מר כ' ישב בביתו.עבודת יומו תמה.היום היה רע לתפארת.הכל נגמר.היה עומס גדול במשרד,אנשים נכנסו ויצאו.טפסים נערמו על השולחן.המנהל נבח הוראות והתרה בפקידים אך מכולם,רק בכ' נתן עין רעה.מר כ' הוא לבלר ותיק,פניו אפורים כאחת התיקיות שבמדפים.שנים רבות הוא עושה את עבודתו בשתיקה.אין המנהל נוטה חסד לכ':הוא איטי מידי,יש שגיאות בכתב ידו מידי פעם.עדיף לפטרו ולהביא צעיר נמרץ.כן,זמנו של כ' הגיע,כך חשב לעצמו המנהל.שותפיו למשרד של כ' כבר מבינים שימיו במשרד ספורים.חיש קל יזרק כ' לסל הניירות כטיוטה לא מחייבת ועוד מעט יגיע פקיד חדש,נמרץ ואלגנטי.בוואדי יהיה זה אדם בעל צורה שידע כיצד להגיד את הדברים בארשת חשיבות עצמית,שילבש חליפה חדשה ואופנתית.הלאה מר כ',אין צורך בקרטון הבלוי הזה.ילך נא ויפגור בדירתו המצחינה שבקצה העיר.גם כך,הוא אינו משעשע ומטומטם לחלוטין.לו לפחות היה מזמין אותנו לשתיה מידי פעם.הקמצן הזה,לא יוציא פרוטה שחוקה לעולם.

כ' מרגיש ברוח הנושבת בכיוונו ודעתו אינה נוחה.מה יעשה,לאן ילך וכיצד יקיים עצמו?אין ספק שהפעם כלתה הרעה ופורטונה נטשה אותו(לא שהעלמה הבוגדנית הזאת סייעה בידו בנדיבות אי פעם).מחמת המחשבות נשתהתה העבודה וכתם של דיו בצבץ מתחת לעט.א',אחד הפקידים הצעירים שמועמד לקידום גיחך ואמר:"אתה ישן טוב מר כ'?אולי נצא מכאן כולנו על מנת שלא נפריע לך"?כולם פרצו בצחוק.המנהל פתח את דלתו וקרא:"כ!הבא לי בבקשה את המסמך,הוא כבר מוכן,כן?"כ' בלע את רוקו והכין את עצמו לבאות...