הפתק שלנו

32 תגובות   יום חמישי, 4/10/07, 10:08

חשבתם פעם שאדם שאתם לא במיוחד מכירים

זה אתם??

חשבתם פעם למה העולם סביבכם מסקרן אותכם אבל לחקור פנימה, מי אתם ?
ולמה אתם מתנהגים כמו שאתם מנהגים ?

או חושבים כמו שאתם חושבים ?

לא ממש מעניין אותכם.

כולנו מאמינים שיש לנו זכות בחירה, חופש בחירה,

להחליט לקבוע לרצות וכבר מילדות אנחנו מתעקשנים על רצוננו ומטישים את הורינו.

חשבתם פעם האם מי שאתם היום זה באמת זכות בחירה שלכם? זה מה שחשבתם שתיהיו ?

בתור ילדה חלמתי על שאני אהיה רקדנית

שגדלתי הבנתי שאין בזה הרבה כסף בלי ששמתי לב החלום הזה שינה צורה ללרקוד במועדונים.

בתור ילדה רציתי לשנות את העולם לעזור לכל מי שאפשר הבאתי הביתה את כל כלבי השכונה

עד שיום אחד השכנה דפקה בדלת של ההורים שלי וביקשה שאני אפסיק לקחת לה את הכלבה.

אנחנו רוצים הרבה דברים וככל שאנחנו גדלים אנחנו רוצים עוד יותר דברים אבל די שונים מי מה שרצינו לעצמנו בתור ילדים.

הדבר החשוב ביותר שרצינו זה שיהיה לנו כיף שהנשמה שלנו תצחקק ומה שלא אהבנו לעשות לא היינו עושים בתור ילדים.

הבת שלי אומרת  "אמא אני לא אוהבת" משפט שהייתי צריכה לאמץ אותו בבגרותי מתי שנכפו עלי דברים.

אז למה ככל שאנחנו גדלים אנחנו שוכחים גם להנות מימה שאנחנו עושים?

אנחנו או בלי להכליל רובנו עסוק בלחיות את החיים לפי הספר שקבלתי בילדותינו ואנחנו מאז מסמנים מה בוצע ומה עוד בבניה.

ושוכחים שיש פתק בצד שהוא שלנו וכתוב בו:

אני אוהב את כולם ומכבד אותם

אבל אני רוצה להיות אני

וגם בריצה להשגת הצלחה

לא רוצה לשכוח איפה הרגש שלי נמצא

היום בממוצע אנשים בסוף החיים שלהם משאירים לילדים בית,ריהוט וקצת כסף כיס.

הבית בדר"כ ימכר, הוא ישן מידי אפשר להשתדרג

הריהוט ימכר ביד שניה

והכסף יעלם כאילו לא היה.

אז מה נשאר...

ממוצע של 80 שנה של ריצה של הצלחה

של אדם שכל חייו הקדיש להוכחה.

המסר כאן מאוד ברור ואני מקווה שממחר מי שעדיין לא הוא יחפש מה הכי נכון לו יחד עם הריצה של החיים ולא ישכח שיש אפשרות בחירה אבל זה רק אחרי עבודה קשה,

להכיר ולדעת את עצמנו ולמה אנחנו קוראים הצלחה

ואיך אנחנו רואים את השנה החדשה

בהצלחה!!

דרג את התוכן: