מתישהו החודש, עניין זעום של שבוע, מקסימום שבועיים אני חוגג את יום הגירושים החמישי שלי. עכשיו, כשאני משופשף היטב בסצנה, אני ללא ספק טיפוס של סולו וטוב לו, לעומת זוגי, כבוי ואומלל ורק מחכה שזה ייגמר. כן היו כמה "כמעטים" ודווקא די רציניים, זה עוד לא היה באמת זה. בכלל אין באמת זה - בוא נודה בזה טוב? אבל יש את המסביב, יש להתפשר, יש להתגמש, יש רחוק, יש קרוב, יש חם יש קר, ניגודים, הפכים, עם או בלי עקבים אבל בעיקר יש את הלבד. לא משווק את עצמי כסינגל האולטימטיבי אבל תרשו לי להוריד את המסיכה, להתעטף בגלימה שקופה למרות שאין מצב שאתם תופסים אותי ישן ערום או רחמנא ליצלן באלכסון - ויש מקום במיטה. "יש לך מישהי, די נו בטוח יש לך ואתה לא מגלה", הופכת להיות השאלה היותר שכיחה שמדליקה לי כל פעם איזה פיוז שכבר מזמן הפך לסמי חלוד.

בעולם הגרושים הבלתי מתפשר מחד אבל הכי גמיש מאידך זה כבר לא כל אחד והשק שלו אלא זה שוק של באסטיונרים ויש שם באסטות, הרבה באסטות. הלכתי לא פעם ולא פעמיים בין כל אותן סימטאות מוארות למחצה. יש את אלה שבגדו בהם, את אלה שהגרושים עקרו אל מעבר לים או אפילו את אלה שהגרושים שלהן התחזקו ועכשיו הם חרדים ומניחי תפילין לתפארת בורא עולם ואוכלים רק אוכל כשר למהדרין, יש את אלה שעושים שימוש ציני נוראי בילדים וכן, יש גם את אלה שהם ביחסים מצוינים עם פרק א' שלהן והכל דבש, והם אפילו חוגגים את החגים ביחד עם הילדים. אף אחד לא יוצא מנצח מהגירושים שלו - תשכחו מזה, אני לא קונה את זה וגם אם תמציאו לי את התנאים הכי טובים להלוואה הזו כולל את מנהל הבנק שמדביק לך חיוכים לתחת זה קישקוש או במילים אחרות הבל הבלים.

ממורמר? אני?! תשכחו מזה פעם שנייה, אפילו לא בהכחשה. אני לא ממש יכול לקטר ואת כל המשקעים שלי כבר מזמן אפסנתי בצד השני של הספה. תרשו לי לא לפצוח באני ואני ושוב פעם אני. נרקסיסט גדול אני לא, באמת שלא. הסצנה היום נוטה להיות יותר ויותר מלאכותית ולהיות דביק זה גם בסדר כל עוד לא שכחתם לסגור את המכסה של הדבק, נו כדי שלא יתייבש. הנה עוד פתק עם טלפון, הנה עוד איזה כרטיס מעופש באתר הכרויות כזה או אחר, הנה סמס לעת ערב - ואנחנו עוד רגע נחזור אליו. בקיצור עוד לא המציא לנו המדע את האחת או האחד שאפשר פשוט להזמין ב- eBay לאסוף בסניף הדואר הקרוב והנה - הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה, תשכחו מזה פעם שלישית.

אז מה כן קורה בסוף בין אלה שזה לא ממש הלך ביניכם? מה לא ניתן לזה עוד צ'אנס? חבל דווקא יש 'פוטנציאל' והטנא מלא כל טוב, לא חבל על ההזדמנות? פעם הייתי אולי קצת יותר נאיבי, לא ויתרתי עד שלא היה לי ברור שהתרכיז כולו התרוקן ובאמת התמרור של דרך ללא מוצא כבר זועק הצילו. הייתי מלך הקאמבקים. אותו סמס קטן  שנשלח עם חוש ריח שלא יבייש שום כלב נחייה או סתם איזו הודעה שגרתית כזו בפייסבוק. מודה, הייתי תמיד נופל למלכודת הדבש הזו. מתחיל לחשוב שאולי באמת יש כאן עניין שעוד לא נס ליחו ולמה פשוט לא לקפוץ ישר למים העמוקים. אחרי ארבע דקות, או במקרה הרע אחרי ארבעה שבועות אתם שוב מבינים - טעינו. חבל, אני דווקא חסיד גדול של ללמוד מהטעויות שלי, לצערי לא ממש מטעויות של אחרים. אני חותך וזהו. "מה כאילו פתאום נהיית צדיק, אתה שומר את עצמך לאחת?" תעשה לנו טובה.

בוא נישאר ידידים טוב? וכך הולך ונבנה לו מאגר של ידידות, חלקן אפילו יותר מרק ידידות והנה הולכת ונרקמת לה ידידות נפש אמיתית. פחחח! המודל הזה של לההפך לידיד של מישהי שפעם יצאת איתה הוא ברובו כישלון - חופשי תרימו גבות, למעט ידידה אחת או שתיים שמעולם, אבל מעולם לא נכנסת איתה למיטה! מוריסי פעם כתב שיר שככל שאתה מתעלם כך הצד השני מתקרב אליך יותר - וזה עובד בשני הכיוונים, אבל לא זו הדרך, צר לי. לא מזמן קיבלתי הצעה מגה מפתה של להעביר סוף שבוע ביחד ואז נראה. אז זהו שממש, אבל ממש לא - אני כבר ויתרתי. "שומע, היה לי דייט ממש רע ואני חייבת חיבוק" חיבוקים זה לא אני, תנסי אצל אמא שלך, או בשפה עממית רדי לי מהווריד! צר לי, אני גרוש וטוב לי. יש לי גם דייטים, חלקם טובים יותר, חלקם פחות. אין לי מה לרוץ לבכות או לרוץ לספר לחבר'ה עם דיווחים חמים משהטח. ואני שואל, אם זה לא הלך בפעם הראשונה בינינו, וצלע לחלוטין בפעם השנייה - למה לעזעזעל לנסות שוב? הלאה! כבר נמאס להיתקע בעיסה הזאת של של אי אילו ידידות שבאות לחפור ואז גם לעשות איתי סקס ניחומים. אתה דוחה!

מה, הסקס תמיד מנחם לא? אתה לא ממש מצאת, היא לא ממש מוצאת. גם במקרה רבתם עם הגרושים שלכם היום ומה יותר טוב מלרדת על איזה דרינק אחרי יום מתיש במשרד ולזנק יחדיו למיטה, לתת את השואו הרגיל בלי מחויבות, בלי חפירות ולחזור על הריטואל האומלל הזה ככל שהמצב מצריך. "תגיד, אז למה באמת זה לא הלך בינינו?" גם זה כבר לעוס מדי ומאוס מדי, שוב פעם להסביר? תני לישון, עשי טובה. וחוזר חלילה לאחר כמה ימים, הסמסים בזמן אמת: "היה לי דייט קקה, אני בדרך - מה אתה אומר?" היי מותק, מה איתך? יש לך מישהי? ויש את המבינות: "אתה צריך גרושה אבל עם ילד אחד מקסימום, ושתעבוד בהייטק - ככה יהיה לכם על מה לדבר, בעצם, כשאני חושבת על זה אז אולי עדיפה לך רווקה, שיו ורזית עוד קצת - אתה מהמם".

גבירותיי לי זה נמאס. לא מפאת הזילות שבעניין, או הסקס הנפלא, וגם כשאין מחויבות. קצרה ידי מלהכיל את הכמות האין סופית של מידע זניח שבאמת אין לי צורך ממשי בו, יש לי את החברים שלי, ולכן את החברות שלכן אז למה אני? ואם לא בא לי להקשיב לך יותר פשוט כי את לא האישה שאני באמת אוהב - קצרה ידי מלהכיל או קיי? ידידות או ידידים זה באמת טוב ואפילו עדיף אם אין ביניכם שום רקע רומנטי משותף. זוהי קריאה אחרונה בהחלט לכל "הידידות" שלי, היה טוב וטוב שהיה, האוזן הקשבת שלי יצאה לפנסיה מוקדמת, אז בחייאת - תניחו לי. לקחתן הפסקה מהדייטים שלכן? מגניב, קחו גם ממני. יש לי חיים תודה. בטווח הארוך זה לא באמת מקדם מי מהצדדים אלא ממש גורע. ואם כן בא לי פתאום לשמור את עצמי לאחת, מה תעשו לי?

למרות היותי סינגל סידרתי חובב, אני נפרד כעת מכולכן. רוצה לבד אבל נכון, ניכר כי היכולת שלי להתאהב, אם נשארה כזו בכלל - נפגעה אנושות, אני עדיין מאמין שיש לי מה לתת. הכל הפך אוטמוטי מדי או מלאכותי מדי, תחליטו איפה אתם על המשבצת והבחירה כולה שלכן ואו שלכם בלבד. שום דבר לא יכול לבוא בכוח, ואם אני לא משמיע קול - יש לזה סיבה טובה כנראה. בואו נוותר על כל החזרות המיותרות האלה. ידידים אמיתיים, אבל אמיתיים באמת - מבורכים באשר הם. ידידות, ידידות פלוס, ידידות אולטרה, יזיזות או פשוט כי את חרמנית עם מברשת שיניים בהיכון בתיק - תם ונשלם, אני כבר לא בבית - צר לי, באמת. אמא'לה כבר קיץ ואני לבד, מחייך לעצמי. אם זה יבוא, אז בשמחה - אבל שיהיה אמיתי, סתם סקס זה כל כך שנה שעברה. חבר שלי היום בארוחת צהריים שאל אותי אם יש לי מישהי עכשיו. עניתי לו שלא, אבל עדיין יש מקום במיטה, כל עוד לא מכריחים אותי לוותר על הצד שלי.

עמית