מה עדיף להיות, חלק משלם די מושלם וגדול שנוצר מאוסף של יחידים שכל אחד בפני עצמו הוא אינו כה מושלם אבל אחד משלים את השני והשלישי וכך צולח את הגלים, או אולי דווקא יחיד שהוא אולי קטן אבל די מושלם בפני עצמו, המסוגל להתמודד עם הברד חצץ שיורד יום יום על כולנו בהצלחה די רבה.

אולי להיות משפחה מלוכדת ומגוננת על כל פרטיה, לחוות אושר פנימי וחיצוני אבל גם מגבלות של תנועה. ומה קורה שיום בהיר לפתע אחד מחבריה אובד, הולך בדרך כל בשר, מה אז? האם היא עומדת באובדן, האם נעלם האושר? האם כבה האור? מנסה להתארגן מחדש עם גלגל חסר, צולעת. כמה כוח מחזיק המבנה הנותר? האם החוליה שחסרה בשרשרת מנתקת אותה לתמיד? האם היא הופכת אז לאוסף של יחידים שכל אחד מתחיל מחדש בפני עצמו לחפש חוליות לשרשרת גדולה יותר וזמנית כמו קודמתה?

אולי יחיד, מפותח, עצמאי, מוגן מהשפעות החוליות האחרות, לא תלוי בחוזקם של אלה שמציעים לו יד מימין ומשמאל, חופשי וקל תנועה. ואז אם לפתע הוא עייף, כי כמה אפשר להתמודד לבד, מי עומד לצידו מלבדו.

חוזקה של השרשרת נמדד בחוליה החלשה ביותר, זאת הרי כולם יודעים וחוזקה של המערכת נמדד בנקודה החלשה ביותר, ומה קורה שמפרקים את השרשרת, פוגעים במערכת, האם חוזקה הוא לא יכולתה להתמודד עם השינוי, האובדן, לשקם את עצמה ולשמור על עצמה שלמה?

ואני מה? חלק משרשרת, חוליה? או אולי יחיד מושלם (טוב אולי שלם אופטימלי ואופטימי מושלם) ובודד.