ממשיכים במסע מחר פרק 5

תהנו ותעבירו את זה הלאה!

פרק 4              תחילתה של שליחות          נחזור לסיפור שהוכתב לי. תוך כדי הכתיבה הטרידה אותי, נכונות התשובה שקיבלתי לשאלה שנשאלת בספר: "כמה רגלים יש לפרפר?"חוק 'מרפי' טיפוסי, דווקא התשובה לשאלה הקטנה, הצליחה להטריד את מנוחתי.קצת מידע על עצמי, אני סוחר מניות, חילוני בגיל העמידה, בלי רקע מושכל ברוחניות המתגורר בבית פרטי, השוכן במושב ירוק ופורח. שבת אחת יצאתי עם בתי הגדולה לחצר הבית, מצוידים ברשת ללכידת פרפרים והמתנו לפרפר... לאחר מספר דקות הופיע פרפר לבן, 'לבנין הכרוב' וחג סביבי, בתנועה מהירה לכדתי אותו. בעדינות ומבלי לפגוע בו, ספרתי את רגליו... יש! התשובה שהוכתבה לי, הייתה נכונה. מיד שחררתי את הפרפר והוא להפתעתי המשיך להתעופף בקרבתי…בכול מקרה המטרה העיקרית שלי הייתה כזכור, לספק לנסיכה את הספר שכה רצתה…משך שבועיים העברתי את הכתוב מהמחברת למחשב וכשסיימתי שלפתי לה אותו מתוך מדפסת המחשב. כרכתי לה אותו בכריכה רכה, הדבקתי מדבקות של פרפרים על הכריכה, חייכתי והגשתי לה אותו. הנסיכה לקחה את הדפים הכרוכים ותקעה אותם עמוק בתוך המגירה שלה…מאז הספר הפסיק לעניין אותה… אבל לי לפחות היה שקט. זהו חשבתי לתומי שבזה נגמר כול העניין הזה… להפתעתי הקול האלמוני שב ופנה אלי: "האם אתה חושב שהספר נכתב עבור בתך? היא הייתה האמצעי לצור עמך קשר… קבלת מסר שעליך להעביר לכול האנושות…""הגזמת," השבתי לו בקול פנימי. "מי אני לדעתך? אני חושב שטעית בכתובת… אני בסך הכול ברוקר של מניות שאינו קשור לאף אחד…""תאמין לי שאני יודע בוודאות מי אתה, מיום לידתך אני עמך, מספיק! תהיה רציני והוצא את הספר שקיבלת לאור." פקד הקול.הרגשתי גרוע, כנראה שעוד פעם 'אכלתי אותה', שוב פעם הסתבר לי: 'אין ארוחות חינם!'ניסיוני הבא להתחמק מהמשימה, הייתה בשאלה: "מי ישלם עבור הוצאת הספר?" מבירור שערכתי לפני כן, ידעתי שמדובר בסביבות החמש עשר אלף ש"ח.התשובה שקבלתי, השאירה אותי המום. "אני אדאג לכסף," ענה הקול. כיוון שכול העניין נראה לי הזוי התחלתי לצחוק, חשתי מיד שהוא נעלב ממני והשתתקתי.הקול הנעים שאל אותי: "אני מלווה אותך מאז ומעולם, אמור נא לי, האם אי פעם אכזבתי אותך כשהבטחתי לך משהו?""האמת שלא!" חשבתי."אני אדאג לכסף," חזר הקול על דבריו. "אבל עליך להיות רציני יותר ולערוך את מה שהכתבתי לך. לשאלתך, אתה יכול לעשות זאת בשעות הפנאי שלך, לאחר סיום עבודתך." אחד הדברים שלמדתי בעבודתי בתור סוחר מניות, זה לזרום תמיד עם המגמה… אל תשאל שאלות כמו למה? כמה? מדוע? אף אחד רציני לא יענה לך, הרי הוא יודע שאתה נמנה על המתחרים הפוטנציאלים שלו על אותו הפלח של אותה העוגה. בענף שלנו אומרים: "כשהלווייתנים בתנועה גם הכרישים זזים הצידה!"עקוב אחרי הדגים הגדולים, כששוק המניות עולה תקנה מניות וכשהשוק יורד תמכור מניות בחסר. לכן זרמתי והשארתי ל'חברי הטוב' את ההזדמנות להוכיח לי את דבריו.בערבים ערכתי את החומר הכתוב שהיה כתוב ברצף לפרקים נפרדים והענקתי לכול פרק שם. בתור שעשוע הסתרתי מספר רזים בכותרות ועל הכריכה. בתחילת כול פרק צרפתי ציטטות, חלקן שלי וחלקן של אחרים שמצאו חן בעיני והעיקר המתנתי לכסף…מספר ימים מאוחר יותר, שמעתי את קולו של 'חברי הטוב': "מצאתי את המימון לספר, כול מה שעליך לעשות זה להימנע מלהתקשר לפקיד ניירות הערך שלך עד סוף החודש."אם אני כבר זורם ומרגיש בסרט… אז למה שלא להמשיך ולהסכים לדבריו?ואמנם בסוף החודש קבלתי מתנה של עשרים וארבע אלף ש"ח… בדיעבד הסתבר לי שהוא עלה על טעות שבצעתי בחשבון ניירות הערך שלי. העובדה שלא התקשרתי לבנק על פי בקשתו, לא אפשרה לי לחשוף אותה בזמן... הטעות בסופו של החודש התהפכה והייתה לטובתי… עכשיו לאחר שהשיג לי את הכסף… לא נותר בי כול תירוץ בכדי לסרב לו. תוך כארבעה חודשים מהכתיבה בחודש ינואר שנת אלפיים ואחת, הספר יצא לאור והופץ בחנויות הספרים.בחודש יוני 2007 נודע לי, ששבועיים מאוחר יותר יצא גיליון פברואר 2001 של נשיונל ג'יאוגרפיק כשמצורפת אליו מפה מצולמת של כוכב מאדים וכתבת שער בשם 'מאדים מעבר לדמיון'...הייתי בטוח שכאן נגמר החוזה שלי, עם אותה ישות שהכתיבה לי את הספר, אבל טעיתי.מספר ימים לאחר נפילת מגדלי התאומים בניו יורק ב- 11.9.2001 אחה"צ, צלצל הטלפון. מעברו השני היה גבר שניסה במעט תוקפנות לברר אם אני הוא הסופר שכתב את הספר?הייתי בעבודה, שוק המניות היה סוער וירד בחדות, הטלפונים מהלקוחות המודאגים לא פסקו מלצלצל.הבחור בשלו: "מניין ידעת על אסון בניני התאומים?"התחלתי לחשוד שאולי 'תופרים' לי, איזשהו 'תיק'. לך תדע, אנו הרי חיים בעולם מטורף."מה לי ולבנייני התאומים שהופלו?" שאלתי בפליאה ובחשד."מה אתה מדבר? הכול הרי מופיע בספר שלך שרכשתי לפני כחצי שנה." הייתה התשובה.ברגע הראשון זה נשמע לי כמו מתיחה פראית…"ידידי," אמרתי בקול רשמי. "אני עסוק כרגע בעבודה, השאר נא לי את מספר הטלפון שלך ואני אחזור אליך מאוחר יותר." מיותר לציין שלא טרחתי לרשום את מספר הטלפון שלו.האמת לא זכרתי קטע כזה מהספר. מה שכן זכרתי שזה סיפור על מסע מופלא של פרפרים מהאמזונס בברזיל לפלורידה בארצות הברית. בהנהגתם של תיאמה הפרפר ובת זוגתו סינואר הפרפרית. לאחר סגירת הבורסה, פתחתי את הספר ודפדפתי בו.מסתבר שבמטאפורה הקסומה על הפרפרים שרשמתי, מופיע לפתע קטע הזוי שלא מתאים לתוכן. מסופר בו על אסון ענק המתרחש בעיר הגדולה ניו-יורק… מדהים. זו הייתה הפעם הראשונה שהתחלתי לפחוד. העסק אולי גדול עלי ואני לא אוכל לחפף כאן, כשם שאני רגיל…   קולו החמוד והשקט של 'חברי הטוב' נשמע: "אל תפחד, אתה לא לבד, עזרתי לך כשבקשת. עכשיו עליך לעזור לי ולך, להפיץ את המסר שמסרתי לך. למען עתיד טוב ובטוח יותר של עולמך והעולמות האחרים, כפי שהסברתי לך במסר."אגב, הקול תמיד מדבר אתי בחיבה, נשמע שתמיד יש לו מצב רוח טוב ואין לו בעיה להתבדח…מה אומר לכם קוראי היקרים, אני לא איש של מכירות, אני ביישן מטבעי ולצערי חסרה לי מנת אנרגיה יומית/שבועית/חודשית שתדחוף אותי בעקבות המוטיבציה. אשר נוצרת אצלי רק אם אני דואג מבעוד מועד להתרכז ולהציב לעצמי מטרה יומית התחומה בזמן ולהתמקד רק בה. המוטיבציה בהגדרתה היא מציאת סיבות ומניעים לפעולה מסוימת ובשימושה המעשי תפקידה הוא להזין אותנו בכוחות חזקים, כאלו שיגרמו לנו לעזוב הכול ולהירתם רק למשימה שקבענו לעצמנו.אחד הסיבות העיקריות שהתחלתי לכתוב כתב יד זה באיחור של חמש שנים. היא הרצון והתקווה שבעזרת הכתיבה הזו, אוכל להטיל על עצמי משימות ולקבוע לעצמי מטרות. החלטה שתחייב אותי לדווח לכם על המטרות ועל התוצאות בזמן אמת. למעשה בחרתי בכם להיות המאמנים שלי. פרק 5
         היהלום הגדול בעולם