כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מסבחה

    4 תגובות   יום חמישי, 10/6/10, 02:17
    "תשתוק את הפה שלך"  אמר בגסות הזקן העירקי בעודו מעביר את חרוזי המסבחה בין אצבעותיו במיומנות שלא מביישת להטוטן בקרקס.
    "מה אתה חושב אתה עושה בחצר שלי. זה בית שלי צ'ה בחוץ לפני אני מביא לך משטרה יה איבן שרטוטה אינעל אבוק ולאבו בזרק"
    הזקן דיבר בחמת זעם מול הפרחחים אשר היו תחת השפעת עישון נרגילה בחצר ביתו. בית ערבי אשר שילם מדי חודש בחודשו דמי מפתח ואף התקשה לעמוד בתשלומים.
    הפרחחים נערים בשנות הטיפש עשרה נראו משועשעים למראה הזקן הרותח. "יאללה רוח ליל ביתך. יא זקן תרח. תעזוב אותנו בשקט לפני אנחנו בוקס בין עיניתק. רוח מן און יאלה ביל סורעה יא איבן אל כלב".
    הנערים הפסיקו להיראות משועשעים. הדם עלה להם לראש. הזקן כבר חדל מלהצחיק אותם. הוא כבר היווה מטרד עבורם. "יאללה אותחול לליל ביתך יה איבן אל שרטוטה" קראו אליו בערבית עילגת ניכר עליהם שהיו מסטולים עד לאובדן הכרה.
    מה אין בושה בכם. אינתם בגיל מל נכדים צ'לי. רוכו ליל ביתכם, מה תיתסתכון. יא איבן אל שטן. מן גהינום ג'יטם איל אוני".
    הזקן היה נסער וניכר עליו כי לחץ הדם עולה ועולה ותנועות אצבעותיו על המסבחה הפכו למהירות יותר ויותר כמו מפיג את עצביו בהעברת חרוז אחרי חרוז במסבחה.
    "יאללה מתושלח רוח מין און ואללה אבן ביל ראסק אם אתה לא מסתלק לנו מן העיניים שלנו" האיום הפך להיות ממשי. הזקן נותר חסר אונים אל מול חבורת הפרחחים. הם כבר התכוונו לכלות את זעמם בזקן וללמד אותו לקח שלא כדאי היה לו להתעסק איתם מלכתחילה.
    "אני קורא לשוטרים עכשיו אם אתם לא מסתלקים מחצר שלי" קרא בכל כוחו. פניו הפכו אדומות כעגבניה בשלה. "בן שלי מפקד גדול במשטרה, יבוא יכניס אתכם בקלבוש. תיק במשטרה ירשום לכם" ניסה להפחיד את הזאטוטים אך אלה כמו חירשים. לא שומעים וממאנים לזוז מחצר ביתו של הזקן. הם המשיכו לשאוף מן הנרגילה את הטבק שהיה מונח על נייר הכסף בניחוח תפוחים. שאפו מלוא ריאותיהם עשן הנרגילה ונשפו באיטיות עיגולי עשן מתפוגגים, מביטים על הזקן כמו זבוב טורדן. ניכר עליהם שלא היתה להם תחושת זמן ומקום.
    הזקן פסע כפוף על עקבותיו כמו מבין שאין מושיע למצוקתו. שם פעמיו לתחנת המשטרה אשר הייתה מרוחקת מרחק הליכה לא מבוטל מביתו ואשר שכנה על הכביש הראשי. מעולם לא ידע שזאטוטים בני טיפשעשרה יתנהגו אליו בחוצפה וחוסר כבוד אשר לא ידע כמותם מעולם. משחר נעוריו בעירק הרחוקה התחנך על ערכי מוסר וכבוד להורים ולאנשים המבוגרים ממנו בגיל. רק הדרת כבוד לאדם אשר מבוגר ממנו בשנותיו. זו המורשת מבית אביו ז"ל. לא ידע דרך אחרת מאשר דרך ארץ. ודרך ארץ קדמה לתורה אך כאן באור יהודה אין דרך ארץ וגם לא תורה. נערים מעשנים נרגילה ושאר סמים אחרים ומתחצפים לאנשים מבוגרים מגילם בלי טיפת כבוד.
    "מת העולם טבע הים" חשב לעצמו הזקן בעודנו מהלך בכבדות שפוף ונסער ואצבעותיו ממשיכות להעביר את החרוזים של המסבחה הלוך ושוב. אין כבוד לבן אדם זקן. אין מוסר ין דרך ארץ. "למה אלוהים אמר לנוח תעשה תיבה ותעלה את כל החיות זוגות זוגות? ורק אתה אשתך ובנות מלאק תעלו ביל תיבה ותינצלו מן המבול שאני מוריד על העולם". פעם אחת המבול ניקה את הארץ ונשארה התיבה על הר אררט בתורכיה. ומאז כל החרא מגיע אלינו מהתורכים במקום יונה עם עלה של זית אנחנו מקבלים משט של ספינות לעזה בעידוד ארדואן התורכי.
    "נו מאז ומתמיד שנאו יהודים בכל העולם. למה שונאים יהודים? כי הם מתעקשים להישאר יהודים ולשמור כשרות ומצוות ולא לאכול חזיר ולשמור שבת ולשתות יין ולקדש על החלה בשבת." הזקן דיבר אל עצמו בעודו מדדה בכיוון תחמת המשטרה.
    חריקת בלמים הסירה את שלוותו ומהבהלה נפל לארץ. מכונית נעצרה ממש מולו וממש בנס לא דרסה אותו. "אבא,לה, למה אתה הולך ככה באמצע הכביש? מה אתה רוצה להידרס? תאמין לי ברגע האחרון רק ראיתי אותך ובלמתי. לאן אתה הולך אבויה?"| נהג גברתן אשר ברגע האחרון הבחין בזקן המדדה ובלם את מכוניתו הציל את הזקן ממוות בטוח. הכביש היה חשוך והזקן לבש חליפה שחורה וממש בקושי ניתן היה להבחין בו.
    "אני הולך ביל משטרה יה איבני. אקו לולד ביל חצר מלי מעשנים נרגילה ומאיימים על חיים שלי. אשתי בבית חולת לב ואני לא יכול ליכנס בבית שלי" הגבר היה מופתע מתשובתו של הזקן "בוא למה ברגל כנס ביל סיירה מלי וניסע ליל תחנת משטרה לה תח'ף אבויה".
    הגבר עזר לזקן להיכנס למכוניתו, הושיב אותו בכסא ונפנה לצד של הנהג כדי להסיעו לתחנת המשטרה. התיישב ליד ההגה התניע את המכונית ובזווית עינו הבין במסבחה שבין ידיו של הזקן. חרוזים כתומים על סרט ירוק אשר הזקן העביר מצד לצד בזריזות מפליאה.
    "מסבחה זו מנין לך" שאל אותו "אדה מאל אבויי מן בגדד" ענה הזקן בהתרגשות "לש כה תיסעל יה איבני?" "אדה מסבחה כנית מל סבא מאלי" הוא ענה בהתרגשות "וון קינתו זרייר אבואי כאן כאילעב ביל הדה מסבחה" נזכר בהתרגשות בילדותו. "מין כאן אבוק יא איבני?"
    "אבוהי היה מנהל בנק בבגדד" הייתה תדהמה על פני הזקן. עלה לארץ בשנות החמישים וסלל כבישים וחסך כסף למכולת בכפר ענה כן באור יהודה. מכר בהקפה לכל אור יהודה וכפר ענה. גרו באוהל ובחורף כל הדברים נרטבו במים. אח"כ קנה בית בדמי מפתח מן ואחגד ערבי באור יהודה. עשה עמבה לכל הארץ כל שנה בחביות עם מנגו וקארי וחילבה. המחסן של חצר שלו היה מכין עמבה לכל השנה ומחלק אותה בצנצנות. ככה היה מתפרנס בכבוד מן העמבה הצהובה והטעימה ביותר בארץ. "יה איבני, אתה בן שלי אני איבדתי אותך בבגדד" בכה בדמעות של תנין "חטפו אותך מוסלמים ואני לא ידעתי איפה למצוא אותך. היית נרדם עם המסבחה בידיים שלך ואני שר לך שירים שתישן יא איבני" ניכר עליו התרגשות גדולה. בכה בלי יכולת להפסיק "יה איבני יה איבני" קרא בקול שבר גדול "אלוהים שלח אותך אלי בחזרה, יש לך עיניים של אמא שלך בדיוק" חיבק הזקן את בנו בחוזקה ולא ידע את נפשו מרוב שמחה. "אלוהים שלח לי אותך בחזרה יה איבני והנה הכל בגלל המסבחה שאני משחק בה ביד. מאז מוסלמים חטפו אותך כל מה שנשאר לי זה המסבחה שהייתה במיטה שלך. רק איתה היית נרדם. מאז אני הולך רק איתה כל הזמן. גם באמבטייה גם במיטה כל החיים עם המסבחה שלי הכתומה יה איבני והנה המסבחה הביאה לי אותך" כמו תפוזים סיניים גמדיים על מחרוזת חוט בצבע ירוק תפוח כמו ניחוח הנרגילה שעישנו הזאטוטים רגעים מספר לפני איחוד הגורל של אב ובנו אשר לא ראו אחד את השני למעלה משלושים שנה.
    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/1/11 18:43:

