כותרות TheMarker >
    ';

    קו התפר

    ארכיון

    חלום פתאומי. חלק ראשון

    10 תגובות   יום רביעי, 9/6/10, 18:13

     

    בדרך כלל אני כותב על פוליטיקה. הפעם הזאת - זה אחרת.

     

     

     

    בחלום הזה הייתי לבד: כלומר – הייתה חבורה שלמה של אנשים שעודדה אותי מהצד, מבטם המשתומם ליווה אותי, הטלפונים, לך על זה, זה רק אתה והבחורים, השנים שחלפו אינן עוד, ואתה יכול להרשות לעצמך להיות פתטי, בגילך כבר לא צריך למסור דין וחשבון לאף אחד. בין משט למשט אתה יכול לחלום, ולכן, פרוש את הידיים ועוף, כי ככה זה בחלומות.

     

    והחלום היה ככה:(בפרפרזה לספרו הנהדר של מאיר שלו):

     

    היה לילה. סוכנת הנסיעות אמרה שיש לי מקום מצוין, אני זוכר ששילמתי בשלושה תשלומים שווים, ופתאום נדלק אור, ושוב כבה, ואני התעוררתי  לשנייה וגיליתי שזה האור של השירותים במטוס, ככה זה בשורה האחרונה, אנשים נדחקים לתוך ארון הקיר הזה, עושים את צרכיהם ובכל פעם כשהם מורידים את המים הם נשאבים בשאגה  שנמהלת בחלום, ושוב אור, ככה זה במקום שבו אי אפשר להישען לאחור. הדיילת עם העגלה חלפה בין המושבים הצפופים, ועגלת המזון נתקלה במושבים, ושוב התעוררות בהולה ושקיעה בשינה. התנומה הכריעה אותי ושוב החלום,  ואני עפתי בו למסעדה איטלקית קטנה, אני חושב שזה היה ברחוב 72, בין הברודווי לקולומבוס, ג'ונתן ישב מולי וסיפר לי משהו על איש אחד שדיבר רק ארמית, עלה לארץ מכורדיסטאן, ודעתי נדדה לאנשים האחרים במרפסת הקטנה של המסעדה, שתי מדרגות מהמדרכה. הם החזיקו ידיים ודיברו בשפות שונות, והרוח הרעידה את שלהבת הנרות, ואני הייתי בטוח שבכל שנייה וודי אלן יעצור שם כדי לאכול משהו קטן, כי ככה זה בסרטים, וודי אלן לפעמים מופיע בעצמו, במיוחד כשהסרט מתרחש בניו יורק.

     

     

    ואחת מהדמויות בפרוייקט אמרה לי לעוף לבוסטון

     

    אחר כך,  אני זוכר, זרח בוקר מקסים על ניו יורק, ואני לא כל כך הבנתי למה יש הרבה אור בחלום, אבל באוויר עמדה קרירות נעימה, ואני המשכתי בחלום והתגלגלתי בשמיכות, ומול המיטה שלי ראיתי את הנהר שמונח מול הבית של ג'ונתן כחול כמו השמים, וקרעי עננים לבנים שטו בו כמו ספינות טועות. קמתי ונפרדתי מג'ונתן ועפתי לדרום העיר ושם נעצרתי ליד מיצג של מאיה ברקאי, הבת של השכנים, מי שאחראית לאחד המצגים הכי מעניינים שיש היום בניו יורק,  ואחת הדמויות שמופיעות במיצג שלה לקוחה ממעבר חצייה בניו אנגלנד, והדמות הזאת לחצה את ידי ואמרה "עוף לבוסטון", וכך מצאתי את עצמי פתאום ברכבת המקומית 172 בדרך צפונה, ובין הרים ובין סלעים היא טסה, וחלפה גם בתוך חורשות ירוקות, צפופות, ואחר כך  עברה בתוך אגמים קטנים, ואני ידעתי שזה חלום, כי לא יכול להיות שליד מסילת הרכבת יהיה נקי כל כך, וקילפתי את הנייר מהסנדוויץ' שהכנתי לי בבית של ג'ונתן, ואכלתי אותו במתינות, בייגל עם הכל, מרוח בגבינה ודג סלמון. הקפה ברכבת היה ממש בסדר.

    היום הזה לא רצה להיגמר, וככה ישבתי בבית של שולה ושָלֶו, שנים שהם גרים בבית הזה ואת עלית הגג שלהם הם פינו עבורי כדי שאנוח בה ואמשיך בחלומיתיי, ושוב אכלנו גבינה וענבים, ואני זוכר שחשבתי שהענבים מאד טעימים, וצחקנו וסיפרנו מעשיות, ופתאום הגיע האווי רודנשטיין, עם אשתו סוזי, המון זמן לא ראיתי אותם, ותוך כדי הנישוקים והחיבוקים האווי קיפל את הגג של המכונית,ואני צחקתי ואמרתי לו - תראה, אדם בגילך מעז להגשים את החלום שלו ובגיל 60 מחליט ללכת על מכונית פראית, וקפצתי למושב האחורי כמו בסרט ישן, וככה נסענו ברחובות בוסטון, וכמו בכל החלומות למרות שהגג היה פתוח, לא היה קר בכלל, והרוח שיחקה בשאריות שיערי, ואני חושב שאז ניסיתי להתעורר אבל היה כל כך נעים, ומישהו לקח את המכונית כדי להחנות אותה ואנחנו דאינו לתוך איזה בר או מסעדה, הייתה מוסיקה עליזה ואנשים שתו ודיברו בקול, כולם היו לבושים בירוק, ואז ראיתי שגם אני לבוש בחולצה ירוקה עם הספרה 5 עליה, וכל מיני אנשים זרים צחקו אלי, ואכלנו המבורגר נוטף שומן וטבעות בצל וגם ליטר בירה כדי שהאוכל יירד טוב למקום, והזמן יחלוף בנעימים עד שהשמש תשקע לגמרי.

