כותרות TheMarker >
    ';

    יכול להיות שזה נגמר

    על המצב הדו-לאומי, ועל בכלל

    ארכיון

    השמאל הנוסטלגי

    6 תגובות   יום חמישי, 10/6/10, 15:12

      הרבה נכתב על השפה המשתלחת והגסה של "מניפסט השמאל הלאומי", על המיליטנטיות נגד ציבורים שלמים (ממשתמטים עד מתנחלים). פחות נכתב, נדמה לי, על הנוסטלגיות של הטקסט. זה משהו שהיכה בי לאורך כל הקריאה, והתחזק כשראיתי את הפוסטרים שלהם ("לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה").

     

    ה"שמאל הלאומי" הוא פרויקט נוסטלגי. זה הכוח שלו, וזו גם המוגבלות, ואני חייב לציין שהמוגבלות חזקה בהרבה מהפוטנציאל. יש שתי בעיות עם נוסטלגיה: ראשית, היא יוצרת תחושה שאין ל"שמאל הלאומי" חזון רלבנטי לתנאים של המאה ה-21, רק איזה רצון לא-ריאלי לחזור לעבר מיתולוגי, "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי". שנית, הנוסטלגיה המיליטנטית הזאת פשוט לא מדברת לרוב הציבור הישראלי.

     

    כשקראתי את הטקסט נזכרתי במשהו שקרה לי כשהייתי בן שלוש עשרה, ב- 1986. הלכתי - כבכל יום - עם החברים מחטיבת הבינים במרכז המסחרי של בית שמש, בדרכנו לתחנת האוטובוס. בדרך עברנו ליד פרז'י, (בטאו: Frejie ) השיכור של העיירה, שישב שם עם כמה חבר'ה ובקבוק בירה בידו, כרגיל. אחד החברים - נדמה לי שזה היה אמיר "מצמץ" - התריס לעבר פרז'י: "מערך!" פרז'י קם על רגליו בזעם והתחיל לצעוק עלינו בגמגומים לא ברורים, בעוד אנחנו בורחים לכיוון הבורקס. בקבוק הבירה שהושלך בקשת רחבה נחת על הגב שלי,  והשאיר כתם בריח אלכוהלי על החולצה, שאותו הייתי צריך להסביר לאמא שלי כשהגעתי הביתה.

     

    (שנים אחר כך, על האי קו-פה-נגאן בתאילנד, התגלגל לידי גליון של ידיעות אחרונות ולמדתי על סיפור חייו המופלא של פרז'י, שכלל אחות תאומה שהופרדה ממנו בלידתו וגדלה להיות מיליונרית בהוואי. נשבע לכם)

     

    "מערך!" הקריאה  מהדהדת באוזניי, ומחזירה אותי עוד אחורה, לפני שעברנו לבית שמש, לבחירות של 81, אז הילדים בכניסה לבית הספר האינטגרטיבי בירושלים הכריחו את כל מי שנכנס לנשק את תמונתו של מנחם בגין. ידעתי שההורים שלי "מערך", היו לנו סטיקרים על המכונית, ובגין לא היה פופולרי אצלנו בבית. נדמה לי שאיכשהו התחמקתי מטקס נשיקת התמונה.

     

    באותה מערכת בחירות, כידוע לחובבי הטריביה הפוליטית מדור מסוים, התקבל שמעון פרס בבית שמש במטח עגבניות רקובות.

     

    עיירות הפיתוח נזכרות במניפסט השמאל הלאומי. זה נכון, הן נזכרות יחד עם איזה נו-נו-נו למפא"י שזלזלה וקיפחה את העולים מארצות ערב. אבל זה מס שפתיים. נוצרת לנו תמונה של דור אגדי וחלוצי שלמרבה הצער פישל בקטע הזה של קליטת עלייה.

     

    יש ציבורים רחבים בארץ, שהמלה "שמאל" עושה להם פריחה. זה לא רק עניין של מיתוג. זה עניין עקרוני. האתוס הנוסטלגי של הספרי ויניב לא מדבר אליהם, מנכר אותם ואולי אפילו מקומם אותם. אני מדבר לא רק על מזרחים  אלא גם על עולים מברית המועצות לשעבר ולמגזר החרדי הגדל. הפרופיל של המחנה ה"נוסטלגי" הזה הוא "ותיקים" - דור שני ושלישי בארץ,  אשכנזים ברובם, מעמד בינוני פלוס. כמובן - זאת האליטה, עדיין, שמיוצגת באופן לא פרופורצינלי במוקדי הכוח. אבל הפוטנציאל האלקטורלי של המחנה הזה עומד על משהו כמו 30 מנדטים: מרץ, העבודה, וחצי ממצביעי קדימה. תשוו את זה ל-56 מנדטים של העבודה מרץ בבחירות 1992, אז הגיע ה"שמאל" לשיא כוחו (מאז המהפך של 77). ההתרסקות  של המחנה הזה נובעת לא רק מכשלון תהליך אוסלו, או מכך ש"אין מנהיג", אלא קשורה לשינויים הדרמטים בחברה הישראלית.

