"סליחה אפשר תפריט?" פונה אלי אישה בשיער קצוץ ובסבלנות קצוצה עוד יותר.
"בבקשה, למה לא?!" אני ניגש לדלפק המלצרים, שולף משם את אחד התפריטים ומגיש לה.
"ואם לא קשה לך, להגביר טיפה את המזגן, באנו למסעדה לא לסאונה"
"אין בעיה, גבירתי..."
"והמוסיקה, אם בכלל אפשר לקרוא לרעש הזה מוסיקה... להנמיך... להנמיך עוד יותר... לכבות, זהו, הרבה יותר טוב..."
כעבור רבע שעה אני שוב נתקל בה. "תחזיר את המרק למטבח, אני ממש מזועזעת ממה שקורה פה.... מה הזעזוע? אתה לא רואה?! יש זבוב מת במרק שלי.... מה זאת אומרת הוא לא מת? אז עוד יותר גרוע... אז מה אם הצלת אותו?! זאת לא היתה הכוונה שלי! אני לא מזועזעת מהזבוב אני מזועזעת מהמרק, תחזיר אותו ומהר!"
אני לוקח את קערת המרק ומחזיר אותה ומהר לדלפק המטבח. "אני דורשת לדבר עם האחראי!" אני שומע אותה צורחת מרחוק "אני דורשת לדבר גם עם האחראי על האחראי!"
אני מנסה להימנע מקשר עין איתה לאורך כל הערב, אך בשלב מסוים אני נאלץ לעבור לידה בדרך לשירותים. אני עושה את הדרך כשעיני נעוצות בתקרת המסעדה. עוד צעד ועוד צעד, הצצה קטנה קדימה ו... טראח אני נתקל בה. שיט, שפכתי עליה את כוס היין שלה. "זה כבר שיא השיאים" היא מייללת ואני רץ למטבח לחפש משהו שינקה את הכתם.
"איזה יין שפכת עליה?" שואל הטבח
"אדום" אני עונה לו
"אם כך, קח כוס יין לבן ושפוך על כתם, זה יעזור" אני לוקח ממנו כוס יין לבן ושופך על הכתם האדום. הפתרון עוזר חלקית. יש כתם אבל עכשיו הוא ורוד. אני נמלט כל עוד נפשי בי. חולפות להן עוד כעשרים דקות ואני עוזר אומץ לחזור לאזור הפשע. אני פוסע בזהירות, אך להפתעתי קצוצת השיער עדיין שם. "בוא הנה בחור!" היא צווחת עלי "לזה אתם קוראים קפוצ'ינו? זה קפה הפוך! אני ביקשתי קפוצ'ינו."
"גברתי, אם אני לא טועה, קפה הפוך וקפוצ'ינו זה אותו דבר"
"אתה טועה ומטעה" היא נובחת עלי "קפה הפוך זה יחס הפוך בין הקפה והחלב וקפוצ'ינו, זה... נו... זה עם קפוצ'ון, תאמין לי בחור אני כל קיץ מבלה בוילה בטוסקנה ואני יודעת על מה אני מדברת."
"כן" אני עונה לה "ואיך את מבקשת קפה הפוך באיטלקית?"
"מה אני בכלל מתווכחת אתך?!" היא רותחת "תיקח מפה את הדבר הזה שאתם קוראים לו קפה ותעוף מפה".
"אני לא לוקח מכאן שום קפה" אני עונה לה.
"תיקח או אני שופכת אותו כאן ועכשיו על הרצפה"
"את יכולה גם לשפוך לך אותו על הראש" אני שומר על השאריות האחרונות מכבודי "אני לא לוקח מכאן שום קפה".
בשלב הזה היא מתפוצצת. היא רצה למשרדי המסעדה וחוזרת עם המנהל "תפטר אותו! היא צווחת "אני דורשת ממך שתפטר אותו"!
"מי כבודו?!" פונה אלי המנהל באדיבות שרק מכעיסה עוד יותר את הקצוצה.
"אני עובָד, נעים מאוד" אני לוחץ את ידו "אני לא יודע מה הגברת הזאת רוצה מהחיים שלי, באתי לאכול כאן ארוחת ערב עם ידידה וכל פעם שאני הולך לשירותים וחולף על פני הגברת הזאת היא מתנפלת עלי. מה היא חושבת לעצמה? זה שאני מסתובב במסעדה בחולצה שחורה זה אוטומטית הופך אותי למלצר?!"