאן מקשה על העבודה שלנו האחד עם השני.
מחזור שלישי של קורס אותו אני מעבירה עומד להסתיים בשבוע הבא.
מי שמכיר אותי יודע שאני נותנת את הנשמה הן מקצועית והן אנושית, כי כל אחד שיושב בקורס כזה הוא סוג של בייבי שלי מבחינתי.
האושר הגדול ביותר שלי הוא לראות מישהו מתקדם ולדעת שהיה לי בזה חלק, זה הכל, חלק, לא יומרנית, רק חלק.
אתמול קרסתי. בשעה ארבע לפנות בוקר העומס הנפשי של העבודה מסביב לשעון 24/7 נתן אותותיו.
התעוררתי עם כאבים שגורמים לי כל פעם שהם מגיעים לרצות למות.
כאבים באיזור הושת שאיש לא הצליח כבר מגיל 18 לאבחן את מקורם (למרות שלי ברור לגמרי במה מדובר).
זה נמשך כשעה, הפעם קצר ובשעה חמש לפנות בוקר נרדמתי מכווצת מכאב ומתשישות, משהו שקרוב לעילפון.
תוך התקף, זוכרת בעירפול שבן זוגי אמר לי לבטל את הפגישות להיום ואני עדיין צעקתי (והפעם לא בגלל מזג בעייתי אלא מכאב): "לא מבטלת כלום"...אבל בשעה חמש לאחר ליל שימורים נפלתי שדודה והכל בוטל, הכל.
אני יושבת לי כאן בשעה שתיים בצהריים ו.....נחה, רחמנן ליצלן.
חושבת לעצמי תוך ליטוף עצמי קל (שאני לא נוטה לחטוא בו בדרך כלל, כי לרוב אני עסוקה מדיי), שלעולם לא אוכל לרצות את הכלל.
אני יכולה לתת 200 אחוז, תמיד יהיה המאנייק שיבוא בתלונה וירמוס אותך עד עפר, תמיד יהיה את האחר שחושב שנתתי בשיעור תשומת לב עודפת למישהו אחר.
הם לא יודעים עד כמה הם שוחקים ורומסים, הם שילמו 500 שקלים, מגיע להם לקנות אותי ואת אם אמי ואני שומרת על פאסון, עונה באסרטיביות נחרצת אך מעודנת ובתוכי מתחולל קרב איימים, של לא לחנוק את החצופה הזו שצורחת לי "בואי עכשיו כי לה את נותנת כל הזמן תמיכה" ולא להתעצבן על אחר שחושב שזה קורס בכתיבה שיווקית ולכן מבחינתו שאפסיק כבר לדבר על הנושא לשמו התכנסנו והוא הפייסבוק וההיא שדורשת בדיוק את ההפך ומבקשת שאתן בראש לאפליקציות ושימושים חדשים יותר ושאזנח קצת את הכתיבה השיווקית במדיה המורכבת הזו.
ואני...אני שכבר הוכחתי לעצמי הצלחה מה היא, מנסה להעביר את הכי טוב שיש, לחלק איתם את סודות ההצלחה, ללכת על קו הגבול בין הטכני הבאנלי שהשוק כה רווי בו ולהכנס לעובי הקורה תוך ידיעה שאל לב קהל היעד מגיעים בוירטואליות רק דרך המלל (שאלו צ'טיסטים מכורים, שאלו גם אותי שקהל קוראי שם הולך וגדל משמעותית מיום ליום וכך גם לקוחותיי).
אך קהל כאן בארץ, במקום הקטן הזה בגודל זרת אוהב להפנות אצבעות משולשות, חש שהכל מגיע, הכל מובן מאליו...ואני חייבת לווסת עצמי בין לבין ולומר לי לפעמים, תוך אותו ליטוף עצמי שאט אט חודר ומאפשר לי להתחיל לחבב את מה ומי שאני צומחת להיות:
"גלית, תפסיקי לקחת על עצמך את כל העולם ואישתו, תראי איזה איתות קיבלת הלילה, מה את עושה לעזעזל?".
אני פרפקצויוניסטית חסרת מנוח, חייבת לעצור את העיר בכדי לרדת לאגור קצת כוח.
|
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איציק אני עדיין חושבת על זה....ועדיין
כמה זמן עבר מאז התחלתי לחשוב? טוב אני ממשיכה...
הכי בריא לגוף ולנפש....טוב אני אמשיך עוד קצת:))))
סיימתי.
אוהבת ת'תגובות שלך הן אמפטיות להחריד (דרך פולנית לומר נהניתי)
אני כולי כוונה מכוונת אל אותו איש נחמד והיו כמה וכמה כאלו
צריכה פשוט להתחיל להתבונן באנשים החיוביים הללו, הם ודאי יטעינו את מצבריי טעוני השלילי...
תודה אמיר
גלית,
כל כך מבין אותך.
עבדך הנאמן, אף הוא נגוע במחלת הפרפקציוניזם.
אבל אגלה לך סוד קטן -
הבנתי שזו מחלה. תרתי משמע. כזו שגורמת נזקים אמיתיים.
וכמו כל מחלה - צריך להפטר ממנה.
זה מעוות, זה לא הגיוני, זה לא צודק,
אבל זה הכי בריא לגוף ולנפש.
ותחשבי על זה :-)))))
מני תודה לך על הדברים
כןןןןןןן אני שלמה
לאאא בהכל
ו...הולכת לקרוא את הלינק שלך....להתראות שם!
♥
בני יקר
בשביל לעגל פינות צריך גמישות מפרקים, אני עובדת על זה:))) כי אתה צודק, זה נכון.
תודה
קודם כל - תרגישי טוב...
לתת שירות לציבור הישראלי זה באמת לא פשוט
אבל תמיד יושב לו שם בפינה איזשהו איש נחמד
וכווני עצמך כאילו את עובדת בשבילו.
גם אני חושבת יעקב שסשה כתבה קולע ביותר.
לילה טוב איש יקר
צריך להילחם... כן כן להילחם.
גם אם זה קשה, צריך לדעת לעצור וללקק את הפצעים.
בסופו של דבר אותם פצעים הם אלו שיפגעו בתפוקה וכל העמל והיזע לשמו הם הגיעו יעלה בתוהו.
חשוב גם לשאוב כוחות מאותם אלה שמחזירים משוב ויונקים את הידע באהבה...
ואם תעצרי הכל ותגשי לאותם אי אילו שצועקים, הם יפסיקו לצעוק? ואלה המוצצים את הדם יפסיקו למצוץ?
הרעיון הוא לתת הכל כדי שהנתינה תספק לנו כח ולא תמיד המדד הוא פרסונה זו או אחרת אלא הראיה הכוללת והתיקון בהתאם למשוב.
ואת נשמעת לי די שלמה עם מי שאת ואיך שזה ממצה את הערך של 500 השקלים (זה היה קצת בהומור).
תציצי בפוסט הזה - http://bit.ly/aa8VO5 אולי זה יתן לך קצת כוחות להמשך.
מני
------------------
I set my goals, I reach them and then I set more
פרפקציוניסטים, דינם תמיד להתמוטט,
לקרוס יום אחד, איך אני יודע? אף אני כזה.
יש לעצור! חד משמעית לעצור ולרפא הפצע.
אגיד לך עוד משהו, בהחלט ניתן גם לעגל פינות היכן שניתן,
כן לעגל!
בני
אחזור
אני מאוד מאוד שמחה שהבנת את הדברים בידיוק כמו שהם היו מכוונים.
התגובה שלך ריגשה אותי מאוד, והחשדות שלך נכונים... ליישם את הדברים שכתבתי על עצמך זוהי מלחמה יום יומית, קשה מאוד.
מקווה ששתינו נצליח בה, אחרת תלך לנו הבריאות:)
סשה
לא רק שזה לא יצא כביקורת
זה היה כל כך מעומק הדברים שאני כבר חושדת שגם את הפקת מהדברים הללו תועלת.
אני תמיד אומרת את כל הדברים הללו על אחרים, יישום עצמי? בזה ...נו אני לא משהו.
ריגשת אותי, חנקת אותי, חיבקת בין היתר, לא לא לא ביקורת זו לא היתה, זו היתה איכפתיות מפתיעה מאדם זר
שגורם להרגיש שהמדיה הזו לא עקרה, שגורם להבין שיש כאן אנשים שיש זכות להכיר.
המון תודות אישה
גלית
אולי העניין הוא לא ב'להפסיק לקחת על עצמך את כל העולם ואישתו' אלא בהבנה הפשוטה שלא משנה כמה תתני לעולם לא יפסיקו לשתות,לדרוש, לרצות, לקוות ליותר.
העובדה שאת פרפקציוניסטית לא אמורה להכשיל אותך אלא רק למנף אותך, למה שלא תהיי פרפקציוניסטית לגבי עצמך כמו שאת לגבי הבייבי שלך? למה שאת לא תהיי הבייבי שלך?
מה שאני מנסה להגיד הוא משהו מאוד פשוט, תדעי כמה את יכולה להקצות מעצמך לעבודה מבלי שזה יהרוג אותך ( כנראה שכבר לא בצורה המטאפורית של המילה ), תדעי בוודאות שזה מה שאתה יכולה לתת וזה המקסימום שלך, וכשינסו לשתות ממך יותר תדעי שפשוט אין יותר מה לשתות. ואם אין יותר מה לשתות אזי את לא צריכה להרגיש רע.
תדעי שאת נותנת את המקסימום שאת יכולה לתת.
מצטערת אם זה יצא קצת כמו ביקורת, זוהי ממש לא הייתה הכוונה.
אני מאחלת לך כול טוב:)