השבוע נתקעתי. נתקעתי כי פתאום עלו לי יותר מדי ספקות. לכך בדיוק מכוונת פורטגנג בתרגיל השני השבוע שעוסק באמירה "כן, אבל...". מספר ה-"כן, אבל" שלנו, אומרת פורטגנג, מעיד על כמות הפחדים שלנו. התרגיל הוא למנות את כל ה-"כן, אבל" שעולים לנו, להכיר בהם כפחדים, לזהות איזה פחד עומד מאחורי זה ולטפל בפחד באמצעות פעולה או שיחה.
מניית ה"כן, אבל" היא משימה קלה בשביל ספקנית כמוני. מציאת הפחד שמאחורי כל אחד קשה יותר ובפני הטיפול בפחד אני עומדת חסרת אונים.
כן, אבל אין לי כוחות להוציא לפועל כלום – פחד מהתחייבות?
כן, אבל אני לא יודעת איך לתקשר עם אנשים – חרדה חברתית?
כן, אבל כמו כל דבר גם זה ימאס עליי – שוב, פחד מהתחייבות?
כן, אבל אני לא מבינה שום דבר באושר – פחד מכשלון?
כן, אבל בשביל מה לטרוח? – פחד מהמוות (בזה הכי קשה לי להודות כי בדרך כלל אני מרגישה שהמוות הוא ידידי הטוב ביותר)? |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם אני כל הזמן חושבת: אולי פשוט לסלוח לעצמי, כן, אבל... או שאולי למצוא דרך להתגבר על התירוצים ויהי מה? כן, אבל ...
וואו, כל הכבוד. נשמע לי מאוד קשה.
"כן , אבל"
זה מאד קל לומר תזהי את הפחדים שלך ואז....
אני , קל לי, משום מה , לקרוא ל'אבלים' האלה- תרוצים- ל לא לעשות
מכירה בהם
וסולחת לעצמי.
כן, גם זו שיטה
אבל , אולי לא....
את יודעת ענת שפעם עשיתי לעצמי תרגיל כזה
ניסיתי לדבר שלושה חודשים בלי לומר את המילה
אבל.
זה היה מאד קשה
אך הצלחתי חוץ מכמה מעידות
אם אמרתי כן אז זה היה כן בלי אבל.
מאד מענין.
את צודקת, אם משהו מאוד חשוב עושים אותו למרות הכל, "כן, אבל..." אני נמצאית בשלב שאני לא מצליחה להחליט מה חשוב. הכל נראה לי שווה ערך ומשתנה מיום ליום.
כל אחד מהפחדים שהעלית מוכר לי
ולרבים אחרים. לפעמים אני עושה
למרותו ולפעמים מוותרת...
מה שמכתיב זה עד כמה משהו חשוב לי.
אני חושבת שלכל אחד יש משהו שמאד
חשוב לו ואז מתגברים.
מה שרציתי לומר לך שאת לא כל כך שונה... (-:
שבת שלום יקירה
תודה!!!
לא יכולה הפעם להזדהות איתך
אף אחד מהכן..אבל-אינו מתאים לי.
לכן רק אחזקך בשלט רחוק