למצוא את החייתי שבאדם, פירושו למצוא חלוקה היסטורית המדחיקה את אי-ההבחנה שבין האדם לטבע. כיצור טבעי, המעשים המלאכותיים ביותר של האדם הם טבעיים גם כן. לומר על דבר כפי שאנו אומרים "הלא זה טבעי" פירוש הדבר לשלול את הקידמה ולהתגעגע לאיזו נוסטלגיה; כיום היא לרוב כפרית-חקלאית ואין בה שום דבר "טבעי". נוסטלגיה זו מדחיקה גם היא את האלימות החבויה בחיי הכפר, ומדחיקה את המהלך ההיסטורי כבעל תכלית פנימית להשתחרר מאלימות זו. לומר כי האלימות הטכנולוגית רק החליפה את האלימות הכפרית או השבטית (שגם בה המאגיה הייתה אגורה כטכנו-לוגיה), היא להחמיץ את הבטחת האושר העומדת ונוכחת בכל רגע בטכנולוגיה. הבטחת אושר זו מעניקה לאדם פנאי, במעבר שהבחין מרקס מממלכת הכורח לממלכת החירות. החייתי שבאדם מתגלה, לא בנוסטלגיה לחיי הכפר או קומוניזם פרימיטיבי כלשהו, אלא בהפיכת הפנאי למתועב, לחייתי ולברברי. להקדיש את הפנאי לצריכת המציצנות (ריאלטי), צריכת הכוכבנות, צריכת הקולנוע הדל בתסריט אך השופע באפקטים, לצריכת בלוגים באינטרנט, פירוש הדבר להתדרדר לחייתיות שאף אבותינו לא הגיעו אליה. ברבריזם מתועש אכן נחות מברבריזם כפרי, רק משום שיש לו את האפשרות להתעלות מעליה ולפתח תרבות הומאנית של ממש. ה"אליטיזם" הרווי בדברים האלה רק מניח שאנו יכולים לעשות מעט יותר מאשר לבהות. |