     

    מי שלא מבין את הכורח לאמץ שפה חדשה במציאות דמוגרפית ואלקטורלית שונה, אין לו שום הבנה חברתית או פוליטית. 

     

    על המסר המדיני המפוקפק שלהם אני אכתוב משהו בנפרד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/6/10 00:30:

      צטט: אבנר. 2010-06-12 12:45:46

      מעניין מה שאתה כותב.

      אני רוצה להוסיף ולתהות :

      הרי ההגדרות של שמאל וימין השתנו מהותית ב 20 שנה האחרונות.

      ברק שנחשב כשמאלני הוא הרי "ימני" לא פחות מביבי.

      הליכוד שאמר לא ולא ולא, פתאם מדבר על 2 מדינות ל-2 עמים ומדבר עם אשף.

      קדימה זה מין משהו לא מוגדר. שמאל ? ימין ?

      האם בכלל עדיין יש אידיאולוגיה ומצע מפלגתי שמישהו מוכן להתחייב עליו ? (למעט מפלגות הקיצון - חדש, הבית היהודי, מרץ).

      נראה לי שאנחנו שבויים בסמנטיקה שעדיין לא מצליחה להדביק את הקצב של השתנות המפה הפוליטית.

       

       

       תודה על התגובה. מסכים לחלוטין. זה נכון לא רק בארץ - החלוקה לשמאל וימין איבדה הרבה ממשמעותה בכל העולם. סוציולוג גרמני אחד קרא למונחים האלה זומבים. אבל בארץ זה בכלל מטורף, כי אתה מוצא גם שמאל וגם ימין "חברתי" בכלהמפלגות בארץ. זבולון אורלב, למשל, הוא סוציאל דמוקרט למופת,לעומת זאת "השמאל" הרבה פעמים ימני מאד כלכלית.

        12/6/10 12:45:

      מעניין מה שאתה כותב.

      אני רוצה להוסיף ולתהות :

      הרי ההגדרות של שמאל וימין השתנו מהותית ב 20 שנה האחרונות.

      ברק שנחשב כשמאלני הוא הרי "ימני" לא פחות מביבי.

      הליכוד שאמר לא ולא ולא, פתאם מדבר על 2 מדינות ל-2 עמים ומדבר עם אשף.

      קדימה זה מין משהו לא מוגדר. שמאל ? ימין ?

      האם בכלל עדיין יש אידיאולוגיה ומצע מפלגתי שמישהו מוכן להתחייב עליו ? (למעט מפלגות הקיצון - חדש, הבית היהודי, מרץ).

      נראה לי שאנחנו שבויים בסמנטיקה שעדיין לא מצליחה להדביק את הקצב של השתנות המפה הפוליטית.

       

        11/6/10 00:43:

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-06-10 23:48:26


      מי שלא מבין את הכורח לאמץ שפה חדשה במציאות דמוגרפית ואלקטורלית שונה, אין לו שום הבנה חברתית או פוליטית.

       

       ומהי ה"שפה החדשה?

      מה תכנה?

       

       זו כמובן שאלה טובה. אני בבלוג הזה  מנסה להבין את המציאות ולא להציע פתרונות. ובכל זאת: אני חושב שהנסיון של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה הראה שיש עקרונית אפשרות לחבר קהלים שונים - אבל גם כמה זה מסובך ושביר.

       

      הצלחה יותר משמעותית היא "קדימה", במובן הזה שהיא הצליחה למצב את עצמה כמפלגה "פרגמטית", שלא סוחבת על גבה את החטוטרות של ימין ושמאל. מהרבה בחינות "קדימה" לא מעוררת השראה, בלשון המעטה, אבל היא כן הצליחה לנוע מעבר לחלוקה ההיסטורית של הפוליטיקה הישראלית.

       

      למסר מדיני "יוני" אמיתי אין כיום תמיכה בציבור הישראלי וגם לא תהיה, בזמן הקרוב, ולא משנה איך מנסחים אותו. עם זה צריך להשלים, לעת עתה. 

        10/6/10 23:48:


      מי שלא מבין את הכורח לאמץ שפה חדשה במציאות דמוגרפית ואלקטורלית שונה, אין לו שום הבנה חברתית או פוליטית.

       

       ומהי ה"שפה החדשה?

      מה תכנה?

      פרופיל

      poes
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות