לפני כמה שנים חלמתי דמיינתי את עצמי מנהלת בית ספר למחול..

הבמה, הצבעים היו נראים לי כל כך רחוקים.

רוח האדם שבי גוועה עקב מכשולים שהצבתי בדרכי....

ביום שבו הבנתי ולמדתי לשרוד את המחלה הקשה

הבנתי...שהכל זו - אני.

יש בי רוח של יצירה

יש בי רוח של אהבה

ואף אחד לא יוכל לשכנע אותי אחרת - מלבדי.

ביום שבו התחלתי לחיות  מחדש פתחתי דלת לעולם של היצירה שבי..

 הרי יצירה חייבת להגיע צמודה צמודה לאהבה

ואהבה= היצמדות אך ורק לעצמך.