כותרות TheMarker >
    ';

    reality check point

    לא על כנפי נשרים

    לא על כנפי נשרים
    הוא בא, אם הוא בא,
    ולא שאגת אריות
    היא בשורת כניסתו.

    בסתר זוחל הוא כרמש,
    מגיח לפתע בשעת תרדמה
    מחשכת הפינות הזנוחות,
    הנגד אדם – הפאשיזם.

    אריה (לוין) דקר (1975). שירים. תל אביב: שחר.


    הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים בעומק הגדה (ולא מעברי הגבול המצויים כמעט על הקו הירוק). אלו עדויות של אישה אחת, אני, שעומדת במחסומים כבר ארבע שנים וחצי, פעם בשבוע. אני מסתפקת בפרסום עדויות, לרוב מצולמות. את דעתי אני שומרת בדרך כלל לדיון המתנהל בתחתית כל פוסט.

    חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת איננו בלתי מוגבל. כשמצאתי עצמי נותנת במה לדוברים אלימים סגרתי את הבלוג לתגובה לחברים רשומים בלבד. תגובות אלימות מבריחות קוראים רציניים ומדרדרות את הדיון. הודעות אלימות, הודעות פח-זבל או כאלו שלא תורמות לדיון לא ימחקו, אבל חברותו של הכותב בבלוג תפסל כך שלא יוכל לשוב ולהשתתף בדיונים. חופש הביטוי אינו כולל את החירות לפגוע באחרים והוא אמור לממש את זכותי ואת זכותם של קוראי לעשות בבלוג שימוש מועיל.

    אם אתם רוצים להצטרף לבלוג כקוראים פעילים, הצעו לי חברות. המנעו ממכתבי נאצה, גם לפעילי זכויות אדם מותר לדבר. את אלו שישלחו, אפרסם בבלוג בציון שם הכותב. מכתבי הנאצה לא ימחקו, גם אם תגידו ש\"הלבנתי פניכם ברבים\" (כפי שטענו קודמיכם). חישבו לפני שאתם שולחים.

    החומרים בבלוג, כתובים ומצולמים, שמורים תחת זכויות יוצרים. כל שימוש בהם, חלקי או מלא, בהתאם לרוח הבלוג או שלא, ללא אישור ממני, איננו חוקי. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע או לעשות כל שימוש אחר אלא ברשות מפורשת ממני ובכתב.

    קוטפת התותים חלק שני

    56 תגובות   יום שישי , 11/6/10, 17:30


     ''

     

     ''

     

     

    '' 

     

     

     

    תור צפוף מאוד, קשה מאוד להעריך את מספרם של העומדים בתור, להערכתנו (גלילה ואני) יש כאן מעל אלף איש, עומדים דחוקים במסלול הכניסה למתקן, בואכה הקרוסלות, מסלול שמתוות גדרות גבוהות מגובה אדם. עומדים ממש זה על זה. אפשר לראות לפעמים מישהו מטפס על הגדר כי אין לו היכן לעמוד. במקרה כזה חבריו דוחפים את העומדים לידם כדי לפנות מעט מקום. לנשים סודר מקום ליד שער צדדי סמוך לקרוסלות. חלקן יושבות על הקרקע. מצורפת תמונת התור משעה מאוחרת יותר, 05:30, אחרי שעלה האור, כבר מעט פחות דחוק בשעה זו.  

      

    ב 5:03 נפתח המתקן. הקרוסלות נעות עד שלמרווח שבינן לבין גלאי המתכות בכניסה למתקן מוכנסים כשלושים איש, אז הן ננעלות. כמה אנשים יכלאו בתוכן (תמונה שניה). כשהן שוב נעות, הם ממש נפלטים מתוכן (תמונה שלישית). מהכריזה אפשר לשמוע את הבודק "וואחד וואחד" "הכל תוציאו, הכל. את הטונה, את החומוס, זיתים, הכל".

     

     

    אישה אחת מספרת: היא מאירתח, בת 67 (!), עובדת בחקלאות. השבוע קטפה בעיקר תותים ופלפלים. עוברת כאן כל יום. מגיעה כשעה לפני פתיחת המתקן כדי לתפוס מקום. אני זוכרת אותה מביקורים קודמים כאן, יש לה מקום קבוע, ליד הקרוסלה הקרובה ביותר לגדר לידה אנחנו עומדות. היא יושבת תמיד כפופה, נשענת על המתכת, קמה רק כשמושמעת ההודעה בכריזה על פתיחתו הקרבה של המתקן. את תמונתה ראיתם כבר פה. היום היא יצאה מהמתקן כשאצבעות שתי ידיה זבות דם. היא מספרת כי בשל הדוחק היא נלחצה אל הגדר. 

     

      

    שני פועלים מחכים ליד שער הכניסה למתקן מכיוון ישראל. הם הגיעו מעט לפני חמש (אנחנו פגשנו אותם ב 05:10). הם עבדו כל הלילה, הניחו צינורות ביוב בכמה רחובות ראשיים בנתניה, ועכשיו הם רוצים לחזור הביתה. אבל בשעות אלו המעבר במתקן רק בכיוון ישראל. והם מחכים. בסבלנות ובשתיקה מעוררות התפלאות בשעה זו של הבוקר ואחרי שעבדו כל הלילה. פניתי למאבטח במגרש החניה, לוודא שבמתקן יודעים שהם שם (התשובה היתה שכן) גלילה זיהתה חלון פתוח וניסתה ליצור קשר עם הפנים שנגלו מהחלון, רגע נדיר בתולדות מתקן הבידוק באירתח, החלון נסגר על פניה. נהג המונית שחיכה להם מהצד השני כבר ויתר ונסע. רק ב 6:10 ניתן להם לעבור. ולמה בעצם - הרי אלו לא הפלסטינים הראשונים, ודאי לא האחרונים, שחוזרים לגדה בבוקר כי הם עובדים באותן מלאכות שכדי לא להפריע את מנוחתנו יש לעשותן בלילות.

    דברים בבלוגו של אריה עמיחי.

    חייבים לדבר על הכיבוש גם באנגלית - מהדורה מתורגמת של הבלוג. ספרו לחברים שלא קוראים עברית.

    בתיבה הימנית מוסבר מה הולך פה ולמה רק חברי הבלוג יכולים לכתוב תגובות על פוסטים. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (54)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/6/10 14:06:

      צטט: noontet 2010-06-18 13:27:40

       

      את צודקת.

       קיים פער גדול בין הדיווח העתונאי - החדשותי

      לבין מה שמתרחש בשטח. פער זה נובע מעצם הגדרתו

      של העתון - הוא מביא רק מה שחדש, מעניין או חשוב.

      את עושה עבודה טובה מאוד ולא טענתי שאת חד צדדית

      זכותך ואני מבין שאת רואה בכך חובה

       להאיר מקומות שהציבור הישראלי אינו ער להם.

       

      את פשוט מעוניינת לראות צד אחד

       בלבד וזה לגיטימי מאוד. 


      אני מכבד את רצונך ואני ממש לא ציני.

      את לא אמורה לתת לציבור בבלוג האישי שלך

      את התמונה כולה. לא אמורה להיות לך מחוייבות של

      כלי תקשורת.

       

      ?

      לפעמים נדמה לי שיש מי שחושב שיש מין בורסה כזו ואני בעלים של מניה שעולה בכל פעם שיש מי שמשתכנע במה שנוגע לסבל הפלסטיני. למען הסר ספק - אין לי שום רווחים מהעניין הזה. להפך, כמו כל פעילי השמאל, כמו כל מי שמביע עמדה אסורה, גם אני מפסידה. 

        18/6/10 13:27:

      צטט: יערת דבש 2010-06-17 08:56:55

      הבלוג הזה הוא לא העולם כולו. אי אפשר וגם לא צריך להקדים כל פוסט בתיאור התמונה ההיסטורית, תרבותית, חברתית של הגדה.

      אני מנחשת שאתה מתכוון לכך שלא כתבתי על פיגועים ועל ילדי שדרות. אלא שעליהם כולם כותבים בלי סוף. המטרה כאן בבלוג היא להאיר את אותן פינות חשוכות של הכיבוש, אלו שהמדיה המיינסטרימית, הערוכה בידי מוסדות השלטון, לעולם לא מגיעים אליהן. אם אתה מנסה לטעון שאני חד צדדית, אני מבקשת להפוך את הטענה ולהפנות אותה למדיה הערוכה. היא זו שחד צדדית ולולא היתה כזו לא היה צורך בהשלמת הפערים שאני עושה כאן. הנה הגדרה טובה, וחיובית, לבלוג - זה בלוג השלמת פערים.  

       

       

       

       

      את צודקת.

       קיים פער גדול בין הדיווח העתונאי - החדשותי

      לבין מה שמתרחש בשטח. פער זה נובע מעצם הגדרתו

      של העתון - הוא מביא רק מה שחדש, מעניין או חשוב.

      את עושה עבודה טובה מאוד ולא טענתי שאת חד צדדית

      זכותך ואני מבין שאת רואה בכך חובה

       להאיר מקומות שהציבור הישראלי אינו ער להם.

       

      את פשוט מעוניינת לראות צד אחד

       בלבד וזה לגיטימי מאוד. 


      אני מכבד את רצונך ואני ממש לא ציני.

      את לא אמורה לתת לציבור בבלוג האישי שלך

      את התמונה כולה. לא אמורה להיות לך מחוייבות של

      כלי תקשורת.

       

       

       

        17/6/10 08:56:

      הבלוג הזה הוא לא העולם כולו. אי אפשר וגם לא צריך להקדים כל פוסט בתיאור התמונה ההיסטורית, תרבותית, חברתית של הגדה.

      אני מנחשת שאתה מתכוון לכך שלא כתבתי על פיגועים ועל ילדי שדרות. אלא שעליהם כולם כותבים בלי סוף. המטרה כאן בבלוג היא להאיר את אותן פינות חשוכות של הכיבוש, אלו שהמדיה המיינסטרימית, הערוכה בידי מוסדות השלטון, לעולם לא מגיעים אליהן. אם אתה מנסה לטעון שאני חד צדדית, אני מבקשת להפוך את הטענה ולהפנות אותה למדיה הערוכה. היא זו שחד צדדית ולולא היתה כזו לא היה צורך בהשלמת הפערים שאני עושה כאן. הנה הגדרה טובה, וחיובית, לבלוג - זה בלוג השלמת פערים.  

       

       

        16/6/10 13:26:

      צטט: יערת דבש 2010-06-16 09:26:01


      הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים. תיאור מפורט יותר תמצא בתיבה מימין המופיעה שם באופן קבוע בכל פוסט ושאליה יש הפניה בסופו של כל פוסט שמפורסם פה.

       

      מה שהוא איננו - הוא לא תחרות מוסרית, לא תחרות במי כואב יותר (אם שכולה לעומת פלסטיני שעומד במחסום, אם שכולה יהודיה לעומת אם שכולה פלסטינית וכיוצה בזה פורנוגרפיה של סבל) וגם לא תחרות בהורדות ידיים בין ימנים לשמלאניים.

       

      העדויות מהמחסומים הן קצה הקרחון.

      תקני אותי אם אני טועה שיש מאחורי העדות

      רצון ל"סדר חדש" שבו לא יהיו עוד מחסומים

      שכן המחסומים מהווים נטל כבד על אוכלוסיה קשת יום.

      אני לחלוטין מקבל ומכבד את הרצון שלך לסדר חדש.

       

      אני סבור שבכל מקום שיש מחסום יש סבל

      לפעמים הסבל מיותר, לפעמים אנשי המחסום

       אינם מתנהגים כיאות, לפעמים המחסום סגור והפלסטינאים

      סובלים על לא עוול בכפם.

       

      אבל לצערי זו אינה התמונה הכוללת.

      התמונה הכוללת רחבה יותר ואינה זוכה משום מה לאיזכור.

      אגב אני לא קובל על כך. אינך מחוייבת להציג תמונה כוללת

      ומאוזנת.

       

      גם המגיבים אינם חייבים. (D-:)

       

       

       

       

       

       

       

        16/6/10 09:27:

      אם הדברים עדיין אינם ברורים -

      אמהות שכולות יש גם בפלסטין (אם זה מניח את דעתך).

        16/6/10 09:26:


      הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים. תיאור מפורט יותר תמצא בתיבה מימין המופיעה שם באופן קבוע בכל פוסט ושאליה יש הפניה בסופו של כל פוסט שמפורסם פה.

       

      מה שהוא איננו - הוא לא תחרות מוסרית, לא תחרות במי כואב יותר (אם שכולה לעומת פלסטיני שעומד במחסום, אם שכולה יהודיה לעומת אם שכולה פלסטינית וכיוצה בזה פורנוגרפיה של סבל) וגם לא תחרות בהורדות ידיים בין ימנים לשמלאניים.

        16/6/10 08:52:

      צטט: יערת דבש 2010-06-16 07:24:43


      אני חוששת שלא הבנת את הבלוג, נונט. הוא איננו הרצאה מוסרית.

       

      ייתכן שלא הבנתי. אני לוקח את דברייך בשתי ידיי

      אנ מבין ממך ש"הבלוג איננו הרצאה מוסרית." - (זה משפט בשלילה)  

       

      היית שמח לו היית מנסה להגדיר אותו בצורה חיובית - כלומר מה הוא כן.

       

      ובנוסף את מוזמנת להתייחס לתגובתי. (D-:)

       

       

       

       

       

        16/6/10 07:24:


      אני חוששת שלא הבנת את הבלוג, נונט. הוא איננו הרצאה מוסרית.

        15/6/10 21:07:


      זה אכן מעצבן ומרגיז להמתין שעה במתקן

      עברתי את החוויה הזו מספר פעמים במשרד הרישוי.

       

      אני יודע. זה לא ניתן להשוואה -

      אחד סובל עקב בירוקרטיה מפגרת

       ואחר סובל מכך שרואים בו חלק מקבוצה שמהווה סיכון

       ואת לא יכולה לטעון שאין שמץ של אמת בכך.

       

      אני זוכר היטב כמה וכמה אנשים,

       שאינם בין החיים עקב כך שמחבל מתאבד התפוצץ.

       זה לא היה כל כך מזמן.

       

      פניה של האם שראתה את גופת ביתה קרועה

      אינם פחות עצובות מפניהם של הממתינים בתור למעבר.

       

      זה נכון - זה לא נעים לעמוד בתור. זה מתסכל להמתין

      חובה להקל על כל פלסטיני את חייו. חובה להקל על כל פלסטיני את

      הדרך מעבודתו לביתו וחזרה.

       

      אבל אני בטוח שאין לך זכות מוסרית להרצות

      על הסבל לאותה אם ששכלה את ביתה.

       

      זמן ההמתנה שלה אינו נגמר לעולם. 

       

       

       

       

       

        15/6/10 20:45:
      נו, טוב, ברור שלא. שכחת כבר מי אני.
        15/6/10 18:50:

      איך אותו דבר?

      אנחנו מדברים כאן על אנשים שתלויים בישראל לפרנסתם.

        15/6/10 18:23:

      וואלה יערת, קשה להאמין אבל אפילו בסין הישראלים עושים אותו הדבר, לסינים.

      אל הביתן הישראלי באקספו בשנחאי משתרך תור ארוך של מאות אנשים, הם עומדים על שביל מרוצף ודיילות ישראליות משגיחות שאף סיני לא יירד מהשביל. הכניסה לביתן היא בקבוצות של כמה עשרות איש שמוכנסים לאולם עגול שם מוקרנת לפניהם מצגת על הישגי מדינת היהודים. הישג מספר אחד - איינשטין הוא שלנו (הוא שלנו?) אני לא בטוח שהוא היה חותם על זה, לא בחייו ובטח שלא היום. נכוֹס נוּכס איינשטין, אבל אני הייתי עושה בדיוק אותו הדבר כי הסינים מעריצים אותו ובכלל, בגזענות הפוכה, יש להם דעה מאד חיובית על העם היהודי.

      אולי אביא תמונות בהמשך.

        15/6/10 10:08:

      צטט: יערת דבש 2010-06-15 07:43:15

      צטט: sucara 2010-06-14 18:26:14

      אני חגה סביב

      וכבר לא יודעת מה לומר.

      מטבע הדברים גודל החישוקים שאנחנו שמים על האחר מגדיר בדיוק  מימדי חולשתנו, הפיזית , המנטאלית,

       מעיד על הפגיעות הממשית, גם אם היא מומצאת, זו החוויה.

      הגזרות שאנו גוזרים על האחר מגדירים את מוגבלותנו מצביעים גם על הנכות.

       הצער והעלבון שאנו גורמים הוא חומר גלם שמסתבר שאינו מתפוגג הוא רק מתפרק ומתחלק אחרת להתיישב בסדקים  כמו אבק , ומתקשה  לחומר שהופך לאבן,

      אנחנו עמוק בבוץ

       

      נ.ב  אני מקווה שהמקום הזה לא יסגר :)

      מהו המקום הזה?

      הכוונה לבלוג? הבלוג יצא לחופשה ארוכה בקרוב. לא ברור מה יעלה בגורלו כשאחזור.

       

       כן ,  שלא  יסגר - התכוונתי לבלוג,. :)

        בעמוק בוץ  - התכוונתי ל'אנחנו' הגדול  יותר

       

      תודה 

        15/6/10 07:43:

      צטט: sucara 2010-06-14 18:26:14

      אני חגה סביב

      וכבר לא יודעת מה לומר.

      מטבע הדברים גודל החישוקים שאנחנו שמים על האחר מגדיר בדיוק  מימדי חולשתנו, הפיזית , המנטאלית,

       מעיד על הפגיעות הממשית, גם אם היא מומצאת, זו החוויה.

      הגזרות שאנו גוזרים על האחר מגדירים את מוגבלותנו מצביעים גם על הנכות.

       הצער והעלבון שאנו גורמים הוא חומר גלם שמסתבר שאינו מתפוגג הוא רק מתפרק ומתחלק אחרת להתיישב בסדקים  כמו אבק , ומתקשה  לחומר שהופך לאבן,

      אנחנו עמוק בבוץ

       

      נ.ב  אני מקווה שהמקום הזה לא יסגר :)

      מהו המקום הזה?

      הכוונה לבלוג? הבלוג יצא לחופשה ארוכה בקרוב. לא ברור מה יעלה בגורלו כשאחזור.

       

        15/6/10 07:42:
      לא נותר לי אלא להסכים.
        14/6/10 21:38:

      צטט: יערת דבש 2010-06-11 18:31:37

      צטט: לכלילדמגיע 2010-06-11 18:17:13


      נתתי לך כוכב עצוב. איזה סיוט.

       

      מיהו הילד היפה הזה?

       

      פרט לאירתח היינו היום גם במחסום חבלה ושם ראינו ילדים עם ילקוטים קטנים על הגב. בדרכם לבית הספר.

       

       

       

      כמו שאת מבינה מהכינוי שלי, איכפת לי מאד מהילדים, לכל ילד מגיעה הזדמנות שווה, ולא פחות. מאד מתסכל שלא כך הם פני הדברים.
        14/6/10 18:26:

      אני חגה סביב

      וכבר לא יודעת מה לומר.

      מטבע הדברים גודל החישוקים שאנחנו שמים על האחר מגדיר בדיוק  מימדי חולשתנו, הפיזית , המנטאלית,

       מעיד על הפגיעות הממשית, גם אם היא מומצאת, זו החוויה.

      הגזרות שאנו גוזרים על האחר מגדירים את מוגבלותנו מצביעים גם על הנכות.

       הצער והעלבון שאנו גורמים הוא חומר גלם שמסתבר שאינו מתפוגג הוא רק מתפרק ומתחלק אחרת להתיישב בסדקים  כמו אבק , ומתקשה  לחומר שהופך לאבן,

      אנחנו עמוק בבוץ

       

      נ.ב  אני מקווה שהמקום הזה לא יסגר :)

        14/6/10 10:02:

      צטט: יערת דבש 2010-06-13 14:51:55

      צטט: שירק'ס 2010-06-13 10:45:23


      לי אין ספק: לא משנה אם זה נכון או צודק או אם אין ברירה - הכיבוש אוכל אותנו מבפנים. ובסוף, אם לא נבין את זה ממש מהר,

      לא יישאר מאיתנו כלום. רק מחסומים, והתבהמות.

      את יודעת, שירי, הדיבור הזה בזמן עתיד, "לא ישאר מאיתנו" הרסני בעיני. כי הוא מניח לנו לא לשים לב להווה. ובהווה אנחנו חברה קולוניאלית בהמית.

       

      את כמובן צודקת. התכוונתי לכך שאני מאמינה - ואני מרגישה שגם את מאמינה בכך - שיש לנו עדיין אפשרות לשנות. שעוד לא מאוחר מדי. אפילו עכשיו, כשכבר מאד מאד מאוחר. 

       

        14/6/10 08:21:

      צטט: srv 2010-06-13 23:04:35

      יש פטנט אחר?

      למה הכונה בפטנט?

       

        13/6/10 23:04:
      יש פטנט אחר?
        13/6/10 22:34:

      צטט: יערת דבש 2010-06-13 20:02:22

      צטט: yochi2323 2010-06-13 18:18:32

      עצוב, מחריד, מבייש ובעיקר מפחיד.

      מפחיד למה שהפכנו, מפחיד מה שאנחנו עושים ואיך שאנחנו מתנהגים

      והכי מפחיד לחשוב על מה שעוד יקרה.

      נקודה אחת של שמחה היתה לפגוש אותך אישית.

      אני מאוד מקווה להעלות מפעם לפעם - כי זה מה שאני יכולה

      תמונות מאותם מקומות בהם את מתמידה לבקר.

      וכן את תחסרי לנו.

      לא בטוחה שהבנתי. את מתכוונת שאשלח לך תמונות ותפרסמי אותן אצלך?

      ודאי שאפשר.

      ומה שחשוב יותר, את יכולה תמיד להצטרף לסיורי מחסומים. דברי עם גלילה בקשר לסיור ביום שישי הקרוב במרחב התפר. תנחה את הסיור חברה שלי, אישה שכדאי מאוד לפגוש. אם עדיין יש מקום - הצטרפי!.

       

      היה ערב מקסים ביום שישי. גם יומהולדת, גם מוסיקה טובה, והכי חשוב שסוף סוף פגשתי אותך.

       

      כנראה שלא היבהרתי עצמי טוב....

      הכוונה היתה שאני אבקר  במקומך במקומות בהם את עכשיו מבקרת, אצלם ואעלה תמונות משם.

      לא אוכל לעשות זאת בתדירות שאת עושה אבל מבטיחה להשתדל.

      את תעלי תמונות מהודו...הרבה יותר צבעוני

        13/6/10 20:34:

      צטט: שירה יגיל 2010-06-12 15:39:11


      בושה וחרפה...לאיזה מצב נוראי הגענו כדי להגשים את עצמנו במדינה הזאת..

      זה פרויקט קולוניאלי.

       

        13/6/10 20:33:

      צטט: Naughtius Maximus 2010-06-12 10:11:25

      בקושי רואים משהו מהתמונות מרוב הברזלים..

      אני קוראת לזה ארכיטקטורת מחסומים.

      ותחשוב על זה שהיה מי שתכנן את זה כך. שפעם מחסום אירתח היה רק רעיון על נייר ומישהו שרטט אותו. היה אדם כזה.  

       

        13/6/10 20:32:

      צטט: גרייס ל 2010-06-12 07:01:01

      עצוב,תודה על העידכונים,אני כבר ויתרתי,,

      אל תוותרי. אפילו רק בשבילך.

      אחד הדברים החשובים שקרו לי מאז שהתחלתי לצאת למחסומים הוא שביני לביני טוב לי יותר. אני שלמה עם עצמי.

       

        13/6/10 20:30:

      צטט: כוונות-אמיר 2010-06-11 23:36:41


      והאנשים האלה, שאנחנו מתעללים בהם הם בדיוק אלה שיש להם תעודות ואישורי עבודה והם עברו איזושהי ביקורת.

      הם לא האויבים שלנו.

      אם נמשיך כך - עוד מעט גם הם יהיו.

      אנחנו פועלים בשילוב של חוסר אנושיות וטמטום.

      נכון. ישראל מייצרת לעצמה אויבים כדי שחלילה לא נפסיק להיות קורבנות.

       

        13/6/10 20:29:

      צטט: טילי (טגלית) 2010-06-11 19:35:15


      עצוב עצוב ומבעס .....

      הפחד והחרדה יוצרים אטימות

      ומשבשים כל דרך לתקשורת....

       

      אני חושבת שהאטימות איננה הכרח המציאות. אני מניחה שזו אחת הסיבות בגללן אני עומדת ליד הגדרות לפחות אחת בשבוע.

       

        13/6/10 20:06:

      צטט: הגרה מעבר לפינה 2010-06-13 19:32:01


      את נהדרת יערה, את יכולה קצת לנוח מכל זה.

       

       

      תודה הגר יקרה. תודה רבה.

      העניין הוא שאני אנוח הרבה יותר בשלום על משכבי אם אדע שאת מחליפה אותי ליד הקרוסלות (כשאחזור אצטרף אליך ונעמוד לידן יחד). את תעשי בלוג יערת מצוין.

        13/6/10 20:02:

      צטט: yochi2323 2010-06-13 18:18:32

      עצוב, מחריד, מבייש ובעיקר מפחיד.

      מפחיד למה שהפכנו, מפחיד מה שאנחנו עושים ואיך שאנחנו מתנהגים

      והכי מפחיד לחשוב על מה שעוד יקרה.

      נקודה אחת של שמחה היתה לפגוש אותך אישית.

      אני מאוד מקווה להעלות מפעם לפעם - כי זה מה שאני יכולה

      תמונות מאותם מקומות בהם את מתמידה לבקר.

      וכן את תחסרי לנו.

      לא בטוחה שהבנתי. את מתכוונת שאשלח לך תמונות ותפרסמי אותן אצלך?

      ודאי שאפשר.

      ומה שחשוב יותר, את יכולה תמיד להצטרף לסיורי מחסומים. דברי עם גלילה בקשר לסיור ביום שישי הקרוב במרחב התפר. תנחה את הסיור חברה שלי, אישה שכדאי מאוד לפגוש. אם עדיין יש מקום - הצטרפי!.

       

      היה ערב מקסים ביום שישי. גם יומהולדת, גם מוסיקה טובה, והכי חשוב שסוף סוף פגשתי אותך.


      את נהדרת יערה, את יכולה קצת לנוח מכל זה.

       

       

        13/6/10 18:18:

      עצוב, מחריד, מבייש ובעיקר מפחיד.

      מפחיד למה שהפכנו, מפחיד מה שאנחנו עושים ואיך שאנחנו מתנהגים

      והכי מפחיד לחשוב על מה שעוד יקרה.

      נקודה אחת של שמחה היתה לפגוש אותך אישית.

      אני מאוד מקווה להעלות מפעם לפעם - כי זה מה שאני יכולה

      תמונות מאותם מקומות בהם את מתמידה לבקר.

      וכן את תחסרי לנו.

        13/6/10 14:51:

      צטט: שירק'ס 2010-06-13 10:45:23


      לי אין ספק: לא משנה אם זה נכון או צודק או אם אין ברירה - הכיבוש אוכל אותנו מבפנים. ובסוף, אם לא נבין את זה ממש מהר,

      לא יישאר מאיתנו כלום. רק מחסומים, והתבהמות.

      את יודעת, שירי, הדיבור הזה בזמן עתיד, "לא ישאר מאיתנו" הרסני בעיני. כי הוא מניח לנו לא לשים לב להווה. ובהווה אנחנו חברה קולוניאלית בהמית.

       

        13/6/10 11:59:

      צטט: mister farjun 2010-06-13 10:59:01

      עצוב לי כל פעם מחדש להביט ולדעת באמת

      עד כמה החברה שלנו התבהמה ומתבהמת.

      זה ממש לא "ואהבת לרעך כמוך" או שויון ללא

      הבדל דת,גזע,מין,מוצא וכו'.

      זו פשוט עבדות מודרנית ומקומם אותי לחשוב

      שכך קורה כל יום בישראל שלנו.ואולי היא כבר לא שלנו?

      עובדים זרים בונים אותה,קבלנים גוזרים קופונים על גבם,

      פלסטינים ותאילנדים קוטפים פרי וירק עבורנו,ומה עוד?

       

      אני ויערה לא ממש רואים עין בעין פוליטית ועם זאת הבלוג כה נוגע ללב

      ואומר את האמת העגומה בפנים.

       

      תחסרי לי כשתסעי!

       

      זה פרויקט קולוניאלי, מר פרג'ון.

       

      תודה. הבלוג יצא בקרוב לחופשה, ויתכן שיחזור אם כי על פלטפורמה אחרת. אני אודיע לך כשזה יקרה.  

       

        13/6/10 11:40:

      צטט: forte nina 2010-06-13 06:25:01

      עצוב מאוד

      טון של גדרות ומחסומים.

      זה יצטרך להגמר כמו בכל

      הסכסוכים ההסטוריים

      אף צד לא יהיה שלם ומאושר

      אך השנים ישכיחו

      ושיפור באיכות החיים ירגיע

      וכל זה ייכפה עלינו

      ברור. אפשר להגיד שאנחנו

      ממש מחכים לזה

      בהיעדר כל אופק מדיני.

      אופק מדיני זה דבר שצריך ליצור, לא לחכות לו.

       

      תמיד מוזר לי כשישראלים מדקלמים שזכויות אזרח הן הזכות להצביע בבחירות או להשתתף בהן כמועמדים. זה לא כך, זכויות אזרח הן גם, ובעיקר, הזכות להשתתף בחיים הציבוריים - לבקר את הפעילות, להציע זוויות הסתכלות חדשות, להרחיב או לשנות את גבולות השיח.

       

        13/6/10 10:59:

      עצוב לי כל פעם מחדש להביט ולדעת באמת

      עד כמה החברה שלנו התבהמה ומתבהמת.

      זה ממש לא "ואהבת לרעך כמוך" או שויון ללא

      הבדל דת,גזע,מין,מוצא וכו'.

      זו פשוט עבדות מודרנית ומקומם אותי לחשוב

      שכך קורה כל יום בישראל שלנו.ואולי היא כבר לא שלנו?

      עובדים זרים בונים אותה,קבלנים גוזרים קופונים על גבם,

      פלסטינים ותאילנדים קוטפים פרי וירק עבורנו,ומה עוד?

       

      אני ויערה לא ממש רואים עין בעין פוליטית ועם זאת הבלוג כה נוגע ללב

      ואומר את האמת העגומה בפנים.

       

      תחסרי לי כשתסעי!

       

        13/6/10 10:45:


      לי אין ספק: לא משנה אם זה נכון או צודק או אם אין ברירה - הכיבוש אוכל אותנו מבפנים. ובסוף, אם לא נבין את זה ממש מהר,

      לא יישאר מאיתנו כלום. רק מחסומים, והתבהמות.

        13/6/10 06:25:

      עצוב מאוד

      טון של גדרות ומחסומים.

      זה יצטרך להגמר כמו בכל

      הסכסוכים ההסטוריים

      אף צד לא יהיה שלם ומאושר

      אך השנים ישכיחו

      ושיפור באיכות החיים ירגיע

      וכל זה ייכפה עלינו

      ברור. אפשר להגיד שאנחנו

      ממש מחכים לזה

      בהיעדר כל אופק מדיני.

        13/6/10 02:13:


      יערונת

      כשאני נמצאת בשטח כל מעייני נתונים ללמוד

      רק אחרי שעות ארוכות, לפעמים ימים, החוויות עולות

      וצפות.

      אני נזכרת בשני הפועלים שבקשו לחזור הביתה אחרי לילה של עבודה בארץ.

      מעל השער - בקומה השניה של מתקן הבידוק - יש חלון.

      השניים בקשו ממני שאגיד לאיש מחברת האבטחה שהם מחכים שיאפשרו להם לעבור.

      עמדתי שם עם הראש למעלה וצעקתי: אדוני, סליחה, אפשר לדבר עם משהו?

      איש לא ענה

      כעבור זמן מה ראיתי בחור עומד ומעשן באותו חלון.

      צעקתי לו: היי, בוקר טוב, אולי אתה יכול לעזור לנו? יש כאן שני אנשים שצריכים לצאת והם עומדים לפספס את ההסעה שלהם הביתה...

      הבחור הביט בי ובמקום לענות לי

      סגר לאט לאט ובטוח את החלון.

       

        12/6/10 19:43:

      צטט: יערת דבש 2010-06-12 16:57:06

      צטט: צופל 2010-06-12 14:51:56


      יש רק פתרון אחד

      שתי מדינות לשני העמים

      מה שהם לא מסכימים לו ואנחנו גם לא מסכימים

      ולא מבטיח לפועלת חקלאות

      חיים יותר טובים

      הדבר הכי הרסני לישראל הוא נטייתנו לעסוק ברצוי ולא במצוי. למשל שתי מדינות לשני עמים. ישראל כבר הכשילה לפני שנים את הפתרון הזה. אני מסכימה שזו האפשרות הרצויה בהנתן הגעזנות והאלימות שאפשר למצוא בשני הצדדים, אבל כשאנחנו מדברים על שתי מדינות לשני עמים אנחנו ממשיכים לעסוק בפנטזיות. מימוש תוכניות החלוקה (גרסת ההתכנסות או האצבעות) יהיה המשך הכיבוש באמצעים אחרים.   

       

       

      אם כל מה שאת מעלה הוא לא בקו עליון למיצוי הרצוי  , למה , אם לא, הוא חיוני.

       

       

       

        12/6/10 19:35:

      תודה יערת וגלילה

      מלאכת קודש המצלמה שלכן

        12/6/10 18:27:


      פשוט כואב.

       

       

        12/6/10 16:57:

      צטט: צופל 2010-06-12 14:51:56


      יש רק פתרון אחד

      שתי מדינות לשני העמים

      מה שהם לא מסכימים לו ואנחנו גם לא מסכימים

      ולא מבטיח לפועלת חקלאות

      חיים יותר טובים

      הדבר הכי הרסני לישראל הוא נטייתנו לעסוק ברצוי ולא במצוי. למשל שתי מדינות לשני עמים. ישראל כבר הכשילה לפני שנים את הפתרון הזה. אני מסכימה שזו האפשרות הרצויה בהנתן הגעזנות והאלימות שאפשר למצוא בשני הצדדים, אבל כשאנחנו מדברים על שתי מדינות לשני עמים אנחנו ממשיכים לעסוק בפנטזיות. מימוש תוכניות החלוקה (גרסת ההתכנסות או האצבעות) יהיה המשך הכיבוש באמצעים אחרים.   

       

        12/6/10 15:39:

      בושה וחרפה...לאיזה מצב נוראי הגענו כדי להגשים את עצמנו במדינה הזאת..
        12/6/10 14:51:


      יש רק פתרון אחד

      שתי מדינות לשני העמים

      מה שהם לא מסכימים לו ואנחנו גם לא מסכימים

      ולא מבטיח לפועלת חקלאות

      חיים יותר טובים

        12/6/10 13:40:

      צטט: יערת דבש 2010-06-11 18:22:59


      המשהו המוזר קרה לי. משהו בסדר התמונות השתבש בפוסט הראשון, הקפה לא מאפשר שינוי סדר תמונות. מחקתי את התמונות והעלתי שוב ושוב מחקתי ושוב העלתי. לא עבד. בסוף מחקתי את הפוסט כולו והעלתי שוב. תודה.

      תודה לך על הסבר התעלומה.

      כוכב נוצץ לך יקירה

        12/6/10 10:20:

      צטט: נגיס 2010-06-12 09:48:31

      יערת,

      מי יכתוב ויצלם ויעלה לאתר במקומך כשתסעי?... אולי גלילה תקח את המושכות... 

      תודה על הפוסט.

      פיזרתי כמה יערות ברחבי הבלוגוספרה. וגלילה בהחלט תעשה יופי של יערת.   

       

        12/6/10 10:11:
      בקושי רואים משהו מהתמונות מרוב הברזלים..
        12/6/10 09:48:

      יערת,

      מי יכתוב ויצלם ויעלה לאתר במקומך כשתסעי?... אולי גלילה תקח את המושכות... 

      תודה על הפוסט.

        12/6/10 07:01:
      עצוב,תודה על העידכונים,אני כבר ויתרתי,,
        11/6/10 23:36:


      והאנשים האלה, שאנחנו מתעללים בהם הם בדיוק אלה שיש להם תעודות ואישורי עבודה והם עברו איזושהי ביקורת.

      הם לא האויבים שלנו.

      אם נמשיך כך - עוד מעט גם הם יהיו.

      אנחנו פועלים בשילוב של חוסר אנושיות וטמטום.

        11/6/10 19:35:


      עצוב עצוב ומבעס .....

      הפחד והחרדה יוצרים אטימות

      ומשבשים כל דרך לתקשורת....

       

        11/6/10 18:31:

      צטט: לכלילדמגיע 2010-06-11 18:17:13


      נתתי לך כוכב עצוב. איזה סיוט.

       

      מיהו הילד היפה הזה?

       

      פרט לאירתח היינו היום גם במחסום חבלה ושם ראינו ילדים עם ילקוטים קטנים על הגב. בדרכם לבית הספר.

       

        11/6/10 18:22:

      המשהו המוזר קרה לי. משהו בסדר התמונות השתבש בפוסט הראשון, הקפה לא מאפשר שינוי סדר תמונות. מחקתי את התמונות והעלתי שוב ושוב מחקתי ושוב העלתי. לא עבד. בסוף מחקתי את הפוסט כולו והעלתי שוב. תודה.
        11/6/10 18:20:

      יערה היקרה,

      משהו מוזר קרה לי. הבוקר, אני גם הגבתי וגם כיכבתי, אך לפוסט אחר שלך.

      שם הודיתי לך ולגלילה על התיעוד החשוב כל כך.

      אם תוכלי, אנא בדקי אצלך לאיזה פוסט שלך הגבתי.

      בשל כך, חוק ה-24. אך אחזור עם כובב נוצץ.

      בהוקרה, אנה

        11/6/10 18:17:


      נתתי לך כוכב עצוב. איזה סיוט.

      ארכיון

      פרופיל

      יערת דבש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין