| בְּערוֹב היוֹם אֵשְׁתֵּה אֶת בְּדִידוּתְךָ לְשׁוֹכְרָה וְאָקִיא אֶת יְגוֹנְךָ הַחוּצַה כָּךְ תּוּכַל לְהַבִּיט נְכוֹחָה בִּתְבוּנָתָהּ שֶׁל אִמָּא אֲדָמָה שֶׁיָּצְרָה אוֹתִי אֵלַיךָ
כִּי בְבָקְרוֹ שֶׁל יוֹם אַחֲרֵי שֶׁתַּאֲוַת הַשֵּׁכָר תָּפוּג בְּדָּמְךָ וְאַתָּה שׁוֹכֵב שׁוֹתֵת אַהֲבָה וַאֲנִי מְלַקֶּטֶת שִׁבְרֵי מַרְאַה.
לְעָתִיד טוֹב יוֹתֵר. |