החיים הם לא רק שחור ולבן....אבל השילוב בינהם יוצר קסמים....
כותבת את עצמי אוהבת
כותבת את עצמי מרגישה
כותבת את עצמי כואבת
כותבת את עצמי עצובה
כותבת את עצמי מעודדת
כותבת את עצמי מזדהה
כותבת את עצמי וזו הבמה
מעדיפה תגובות על כוכבים
ומודה לכל מי שמשתתף בהגיגיי
איריס
פוסטים אחרונים
- חווייה סוערת 18/2/15
- המלצה חמה לחנוכה - פסטיבל "טעם כנרת" ( פוסט מצלום ) 6/12/12
- שייטים צעירים יוצאים להרפתקה ונהנים יותר 30/7/12
- משוחררת מהחוטים 18/2/12
- אהבה מאוחרת - מחזה מאת דוד אשוח ז"ל 21/1/12
- שלוש מילים שהן המון 20/9/11
ארכיון
"פלאי" הטכנולוגיה
קצת מכה על חטא :-)
בזמן האחרון יוצא לי לחשוב על זה לא מעט... כמה כייף היה פעם, כשהכל היה איטי יותר, כי זה פשוט היה ככה.... טוב אני לא מדברת על העידן שהגלגלים היו מרובעים אבל אני מדברת על הריבועים האלו שחיכו לנו בתיבה. כשהייתי ילדה הייתי מכורה למכתבים, היו לי מאות ( לא מגזימה, תשאלו את אמא ) חברי עט מכל הארץ וגם קצת מהעולם וכל יום היו מגיעים אלי לתיבה לפחות 3 מכתבים... אספתי אותם במעריב לנוער, בתכנית טלויזיה ששכחתי את שמה אבל היה שם משהו שנקרא PEN PAL ובעיקר הייתי אוספת חברים וכתובות במחנות ובטיולים של תנועת המושבים. צחקו צחקו, אבל עם חלקם אני שומרת על קשר עד היום. יש לי חברה בקציר ששמרה את כל המכתבים שלי,כמה נחמד שנפגשנו כאן במקרה. מכתבים זה כייף, רומנטי.. אפשר לשלוח פרח מיובש, תמונה לשים בארנק, אפילו נשיקה עם שפתון שנמרח קצת עקום ובחופזה, כי ילדות לא יודעות לשים שפתון ( לפחות כשאני הייתי ילדה זה היה ככה.. ) היום בעידן האינסטנט כשרוצים לשלוח מילה ויותר פשוט שולחים סמס, פגישה רומנטית שלתכנן אותה היה לוקח חודשים, היום נסגרת במילה אחת או שתיים... ערה? ניפגש? קפה? אין, הלכה הרומנטיקה... רוצים לשלוח אהבה פשוט מוציאים את הנייד. צריך רק לתקתק על המקשים..להוסיף איזה סמיילי עם שפתיים משורבבות וזהו קשרים קמים ונופלים על סמס, פגישות נקבעות, פגישות מתבטלות.... חברות הסלולר אפילו עוזרות לנו בכך שמשפטי מפתח נמצאים בתבניות, אצלי בטלפון יש "איפה את/ה" "אני אאחר עימך הסליחה" "מתי נוכל להיפגש"
עם עידן האינסטנט גם נהיינו יותר חסרי סבלנות ולחוצים. פעם אם מכתב היה מאחר להגיע היינו מאשימים את הדוור את הכלב של השכנים ( שנשך את הדוור ) את החזית ( שגייסה את הדוור ) אבל תמיד תמיד הוא היה מגיע ולפעמים אפילו מצלצל פעמיים. הציפיה היתה מתוקה... תחשבו איך אנחנו מתנהגים אם סמס מאחר להגיע.... אם הוא לא שלח את הבוקר טוב עד 10 בבוקר מה זה אומר? הוא בטח לא אוהב אותי יותר, או חלילה קרה משהו.... הסרטים מתחילים, מה הוא משחק איתי משחקים הבן ז... אני אראה לו מה זה.. אבל כשהסמס מגיע איזה חיוך נמרח לנו על השפתיים, הא? איזה אושר ממלא אותנו כשאנחנו שומעים את הטינג... :-) ( יש כאלו שמגדילים לעשות ושמים את כל מצעד הפיזמונים כהתראת הודעה, שכל העולם ואשתו ישמעו שהוא קיבל סמס, שמישהי אי שם חושבת עליו ) פתאום הכל נשכח, חוזרת הרכות, העדינות... זה בסדר, גם אני חוטאת בזה...לא מוציאה את עצמי מהכלל חלילה. אנחנו לא חושבים אפילו שאולי הוא בפגישה חשובה, אולי שכח את הנייד בבית אולי התעורר מאוחר ולחוץ לעבודה.. פעם גם לסיים קשר היה לוקח זמן.... לזרוק את כל הבגדים, המכתבים, הפרחים המיובשים...לוקח זמן ואנרגיה. היום מה הבעיה? פשוט מוחקים את כל הסמסים ומפנים מקום לסמסים של מישהו חדש ( זה הרי הרבה יותר פשוט מלפנות מקום בארון, נכון? ) הפוסט הזה יצא יותר ארוך ממה שתכננתי לכן לא אמשיך לענייני המחשב ומה שהוא עשה לרומנטיקה... אולי בפוסט הבא אומר רק זאת שלמרבה האירוניה, למרות שהכל כל כך מהיר וזמין בקושי נשאר לנו זמן לדברים החשובים באמת, כי אנחנו תקועים כל היום מול המחשב...
אוי כמה כייף לגלות את הציפיה המתוקה הזאת מחדש :-)
|
תגובות (41)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן הטכנולוגיה הורסת
אבל,
גם מכתב הוא סוג של התפתחות טכנולוגית...
בואו לא נשכח את התקשורת הכי בסיסית שיש - מבט מול מבט
והתקשורת הכי כיפיית ואמיתית שיש - חיוך.
לא כזה סמיילי שנשלח בסמס או במייל, חיוך אמיתי, חם וכובש שיוצא מהלב וממלא את העיניים באור....
וכשנתקלים בחיוך שכזה, מי יכול לעמוד מנגד ולא לחייך חזרה?
תקשורת במיטבה ו... פאק דה טכנולוג'י....
אההההה(אני נאנחת)
כמה שאני מזדהה עם מה שכתבת
ויש לי כל כך רבה לכתוב ולהגיב(שזה לכשעצמו דורש פוסט שלם)
אנחנו בנות אותו דור
ות'כלס,זכינו לטעם של פעם !
אאוצ' מיכל.....
כואב כמה שזה נכון...אבל....
לשמחתי עוד קיימים נסיכים אמיתיים בעולם
מבטיחה לך
פוסט מתוק ורומנטי ...
כתיבה זורמת מענגת ..
אבל כמה עצוב שאת צודקת ..
הלכה הרומנטיקה לטייל .. מי יודע מתי תחזור ..
אולי הלכה לעשות טיול חיפוש עצמי בהודו
או טיול שורשים באירופה הקלסית ..
אני מקווה לפחות שהיא תשלח sms
כשהיא מתכננת לחזור ..
מה אומר מה אדבר .. גם אני מתגעגעת לפרח מיובש בדואר
או למכתב עם נשיקה
היום , להשקיע , נחשב בזבוז זמן ואנרגיה מיותרת ..
כי בשביל מה ...
"אם היא תרצה היא תשכב איתי גם ככה .. ואם לא יש אחרת "
באמת נראה כאילו אין בשביל מה להתאמץ ..
עצוב .. פשוט עצוב ..
כמו שכתבת
היום אנו חיים בהפרעת קשב תמידית
הסמס הופך את מערכות היחסים שלנו למשהו תזזיתי ומעצבן
הקולר האלקטרוני של הסלולרי מזמן לנו אפשרות להציק ולהיות מוצקים דקה דקה
ואז נעלם החופש האישי הקטנטן שהיה קיים במערכת היחסים
לא כולם למדו לקחת זאת במידה הנכונה....
מכתב סמס מייל
העיקר שאת מחייכת
[גם אני שואל את עצמי יום יום האם הקידמה מקדמת או מעכבת]
תודה על כל התגובות המקסימות...
הפעם מפאת חוסר הזמן אני לא עונה אישית לכל אחד מכם
אולי בהמשך, אולי בכלל לא
( תלוי בזמן )
תודה שקראתם אותי
וטרחתם להגיב
זה לא מובן מאליו
שבוע קסום...
טוב עכשיו הגזמת בענק
ותקשיבי טוב טוב עכשיו
קרפנטרס
הלהקה שאני מאוהבת מאז גיל...(לא סופרים)
וכל כך התגעגעתי לשירים שלהם
החזרת אותי אחורה
לתקופה מענינית כמו גם הפוסט שלך
גם אני הייתי מתכתבת במכתבים
בנוסף לטלפון שהיינו מדברים ומתראים
אך אפה אפה הם הזמנים ההם...
נשיקות
ושבת שלום
פעם ב.. עוברים לרטרו חזרה לאחור..
אולי הגיע הזמן לזרוק דברים לפח.
שיר מקסים ליאו...תודה
טעם משובח.
והסקסופון באמת נוגע....
כמו שאומר השיר
" מה שיהיה יהיה, ואני אומרת לך לילה טוב..."
כי בטח אתה עכשיו עמוק בעולם החלומות.
תהנה מהשבת
אוי ליאו ליאו....
דווקא ממך ציפיתי למכתב אהבה
אבל בגלל שכבר סיכמנו שאתה מיוחד ושונה מקבלת
אפילו בחיוך גדול
וציפיות זה רק לכריות, נכון?
:-)
חיוך כמו זה שכתבת על הסמס....
לגבי הכבוד בעידן המחשב, זה נדיר
אבל לשמחתי יש מי שעדיין במקום הזה....
לא להתייאש
זה הכל עניין של סיפוק מהיר
סמסים עפים כמו פינג פונג
מכתבים בדואר לוקחים שבועות
בלי שיפוט של טוב ורע
החיים הפכו מהירים יותר
ולכן גם ממצים הכל יותר מהר
וממשיכים לעונג הבא
בררררררררררררררררר
היו ימים
לא הם לא ישובו עוד
ימים שבהם טרחנו יותר, השקענו יותר והערכנו הרבה יותר.
הקלות והזמינות הופכים הכל לפחות ערכי.
אך לפחות את אני ועוד רבים אחרים בני גילנו
זכינו לטעום מהטוב והמובחר.
כל שנשאר לנו זה לזכור את הימים ההם
ולנסות להיאחז מידי פעם משיירי העבר המתוק מדבש.
כל כך צודקת את , איריס
אני כבר מזמן הבנתי ששליחת "מיסרונים" צריכה להיות מוגבלת
לדברים של לוגיסטיקה בךבד !
ומאותה סיבה גם אין לי מסנג'ר.
כששואלים אותי, אני עונה שאני מהדור של לפני
קתע סקסופון מדליק ועצוב עם שמחה
נזכרתי בסופרטרמפ ומדנס בגלל הסקסופון
ואז מצאתי את זה
http://www.youtube.com/watch?v=NJSqcvAQ8l8
חחחחח
גדול
לי כבר 15 שנים לפחות אין תיבת דואר
לשמחתי לא מבל דואר
ועם אני כבר מקבל אז הדוורית מכירה אותי טוב
כבר שנים
בהתחלה שאלה למה אים היום רק חשבונות
בשביל חשבונות צריך תיבה
חחחח
זוכר טוב את התקופה בקופשה
שכן חיקינו למכתב
בקשר לסמס
אולי כדי לגרום לחקות קצת
כך לפחות מתקבל חיוך גדול עם קבלתו
אבל עם המחשב , אפשר רומנטיקה אבל זה שמור
ואנשים שרוחשים כבוד ממי שמולם
וגם כך לפעמים עד הדיט עוברים הרבה ימים
ולפעמים עד שמתיעשים
בוקר אור איריס היקרה,
אני מסכים אתך לחלוטין בעניין האינסנסט. זה הפך לחלק כה גדול של חיינו שאנו אפילו לא שמים לב אליו. המושגים on time וreal time כבר הפכו למושגים נרדפים למדי. אני הייתי מודע לכך שבכל פעם שהייתי צריך לחפש עבודה, יצרו איתי קשר אך ורק בפלאפון - אפילו הודעה בתא קולי של הטלפון הקווי לא היה מהר מספיק.
בכל הנוגע לקשרים אישיים בין אנשים, הייתי אומר שבעצם האתגר היום בעידן האינטרנט והסלולר נשאר אותו דבר כפי שהוא היה בעידן הpen friends אבל כמובן שהוא נעשה קשה יותר, והוא, כפי שניסח אותו הסופר והיועץ האמריקאי האגדי דייל קרנגי : arouse in others an eager interest (לא זוכר את המילים המדויקות) - לעורר עניין ורצון לדעת בקרב אחרים.
כאשר קיבלנו מכתב נהגנו לקחת פסק זמן ולשבת ולקרוא אותו כמו שצריך כדי לוודא שקראנו אותו היטב והבנו כל משפט ומילה. בעידן האינטרנט והבלוגים, קצת קשה לעשות כך אלא אם כן הכותב מצליח לעשות את מה שתאירתי - לעורר עניין ורצון לדעת - והייתי מוסיף גם להזדהות - אצל אחרים.
אז העובדה שאני תמיד קורא אותך עד הסוף, ללא קשר לאורך הפוסט, מדבר בעד עצמו, נדמה לי.
שבת נפלאה לך
מתוקה שלי,
שכחת את אוסף ניירות המכתבים...?
שרק חברי העט המיוחדים ביותר היו זוכים
לקבל מכתב כתוב בהם?
ומה עם מכתבים רומנטיים להחריד
שנכתבו בלילה, באוהל בצבא,
על נייר של שוקולד עלית
כי זה מה שהיה בנמצא...?
הכל אני שומרת.. גם מאוני יש לי...
כיף שהזכרת...!!!
אהבה יפתי (-:
ואי נשפת על אבק שנערם ואני אלרגי חחחחחחח
היו זמנים , יש אפילו שיר כזה
זמנים יפים שלצערי לא ישובו
דור הולך ודור בא
הכל נהיה אינסטנט ווירטואלי
אומר שהם הפסידו את אז
והרויחו את היום
ומי יודע מה יהיה מחר
כי הכל עכשיו
ואתמול כבר נגמר
והוא לא ישוב מחר
סופ"ש מהנה ומרענן
ברוך☺
אי אפשר בלעדיה.
איריס יקירתי, כל מה שכתבת כל כך נכון כל כך מבאס,כאילו אובדן הנאביות של המדינה הוא גם אובדן הנאיביות שיצרה הטכנולוגיה.
יחד עם זאת חשבי כמה חברים יכול לרכוש בחיים של פעם וכמה אנשים לא היו נגישים (לא יודע מה נכון יותר מעט של פעם ואיכותי או המון של היום ומרוחק).אבל בכל זאת הטכנולוגיה קרבה אנשים מהכפר הגלובלי והמקומי אל כל אחד מאיתנו ולראיה הדיאלוג וחוויות השיתוף שלך נותנים הרגשה של כאילו משפחה אחת וגם את הטוב הזה נקח מהטכנולוגיה. סופש נעים {}
כתוב זורם וחכם תרגישי בנח להאריך
היי , ערב טוב !
כמה שאת צודקת !!!
האנשים היו יותר נחמדים וסבלנים .
היום הכול הפוך , חבל !
ממני שלמה שרף
ואגב....pen pal עדין קיים בעולם
היום העולם דוהר קדימה
כולם ממהרים
לאן ? לא יודע
כולם רוצים הכל פה ועכשיו ...
הכל לטובה
(*)
אכן, היו זמנים...
בני
חחח סטיב....
הצחקת אותי
:-)
למרות הכתוב לעיל חבריי יעידו שאני מסמסת במהירות האור....
ולגביך
כל עוד בכתיבת השירים אתה לא מתבלבל הרווח כולו שלנו.
תודה על התגובה הקסומה
:-)
תודה...
:-)
בכייף..
יופי של תגובה
ותודה על הסמס
:-)
בשבילי, לשלוח sms זה לוקח כמעט את אותו זמן לשלוח מכתב,
תמיד ה-ו' מתבלבל לי עם ה-ן', או שלכתוב י' אחרי ל' אני נופל וכותב שוב פעם ל',
ואז למחוק...וחוזר חלילה. עד שההודעה יוצאת כמו שצריך,,
אני שוכח למי רציתי לשלוח אותה.....
chief
מאוד מענין וכתוב היטב תיארת יפה את המהפך הסמוי לעין והוא עידן הטכנולוגיה
שיחקת אותה!
איי איי איי, כמה שאני מזדהה עם דברייך.....
וגם אני, התכתבתי עם חברים(בעיקר חברות) מעבר לים, גם אניןמכיר ומוקיר חוויית הציפייה לדוור ולמכתב, זוכר בערגה כמה התרגשתי לקבלו, תוהה כמה עמודים יהיו שם בפנים, והאם אזכה הפעם לקבל גם תמונה שלה בפנים... וכן הלאה :)
אף טרחתי וזכיתי, לא פעם, לבקר באנגליה, גרמניה ואף סקנדינביה בעקבות הפן-פאל שלי :)
מתרפק בגעגועים לתקופה, כמו-גם לקרפנטרס האגדתיים-עלמותיים, ושיריהם המתקתקים...
תודה עבור פוסט (ושיר) נפלא ונוסטלגי, ועכשיו, ברשותך, אחזור לענייני, (ואשלח לך SMS) :)
איזה יופי...תודה....
פתקי אהבה מתחת לכרית זה רעיון נהדר
גם על המקרר, בארון, בכיס....
העיקר שיהיה כתוב, מפתיע ומחמם..
:-)
תודה חמודה....
ווא יש לי כל כך הרבה מה להוסיף
אבל אולי נשמור את זה באמת לפוסט הבא...
לא יודעת אם יש פה שידרוג...
וכן, האורך לא קובע
:-)
כתבת ניפלא וגם אם היו עוד 4 עמודים הייתי ממשיכה...
לא אמרו לך שהאורך לא קובע...:-)
הכל כך נכון ויש עוד המון...
אבל רק תחשבו מה קורה לנו כשיום אחד אני שוכחים אותו בבית...
את הנייד כמובן (כי גם הוא / היא - שם).
מי בכלל זוכר טלפונים ושלא לדבר על מה שקורה שמשדרגים...
אותו... (המכשיר), בעצם אנחנו גם משדרגות משהו נוסף...
*
לתוכנית קראו Big Blue Marble
וזה שיר הפתיחה:
http://www.youtube.com/watch?v=G1kkx2m-JSg
הזכרת לי כמה אהבתי לקבל מכתבים
והייתי מריח את הנייר :-)
עד היום אני שם מידי פעם פתקים אוהבים מתחת לכר
זה בהחלט אחרת
סוף שבוע נעים
אופיר