      נוגע ללב

      התגברתי על מכשולי השפה והגעתי בשלום
      אתה מספר נפלא

      מחכה לתוספות מסוג זה

      תודה
      לאה
        11/6/10 01:07:

      תודה לנאורה המקסימה קוראת נאמנה שלי שאני תמיד נהנה לקרוא את התגובות שלה וכמובן עוקב אחרי כתביה. מעריץ אותך נאורה. ולך אילנה תודה על היחס החם. אני בכוונה לא הוספתי בסוגריים את הפירוש כדי שתוכלי לתקשר עם אנשים שדוברים עירקית. הם אנשים מאוד נחמדים בד"כ, חמים ומסבירי פנים. אני רק יכול לספר שאת ההשראה לסיפור לקחתי מסבא אהוב ויקר שלי. תודה שוב על התגובות החמות. מחבק אתכן.

       

      גד קנדל :-)

        10/6/10 20:54:


      יפה!

       

      מיד מצלצלת לאחד מתלמידיי העירקים כדי לספר את הסיפור הזה:)

       

       

      נ.ב.

      למי שמבין ערבית, או את הניב העירקאי, אין בעיה להבין את המילים.

      כדאי היה אולי לתרגם אותן בסוגרים.

       

       

       

        10/6/10 20:40:


      כייף של סיפור מרגש עם סוף טוב.

      אוהבת סופים טובים (-:

      כהרגלך גדי, כתבת נפלא !!

      ארכיון

      פרופיל

      Gad Candle
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין