זכרונות של עו"ד מזדקן
פוסטים פופולאריים
-
יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
10/5/19 | 5284 צפיות
-
ועדות ומכרזים
12/6/09 | 7746 צפיות
-
בית המשפט
16/9/08 | 1179 צפיות
-
ההנהלה הראשית
19/9/08 | 929 צפיות
-
בחינת קבלה ללשכה
24/10/08 | 1343 צפיות
-
ענינים של הבנה
17/9/09 | 1039 צפיות
פוסטים אחרונים
- עברית קשה שפה 28/8/19
- יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי. 10/5/19
- בנקים - וכיצד מדברים עמם. 3/4/19
- בעיריה עובדים בשבילך. 30/3/19
- אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה. 28/2/19
- חווית שירות (פלאפון) 21/1/18
אשורולוגיה עם תוספות
| הצ'יזבאת דלהלן, אותו כתבתי בתגובה לדיון של עודאחד בנושא ניסוח סיכומים בכתב, דיון אשר גלש באופן טבעי גם לחיבה שלנו למליצות וסיבותיה, עורר בי כמובן זכרונות והרהורים נוספים. "אחת החלטורות שלי כסטודנט, היתה לסדר ספריה שהוריש פרופ' לאשורולוגיה, לאוניברסיטה העברית. בין קיטלוג לסידור, תחבתי חטמי בין הספרים, ומצאתי אחד המתייחס למילון בן 4000 שנה למליצות וביטויים שגורים בשומרית – ותרגומם לאכדית. מסתבר שלפני ארבעת אלפים שנה, אכדי שרצה להיחשב כמשכיל, אמור היה להתהדר בשימוש במליצות וביטויים שומריים. כדי לעזור לו בכך, נוצר מילון זה (בכתב יתדות על לוח חומר) שיאפשר לו פניה ראויה נוסח "לכבוד", סיום ראוי בנוסח "בכבוד רב ובב"ח", ומיני 'דא עקה', ו'ואתא שונרא'' באמצע. מסתבר שרק הטכנולוגיה השתנתה מאז.” לא כל הספרים שקיטלגתי היו שווים באיכותם. הוא הסב תשומת לבי לספר שנקרא "הפסיק(Pesiq), והתפתחותו בעולם העתיק". לקח לי קצת זמן להפנים שניתן לקבל קרדיט אקדמאי גם על יצירה כזו. תוצאת לוואי בלתי צפויה מעבודתי זו, נבעה משאלתו של אחד מידידי. הוא שאל אותי בעיניים עגולות כיצד אני מטפל בספריה בלא לדעת את כתב היתדות. יש פיתויים שקל לעמוד בהם. אם תופקד בידי מעטפה חתומה – אין לי בעיה לא לפתוח אותה. גם שמירה על כספי אחרים אינה בעיה עבורי. אבל כאן היה הפיתוי גדול מדי. הבהרתי מיד שלא התחלתי בעבודתי זו טרם שהגעתי לידע בכתב היתדות, המספיק לעבודה כזו. למחרת, בהכירי את חולשותיו הבולטות של האיש, גם הבאתי לו את הגירסה האשורית של שמו בכתב היתדות, כולל תרגום פונטי לעברית (אמיתי, הרי מילון פונטי אכן היה בין הספרים), וכמובן, מבין האפשרויות שעמדו לבחירתי, בחרתי בגירסה ה"אשורית" ביותר, כאשר שני שמותיו מסתיימים בשורוק. המוריש היה, כאמור, פרופ' לאשורולוגיה מאוניברסיטת שיקאגו, יהודי כמובן, ולכן גם הוריש את ספרייתו לאוניברסיטה העברית. מוצאו היה מגרמניה, ואיני זוכר כיום באיזו אוניברסיטה לימד, עד שנאלץ לגלות ממנה עקב אי חיבתו הידועה של היטלר ליהודים. כמו יהודים גרמנים רבים, ראה גם הוא בגרמניה את מולדתו. בעזבונו מצאתי לא מעט ספרים גרמניים, ביניהם גם כמה אלבומים המפארים את היטלר, גם על פשטות הליכותיו ואורח חייו הבריא והצנוע (“תבשיל של סיר אחד – גם אצל המנהיג” היה הכיתוב מתחת לתמונתו של המנהיג המסב לשולחן האוכל, שבמרכזו אכן ניצב רק סיר אחד. וכדי שתעריכו את כישוריי עוד יותר, אציין כי בגרמנית, תבשילשלסיראחד – זו מילה אחת). נקל לנחש, כי ספרים אלה זכו מצדי לעיון מעמיק יותר מאשר ספרי האשורולוגיה, למרות שלצורך זה נאלצתי ללמוד מחדש את האלפבית הגותי, שהיה נהוג בגרמניה שלפני 1945. עיקר הספריה כלל כמובן ספרות מקצועית, והתפלאתי תחילה לראות כתבים רבים ורציניים מאוניברסיטאות בטורקיה, ומכל מיני מקומות אחרים שלא הייתי מצפה שתהיה בהם מחלקה עתירת פרסומים שכזו. אלא ששמות המחברים הסגירו. בין אם פורסם הספר באיסטנבול – ובין אם בדפוס אוניברסיטת אוקספורד – המחבר נשא כמעט תמיד שם יהודי-גרמני לתפארת. וזה דווקא הסתדר לי. מדיניותה האתנית של גרמניה גרמה לפריחה אקדמאית בכל מקום שמחוצה לה. כולנו יודעים שבסיס התזמורת הפילהרמונית שלנו– בגירוש יהודי גרמניה. אבל לא רק אלינו הם ברחו. קשה להניח שגרמניה הפסידה את המלחמה עקב מחסור חריף באשורולוגים, אבל מחסור חמור ברופאים דווקא כן פגע בה, מחסור ממנו לא התאוששה גרמניה גם שנים אחרי המלחמה ההיא. למען האמת, אני פוחד לחשוב לאן יכלו הנאצים להגיע לולא האנטישמיות הרצחנית שלהם, בה הרחיקו מגרמניה את המדענים היהודים. ובמלים מעודדות אלה, אסיים... |
תגובות אחרונות
-
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
-
תנועת כמוך
בתגובה על עברית קשה שפה
-
תנועת כמוך
בתגובה על בעיריה עובדים בשבילך.
-
תנועת כמוך
בתגובה על בנקים - וכיצד מדברים עמם.
-
bonbonyetta
בתגובה על אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה.
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה,
כפי שכתבתי באחת מתגובותי למעלה, לולא אותה מודעה, כנראה גם אני לא הייתי יודע.
אמנם אני מתייחס לעולמנו כאל גן הפתעות, ומחפש בכל פינה מה מתחבא מאחוריה - אבל יחסית למה שעוד נסתר ממני - איני יודע היום הרבה מעבר למה שידעתי ב-1969/70, הזמן בו התרחש סיפור זה.
האשורולוגיה לימדה אותי בפרטים, את מה שהסקתי מלימודי ההיסטוריה בתיכון:
האופי האנושי לא משתנה, רק המידע והטכנולוגיה.
פשוט התגלגלתי מצחוק מכמה סיבות
קודם כל לא ידעתי שיש דבר כזה אשורולוג אוי לה לבושה
ולא ידעתי שיש עוד פרופ תדמור פרט לאחד שאני מכירה ואוהבת מאוד
וחוץ מזה וזו הסיבה שצחקתי
שנים לא ראיתי אדם כותב כך בזרם כזה בהומור כזה בשנינות
ובכזה זרם אינטואיטיבי לא היה אפשר לדעת מאין ולאן
וזה בעיני שווה המון בעת פלצנית וצדקנית כמו שלנו
-פעם שניה שאני נהנית בעקבותיך היום
ומי שמביא הנאה מביא גאולה לעולם
ככה לפחות אצלי
שרית
בספר "משחק האומות", המתאר את הסימולציות שנערכו במשרד החוץ האמריקאי בשנות החמישים, להתנהגות שליטי מדינות - הגיעו למסקנה אחת ברורה: בכל מקום בו עמד אינטרס האומה בניגוד לאינטרס השליט - נבחר האינטרס של השליט.
ובכן, ביסודה, זו לא בדיוק בעיה של השנים האחרונות. הבעיה היא כמובן בכך שלשליטים אצלנו כיום אין כל סדר יום מלבד שרידותם בשלטון והוצאת מלוא טובות ההנאה שלהם ממנו.
אשר למורים ולמורות - אכן, גם המורים שלי היו בעלי השכלה אירופית רחבה (ומהם נשאבו לא מעט למוסדות החינוך הגבוה כאשר החלו אלה להתרחב).
וכך היו גם השופטים בצעירותי:
זילברג לא היה צריך לתיקון החוק כדי להשתמש במשפט העברי, למשל, (וכתבתי על כך ב"שוויצאריה הקטנה"). אגרנט לא נזקק לפלאי האינטרנט כדי לצטט מן המשפט האמריקאי, כשם שבר-ניב, הנשיא הראשון של בית הדין לעבודה, הכיר את המשפט הקונטיננטלי ובנה את בית הדין בצלמו.
זו כבר לא ראיה צרה - אלא ראיה ממוקדת; ממוקדת מטרה עצמית.
קראתי היום סקירה במוסף הספרותי של הארץ על מגזין ערבי. בין השאר נסקרו שם השינויים הפוליטיים בסוריה. השינוי ים יוחסו למעברה של הצמרת הפוליטית להתמקדות בהשרדות עצמית של השליטים, וכתוצאה מכך להקלת הריכוזיות והסתלקות השלטון המרכזי של המדינה מחלק מהתפקידים שמילאה קודם לכן. הרגשתי שהכתוב מדבר בדיוק על מה שקורה במדינת ישראל.
המדינה מסתלקת יותר ויותר ממחויבויותיה כלפי התושבים מחד, והשליטים דואגים בעיקר לעצמם ולמי שעתיד להיות מצבור קולות וכוח פוליטי שלהם.
שיקול מוסרי ואידאולוגי - הס מלהזכיר, ואם כן - אז מנופנף רק לצורכי הסחת דעת מהמניעים האמיתיים.
לעניין הפריחה התרבותית שהזכרת: רוב המורים שלי בתיכון - היו בעלי חינוך אירופאי.
המורים היום - ברובם חניכי משרד החינוך הישראלי, שמתעמתים עם תלמידים שגם הוריהם חניכי משרד החינוך הישראלי.
אכן - לא הכרחי שהמורה לכימיה תלמד בגימנזיה המקורית שלה 5 שפות לפני שתלמד להיות מורה לכימיה, ותלמד אח"כ את האזיאתים שנקלעה אליהם. עם זאת - אין לי ספק שזה העשיר את עולמה ונתן לה לא רק תפישה לינגוויסטית רחבה, אלא גם ציפיה רחבה יותר משל משרד החינוך הישראלי בשאלה מה וכמה אפשר ללמד בתיכון.
כשהבוגרים שלה הגיעו לאוניברסיטה - הם לא נזקקו למכינות או לקיצורי דרך..
אכן, המלים אינן מעודדות, וחשבתי שהגדרתן המופרכת כ"מעודדות" רק תוסיף חיוך למציאות קשה.
לפני שנים ספורות הבהיר לי עו"ד מאום אל פחם, מכר יריב ובן שיח מזה עשרות שנים: "כשתמותו אתם, אחרוני האשכנזים - ישראל תיראה כמו המדינות שסביבה".
והוא אמר זאת בדאגה, לא בשמחה לאיד.
הענין אינו ב"אשכנזיות" כעדה או מוצא, לו, כערבי, מותר שלא לדייק. הענין הוא בשקיעתה של הראיה הרחבה מול הראיה הצרה המאפיינת את דרכה של המדינה. שקיעתם של הסטנדרטים שרובנו רוצים שיאפיינו את המדינה - מול הסטנדרטים המאפיינים אותה.
אריאל -
הפנים החדשות שמדינת ישראל לובשת בשנים האחרונות יכלו להביא אותך גם לסיים את החיבור הנאה הזה ב"במילים מעוררות דאגה" ולא רק במילים מעודדות".
מה יש לנו להתעודד עכשיו?
הרזרבות של החינוך האירופאי בכלל והיקי בפרט - כבר אוכלו ונגמרו כאן. הלבנט - במשמעויותיו הרעות והמזיקות - פורח ועולה.
מהחינוך הישראלי העכשווי - לא תצמח לנו תרבות מפוארת כמו הפריחה היהודית שהצמיחה יהדות אירופה אירופה המתחלנת.
זה לא רק הגנים - זו גם הסביבה והשאיפה וההתמדה והנחישות. נראה שלפחות חלק משמעותי מהתוצרים המצליחים של התכונות האלה - פשוט קמים ובורחים מכאן. מי מבחירה בחיים טובים יותר ומי מאונס כי אין לו דרך להקלט כאן נוכח צמצום בתקציבי תרבות, מחקר והוראה, והפנייתם למטרות הנראות יותר לשליטים הלא כל כך שוחרי תרבות שלנו.
הברברים כבר לא רק בשער.
תודה רבה
אכן מעודדות... איזה יופי של סיפור...
שבוע נפלא
פיני
תודה,
כל מוח יכול שיתרום.
ומי שמתעלם (או אף שונא) מסיבות לא ענייניות - מפסיד.
אריאל,
איזה סיפור מרתק, המשלב פן אישי עם היסטורי.
אכן, נקודה למחשבה, על המוח היהודי ויכולתו לתרום,
מה שהנאצים, ימח שימם, לא יכלו מעולם להבין,
וגם לא כל שונאי ישראל בכל הזמנים.
תודה.
את האמת הפשוטה הזו, רובנו, הכותבים וקוראים בקפה, יודעים ומבינים.
גם הנהלת המדינה ונערי האוצר היו אמורים להבין זאת, לפחות אחרי שחתני פרס נובל לכלכלה מישראל - היו דווקא פסיכולוג ואיש תורת המשחקים, אבל הם לא קוראים בקפה.
נראה לי שבמקום בו סוגרים מחלקות אשורולוגיות, שם גם ממציאים ומדענים לא ישארו.
התרבות והמדע מפרים אלה את אלה ויוצרים קרקע פוריה להעלאת ההשכלה לערך עליון.
ובזה אני אסיים.
תודה רבה,
לולא נודע לי חיפוש סטודנט לעבודה זו - גם אני לא הייתי יודע מה אני מפסיד.
למדתי על קיום עולם שלם מפוסט זה שלך.
תודה.
יעקב