תמיד היית במחשבתי
שמפניה תוססת, מתקתקה, מערפלת הצבעים חדים יותר, הגוף קל וגמיש אפשר להספיק המון דברים או לבהות, לחייך תוך כדי. נשאר חצי בקבוק, ניתן למהול במים, טעם פושר, אבל עדיין. וצריך להתאמץ, כדי לראות כמו אז, לחפש, את החצי המלא בשמפניה. נשארה טיפה בבקבוק, מוסיפים עוד מים. גם זה טעם, שאפשר לשמר, להזכר וכשצמאים מאוד זה מרווה. המשקה בבקבוק נגמר, אפשר להתבונן בו, למלא אותו במים, לזרוק אותו לפח (ומידי פעם להציץ אליו לשם), לנפץ אותו על הארץ ולאסוף בזהירות את השברים.
* נכתב בעקבות שיחה על גילגולה של אהבה...
|
Dolce Vita
בתגובה על אז הוא עף
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אפרופו סרקוזי...
הוא באמת יכול לתת שיעור אחד או שניים על...
שמפניה (:
סרקוזי הוסיף לפני כשנה עוד 70 יקבים להגדרת "שמפניה"
קודם כל: ברוך הבא (:
בקבוק מלא וסגור זו באמת אופציה נוספת ואתה צודק, גם בעיני היא עדיפה פחות מהשאר, שלא לומר פחדנית.
היכן נמצאת ההתחלה הזו שבה כדאי לחשוב....?
לעיתים כל התהליך הארוך הזה של התרוקנות השמפניה, מורכב מהמון פרטים קטנים, חלקם רגשיים...
מה שעולה לי ממילותייך, זו תמונה ראשונה של בקבוק מתנפץ והתמונה מטשטשת אל תוך העבר והמחשבות/רגשות שגרמו, בסופו של דבר למעשה (-:
לילה טוב מולי
כמו סוף מעשה במחשבה תחילה.
תודה תודה, זו מחמאה גדולה (:
שרוניני, הכתיבה שלך מאוד נעימה (גם כשהטקסט עצוב)
:-}
האהבה משתנה ולדעתי האישית לא ניתן למחזרה בלי סוף. עם השנים פניה אחרות, בהתאם לצרכים, לתא המשפחתי המשתנה, לציפיות, לאכזבות. לצערי, לא נתקלתי, במעגלים הקרובים אליי, באהבה אשר משתבחת עם השנים, לא שלא ניתן ליהנות מטעמה, כפי שכתבתי, המהול, אבל אין ספק שפשרות שאנשים היו מסתפקים בהן לפני כך וכך עשורים, היום- אם באופן פנימי או חיצוני- כבר דוחקות, מטלטלות ולא מאפשרות את ההסתפקות הזו.
הבקבוק בעיני הוא קיומו והגדרתו של קשר וגם הוא משתנה, מטבע הדברים (מתיישן, הברק מועם, נשבר לעיתים..) אך תוכנו משתנה מהר יותר. לא בכדי לא בחרתי ביין (:
פשוט...
להתבונן מזוית קצת שונה-
הבקבוק מתפקד רק ככלי קיבול
את המשקה (בטעמיו המשתבחים) שואבים בכל פעם מחדש.
ממקורות הנובעים מתוכנו או מסביבתנו
שבת שלום :)
במקום למהול ולהמשיך למהול ולנפץ,
אפשר פשוט לפתוח בקבוק חדש...
תודה רבה אילנית (:
גבריאל, מה הייתי עושה בלי הערותייך המעודנות? (((:
רשמתי לפניי את האופציה הנוספת...
(אגב, עדיף לאסוף את השברים מאשר להשאירם על הרצפה, יותר מסוכן..)
כתיבה יפה!
אהבתי.
אילנית
*
מה לגבי האפשרות לקנות בקבוק חדש ורענן? או שלדעתך בהיה נוסטלגית בבקבוק ריק וכמיהה לא ממומשת ממלאה את הצרכים הרגשיים דיו?
לנפץ זו התחלה טובה, אך לאסוף את השברים בד"כ יוצר פצעים מדממים ושאר סיבוכים.
אם כי מאמין גדול שאפשר גם לחיות חיים שלמים מבלי לדעת טעמה של שמפנייה מהי.
גבריאל, עומד דום פריניון,
כשאני קוראת את תגובתך זה אפילו נראה לי עצוב יותר...
מזל שהחלומות נשארו...
תודה לך יופי יום (:
שמחה שבאת
משקה נגמר
רק מבט נוגה
אל הבקבוק הריק שנשאר
ולחלום על יום המחר
יפה כתבת
אהבתי
הצחקת...
נראה לי שבשלב הזה כבר לא רוצים שהוא יחזיק..
מעניינת ההקבלה הזו בין המשקה לאהבה.
אפשר בהחלט למהול ואפילו עוד פעם, כל עוד טעימים
המים.
אני אישית מאמין כי אם הבקבוק המקורי של המשקה,
מאיכות מעולה הוא, חרף המהילה, יישאר טעמו עז.
אבל גם איכות מעולה, אין בה ערובה לכך שהבקבוק
יחזיק נפילה לקרקע...
בני