     ואז - כמו במכה - הושלכתי לתוך ים אדם, כולו ירוק וצוהל, ואני חשבתי שאולי זה שוב הניתוח בגב, אבל בקצה היה אור גדול, ורעש של רמקולים עם בסים נמוכים כמו עמק גדול באוואטאר, ואני מצאתי את עצמי פתאום באולם הגדול הזה, עשרים אלף איש היו שם, וגם אני, עם החולצה הירוקה, ושרנו את ההימנון האמריקני, ואני הבנתי אותו כאילו שנולדתי שם, ובשלב הזה הייתי בטוח כבר שזה לא חלום, וישבתי במקום שפינו לי.

     

    ואז נשמעה שריקה.

     

    כך התחילה ההתעוררות. זה היה קשה, זה היה מתיש, לא רציתי שזה ייגמר, אבל אחרי ארבעים ושמונה דקות הבוסטון סלטיקס חטפו בראש מהלוס אנג'לס לייקרס, ואף אחד מסביבי לא אמר ששמעון מזרחי בן זונה, ולא שרו מי שלא קופץ צהוב, סתם הלכו הביתה בשקט, ובגלל זה חשבתי שזה בכל אופן חלום.

     

    רגע לפני ההתפכחות. תחילת הרבע האחרון.

     

    האווי שוב פתח את הגג של מכונית הספורט שלו, אלא שעכשיו כבר היה קר נורא, ואני קפאתי עד הבית, ככה זה כשמתעוררים מיום רך ומתוק, שמתחיל בטיסת לילה הזויה, נמשך ביום מרחף בניו יורק, עד למשחק, אחרי עשרים וארבע שנים אני שוב יושב ביציע של הגרדן בבוסטון, ורואה את הקבוצה האהובה עלי, אלא שהפעם היא חוטפת בראש, ומסתבר שהחלום שרקחתי לי, ובו אני מבלה את השבוע הזה בעליית גג בבוסטון, ומשחזר לעצמי ניצחונות ושנים שאינן - לא בדיוק עובד. וגם אם חלמתי לברוח לכמה ימים, לכתוב ולטייל לי לבדי לאורך הנהר, החלום הזה מלווה ביקיצות כואבות שמקורן במשחק הטיפשי והמקסים הזה, שבו טובי האתלטים בעולם מנסים לקלוע כדור, זה מעל ראשו של זה, לתוך טבעת ממתכת. ולפני שהאווי הוריד אותי מהמכונית, הוא אמר שזה רק משחק אחד, ככה זה בכדורסל, תמיד יש עוד משחק עד שזה באמת נגמר.

     

    נראה. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/6/10 00:27:


      חלום נהדר יש לך אליעזר

      ואתה בחולצה הירוקה , זה כנראה יכול להיות רק שם ...

      כי פה אתה אדום (מהאוהדים המסכנים של אז ... :)))))))))))

      ומי שלא קופץ צהוב 

       

      אגב, יופי של תמונה

       

       

       

        28/6/10 00:13:


      אני לא מבין כדורסל

      ובכל זאת היה ממש כיף לקרוא

       

      יש סיכוי שהם ינצחו פעם ?

      או שהם כמו הפועל ?

       

       

        18/6/10 07:08:

      תמיד תהיה הזדמנות בשנה הבאה.

      שים לב שבסוף בין כל האמריקנים מסביב, עשה את ההבדל הבחור הספרדי הענק.

      יש תקווה לכדורסל באירופה. 

      לסלטיקס ישארו הלב והנשמה שהביאו אותם עד הלום.

      גל 

        14/6/10 19:36:

      נכנסתי רק כדי לספר לך משהו, ונשאבתי לחלום - ואוו.

      מש שרציתי לומר הוא שהפכת אותי לאוהד סלטיקס! באת בזמן טוב, כי באמת אף פעם לא הייתה לי קבוצה באן.בי.איי, ולכבודך זו מעתה קבוצתי, מחזיק אצבעות למשחק הלילה!

        13/6/10 13:10:


      אליעזר היקר

      החלום הנרחב

      הרה לעיני

      והדהד לאזני

      והתשתלטותה של האות ו' על השפה

      ללא בושה ובכמות נאה

       

      ככה זה בחלום על חלום על חלום בשכבות

      אין להם גבולות בשכפול אותיות ואותות

       

      היה בטוב ידידי

      עשה עליה לפעמים לקפה של חברים

      מבטיחה לקבל אותך ללא מחאה

      עם קרואסון מתקתק של חמאה

       

      לאה

       

       

       

       

       

        13/6/10 09:13:

      גם אם נפלת על המשחק הלא - נכון, אל תאמר נואש.

      חווית ארוע מכונן בחיים, משהו שתזכור לעד וילך איתך לכל מקום.

      תהנה מהזכרונות ונסה לשכוח מהתוצאה.

      אולי בשנה הבאה שוב.

        12/6/10 07:42:

      אהבתי כל מילה  תודה  אליעזר
        10/6/10 09:44:
      יופי של סיפור . מרענן ומשיב נפש אחרי כל ים הדיבורים על "המצב". קל היה מאד להכנס לחלום שלך ולחלום לרגע אתך. קראתי כשחיוך שפוך על פני כל הזמן . ומה יהיה עם החלום הגלילי? מתגעגעים!
        9/6/10 23:10:

      ככה זה כשחלומות מתגשמים.....

       

      תענוג של כתיבה...

        9/6/10 19:22:
      נפלא!

      פרופיל

      אליעזר יערי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין