כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    לראות את היפה גם כשכסותו פגועה

    91 תגובות   יום שישי , 11/6/10, 20:42

     

     

    חמישי אחה"צ, אני באוטובוס בדרך חזרה הביתה. עייפה, מרוטה, מסמורטטת, מנסה לראות אם באוטובוס העמוס הזה יתמזל לי לתפוס מקום ישיבה.

    חשבתי שראיתי אישה צעירה בפוזה של מתכוננת כזה לקום, כאילו מחפשת בעיניים לראות היכן האוטובוס ממוקם, אז נעמדתי לידה.ממילא האוטובוס כל כך עמוס שאין יכולת להתקדם לזוז או שום דבר אחר. 

    לאט לאט שמתי לב שהיא לא בדיוק מתכוונת לקום, שיש בה חוסר שקט ואי נינוחות, שתנועות הגוף שלה המימיקה, והבעות הפנים אינן רגילות.לידה עמד בחור פגוע פיסית בצורה קשה, שמדי פעם הרגיע אותה. 

    מרגע שחשתי את הקשר ביניהם, שלא סתם עמד שם, הבנתי ששניהם פגועים, הוא יותר עם מגבלות ונכויות פיסיות קשות ולא קשה לראות זאת, אך נראה בריא בנפשו, יותר ממנה.כיון שכבר ממילא עמדתי שם, הסתכלתי, ולאט לאט התחלתי ליהנות מהם.

     

    הבחור למרות מגבלותיו ופגיעותיו הפיסיות עמד ונתן לאישה הצעירה לשבת. היא הייתה קשורה אליו, מחויכת, קשובה לו כל העת, והוא מתלוצץ שאינה צריכה כל הזמן לבדוק שהוא שם, הוא לא יברח לה...היא מתרפקת קלות ושמה ראשה על בטנו כשהוא עומד לצידה.

    הוא דאג לה לפני עצמו, רצה שהיא תשב, עומד לצידה למרות שבקושי מחזיק בידיו הפגועות בעמוד, כשאנשים נדחפים בשל הצפיפות בגסות וכמעט מפילים ומעיפים אותו ולא שמים לב כמה קשה לו.

    הוא לא ממורמר, מתייחס לזה כמו שזה – הרבה יותר טוב ובהבנה ממני למעשה (כל הזמן רטנתי שדוחפים, והיו כמה גברתנים שבגסות עברו הלאה דוחפים כל מי שעמד בדרכם פשוט בלתי יאמן הגסות הזו), אפילו מסביר לה ש"לפעמים זה ככה כי האוטובוס עמוס".

    היה ראוי שיתנו לו לשבת אבל במצב הדחיסות שהיה, כשכולם עייפים מהעבודה ורוצים כבר להגיע כבר לא התפלאתי על כלום. 

    האמת, שהם התחילו לעשות לי מצב רוח טוב, כבר לא רק חיכיתי שהיא תקום ואוכל לשבת, ופחות שמתי לב לכל מה שקורה באוטובוס, הייתי שקועה בהם, וזה עשה לי חיוך בלב.

     

     

    חייכתי אליהם, אל הבחור, שלפי אופן דיבורו הבנתי שהפגיעה אצלו בעיקר פיסית ופחות נפשית, ואמרתי להם כשהוא הבחין במבטים שלי, שהם פשוט חמודים.

    חייך אלי בחום ואמר תודה. 

    הם ממשיכים ביניהם, היא שואלת והוא עונה, כל הזמן בהיגיון, ברוגע, ואני נשבית בקסמם יותר מרגע לרגע, ולא יכולה להפסיק להסתכל ולחייך.

    היה ביניהם המון קשר, הבנה, קבלה, והיה נדמה לי שבהחלט גם אהבה.  חימם את הלב לראות למרות הפגיעה הקשה ששניהם סובלים ממנה, כל אחד מהם בצורה קצת שונה, את הקשר שהם יצרו ביניהם, את ההתייחסות ההדדית, האהבה והקבלה ביניהם.

    נחמד בכלל לראות את היופי והאהבה, בדברים שונים, למרות הכסות הלא תמיד זוהרת שיש להם, לפעמים במקומות בלתי צפויים, כאן אצל אנשים פגועים, ואולי במיוחד אצלם. 

    לפני שירדתי תפסתי אומץ ורציתי לעשות להם עוד קצת טוב.  רכנתי לבחורה היושבת, תוך שאני קורצת לבחור ולחשתי: יש לך פנים כל כך נחמדות, מחייכות, ופרופיל מקסים, למה את מסתירה אותם עם משקפי השמש הענקיות הללו?  

     

    הבחור חייך לי כאילו בתודה ואמר מסתכל עליה, מה שאת אומרת...

     

    היא הורידה את המשקפיים מיד, מחייכת אל הבחור, כלל לא מסתכלת לאחור, עלי, או מודה לי, שקועה ומסתכלת עליו...היה לי טוב שהעזתי ועשיתי את זה, גם העייפות והעצבנות כבר קצת עברו לי.  

    שמחתי שראיתי את האהבה הזו ביניהם, שהם מצאו אותה ואחד את השני, למרות המראה החיצוני, הפגיעות.

    לא ריחמתי, הם הסתדרו מצוין, פשוט הסתכלתי, קצת מעבר למגבלות שלהם, וראיתי, ואהבתי מה שראיתי.  

     

     

    *  *  *   

     

    בתמונות שבחרתי להביא כאן מצאתי הקבלה לדברים, גם כאן היופי צומח בעקשות במקום הכי בלתי צפוי:

     

     

    הפרח נקרא "פעמונית דמשקאית" והתמונה מהבלוג של עננת כאן

     

     

     

     

    הפרח כאן הוא "חלמונית", גם שימו לב כיצד הוא מתעקש וצומח במקום הבלתי צפוי הקשה, המסולע, וגם תמונה זו מבלוג של עננת כאן

     

     

     

    ואחרון חביב עלי תמיד הסביון,

    נלקח מכאן, אתר צמחיית ישראל ברשת של האוניברסיטה העברית כאן

    כתב עליו הגולש שהביא אותו: "סביון קטן ומסכן בהר הנגב, עם פרח ענק"

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (91)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/6/10 22:35:


      אין

      אין כמו אנתרופולוגיית אוטובוסים :-)

       

      ויופי שהעזת.

      *

        18/6/10 21:26:

      אין כמוך.

       

      שבת נפלאה

       

      פיני

        14/6/10 18:37:

      ישר כוח!
        14/6/10 15:13:

      אהבה יפה היא מרגשת.....
        14/6/10 14:20:

      צטט: 2btami 2010-06-14 09:01:24

      אין על העיניים שלך רואות הכל

      טוב שהאוטובוס הגיע בשלום לתחנה,וירדת.

      כל אותה העת דאגתי שמא תפספסי אותה מרוב התבוננות מעמיקה. 

      זה אומר שאת בעלת כישורים מולטי-טאסקים. תכונה טחונה. אין מה להגיד.

       

      חברה שלי, גם העיניים שלי כמו של כולם, לפעמים לא רואות מה שלא רוצות לראות....

      ולגבי התבוננות מעמיקה, את ממש צודקת, לפעמים מרוב התבוננות מעמיקה, לפרטי פרטים, מפספסים את התמונה הכללית, כלומר מרוב התבוננות לא רואים...:-) גם זה קורה הרי...(בחקירות למשל  )

      ומה זה כישורים מולטי טאסקים s כלומר, אם יש לי את זה רצוי שאדע מה זה, לאs!

      ותכונה טחונהs אין לי כזו, אבל אני עושה טחינה טבעית משהו משהו, רוצה לטעוםs

      את יודעת שיש בטחינה סידן וברזל וזה בריא מאדs

      ומה הקשר בין הדברים ? אין. מי אמר שצריך להיותs Y Y J

       

        14/6/10 14:11:

      צטט: כנפיים 2010-06-14 03:37:49

      הי, בונבונית באתי במהלך הסופ"ש והחיבור לקפה ולרשת, חזר וניתק.  שמחה שבאתי שוב שמחה שכך ראית

      מודה לך ששיתפת. יופי, ממש.

      תודה.

      העיקר שאת אתנו עכשיו...  :-) 

        14/6/10 14:06:

      צטט: דורית dor 2010-06-13 17:42:19

      חברה יקרהאת כותבת כל כך יפה, ואמן כן ירבו כמוך  לראות מעבר למראה החיצוני.

      מקסים.

      תודה רבה דור,

      המילים שלך הן הכוכב הכי יפה בעיני, מקווה לראותך אצלי כאן לעיתים קרובות :-)

        14/6/10 14:03:

      צטט: anaatti 2010-06-13 13:59:12

      פוסט ענק,,,,עם מסר אדיר!!!!

       בקשר לזוג המקסים,, זה מאד אמיתי שם ,,זה פנימי ועמוק,, והתמונות המדהימות שהבאת רק מוכיחות שכמו בטבע שאפשר להפריח מקום צחיח,  או לצמוח כנגד כל הסיכויים,,,  כך בחיים, בנחישות ואמון ,, [בעיית כיכוב באתר,,]

       

      תודה רבה ענאאאתי :-)

        14/6/10 14:00:


      בונבוניטה

      ת ו ד ה

        14/6/10 10:19:

       

       

       

      סיפור מקסים.

       

       

        14/6/10 09:01:

       

      אין על העיניים שלך

      רואות הכל

       

      טוב שהאוטובוס הגיע בשלום לתחנה,וירדת.

      כל אותה העת דאגתי שמא תפספסי אותה

      מרוב התבוננות מעמיקה. 

      זה אומר שאת בעלת כישורים מולטי-טאסקים.

      תכונה טחונה.

      אין מה להגיד.

      ֿ

       

        14/6/10 03:37:

      הי, בונבונית

      באתי במהלך הסופ"ש

      והחיבור לקפה ולרשת, חזר וניתק.

       

      שמחה שבאתי שוב

      שמחה שכך ראית

       

      מודה לך ששיתפת.

       

      יופי, ממש.

       

       

        13/6/10 22:32:

      סיפור מקסים ו מרגש! תודה לך!
        13/6/10 22:24:

      פוסט מקסים :-) *
        13/6/10 22:23:

      צטט: bonbonyetta 2010-06-13 21:36:47

      צטט: מעצבת חלומות 2010-06-13 09:55:27

      חבר טוב הפנה אותי אל הפוסט הזה הוא מקסים.... נותן תקווה. יש אהבות שצומחות מעבר למיגבלות והן האהבות הכי חזקות שיש.... קשר כזה מיוחד אני מאחלת לעצמי ולכל מי שאני מכירה. תודה לך על כתיבתך הנוגעת. ותודה לחבר שהפנה אותי לכאן...ראיה וכתיבה מקסימה

      תודה מעצבת, את מוזמנת להשאר :-)

       

       

      בכייף

      תודה

      :-)

        13/6/10 22:06:

      צטט: קראלה 2010-06-13 11:15:48

      ישנם מצבים שאפשר לראות רק בעיניים רגישות כמו שלך. את מסוג האנשים שימצא טוב בכל דבר מעצבן ומכוער כמו נסיעה באוטובוס..... את מזכירה לי את פוליאנה שקראתי בילדותי. ואני שמחה שאת חברה שלי. שבוע מקסים יקרה

      תודה קראלה,

      אך אני בהחלט לא תמיד כמו פוליאנה, הלוואי והיא היתה לצידי, היתה עוזרת לי הרבה.

      זה דומה לציורים שהבאתי, פרח במדבר (של האוטובוס הדוחה הזה), הפרח מולך, לא תראי אותו אפילו שהמדבר מעצבן אותך?

       

        13/6/10 22:02:

      צטט: crowspin65 2010-06-13 11:09:51

      מרגש ומעולה, מצבים כאלה אפשר לראות כל יום כמעט - צריך רק לפקוח עיניים ויןתר מזה לפתוח את הנפש.**

      בהחלט. העניין הוא כשאתה פותח את העיניים של הנפש רואים יותר גם את הדברים הפחות יפים...:-)

       

        13/6/10 22:00:

      צטט: bonbonyetta 2010-06-13 20:18:35

      צטט: המספרית 2010-06-12 22:45:34

      את פשוט משהו מיוחד!! תמיד מאירה זוויות שאף עין לא מגיעה אליהן!

      צל"ש מתמיד לי אליך!!! * אלומה

      תודה מספרית, סתם כזה פתאום הבריק לי רעיון איך את, כמספרת סיפורים, היית מספרת את הסיפור...:-)

       

       

      לא יותר טוב ממך...יש לך את זה בגדול!

        13/6/10 21:36:

      צטט: מעצבת חלומות 2010-06-13 09:55:27

      חבר טוב הפנה אותי אל הפוסט הזה הוא מקסים.... נותן תקווה. יש אהבות שצומחות מעבר למיגבלות והן האהבות הכי חזקות שיש.... קשר כזה מיוחד אני מאחלת לעצמי ולכל מי שאני מכירה. תודה לך על כתיבתך הנוגעת. ותודה לחבר שהפנה אותי לכאן...ראיה וכתיבה מקסימה

      תודה מעצבת, את מוזמנת להשאר :-)

       

        13/6/10 21:35:

      צטט: liopard 2010-06-13 04:51:22

      אני מקווה שפתיחות הראיה תשאר איתך מעכשיו מקסים

      תודה, אני מאמינה שהיא אתי תמיד וגם היתה, אלא שכל פעם אני רואה בעזרתה דברים אחרים, בשטחים אחרים.

      זה כמו אופניים, אתה יודע....קשה לשכוח גם אם רוצים...

        13/6/10 21:32:

      צטט: ליריתוש 2010-06-12 23:56:19

      מגיע לך כוכב ענק, בונבונייטה, על הההסתכלות המדהימה הזו, ואין לי... תקלה במערכת, אז רק אאחל לך שבנשמתך הזכה לעולם לא תצוץ תקלה.. תודה לך שהבאת, נגעת ללבי במיוחד מסיבות שהן מאוד ברורות..  

       תודה ליריתוש, נרקיס צהוב עבורך  :-)

       

        13/6/10 21:31:

      צטט: RonArzi 2010-06-12 23:51:53

      כתבייך נוגעים לנפש בונבוניטה מכיר אישית זוג כזה ויש בינהם אהבה שתספיק לכולנו  מצרף לסידרה בצהוב שכאן למעלה (יש שם גם וורוד אני יודע) ובהקשר לבלון הצהוב לגילעד שליט   צהוב ממדבר יהודה (אפריל השנה)


       

      תודה רון

      איזה קטע, עכשיו אני מבינה מה פתאום כל הימים האחרונים נכנס לי הצהוב לראש...

      אם אתה מכיר זוג כזה, אשמח אם תספר עליהם, באם אפשרי הדבר, פעמים רבות אפשר ללמוד מהם :-)

        13/6/10 20:18:

      צטט: המספרית 2010-06-12 22:45:34

      את פשוט משהו מיוחד!! תמיד מאירה זוויות שאף עין לא מגיעה אליהן!

      צל"ש מתמיד לי אליך!!! * אלומה

      תודה מספרית, סתם כזה פתאום הבריק לי רעיון איך את, כמספרת סיפורים, היית מספרת את הסיפור...:-)

       

        13/6/10 20:17:

      צטט: *מרוית באהבה.* 2010-06-12 21:52:30

      יופי של סיפור. יופי של תמונות.. אהבתי יקירה... נשיקה

       

      היום לא קיבלתי עדיין את מכסת הכוכבים כנראה תקלה?....זועף 

      תודה רוית

        13/6/10 20:16:

      צטט: ברו-טלי 2010-06-12 20:48:59

      באמת נאמר כבר הכל! פוסט מרגש ויפייפה. את פשוט עירנית ומדהימה. שבוע מקסים.*

      תודה, תתפלאי לא תמיד (לגבי העירנות), אבל הרבה פעמים איך אומרים יש לי "הבלחות"...

        13/6/10 20:14:

      צטט: * חיוש * 2010-06-12 20:23:57

      בונבוניטה יקירתי כמה ניפלא בעיניי הקטע הזה בין בני הזוג - אהבה כמה יפה היא האהבה בכל גווניה יקירתי המערכת היום לא חילקה כוכבים- ואני בינהם חיבוק אוהב ונשיקה אוהבת לקרוא את אותך שבוע ניפלא חיה

      http://www.Bong.co.il/images/440347640345.JPG

       תודה, שבוע טוב חברה

       

        13/6/10 20:12:

      צטט: יהודית ש 2010-06-12 20:01:16

      חוויה מדהימה עברת , ויפה כל כך ממךשאת משתפת אותנו בו.......הלוואי ועוד רבים היו רואים את הדברים הקטנים אך גדולים כל כך כמוך.... שרואה את הכל בצורה נפלאה  

      תודה רבה

       

        13/6/10 20:10:

      צטט: tamareli 2010-06-12 18:25:48

      יקירה, תבורכי, על אנושיותך, על ראייתך מעבר ל"מסך" תודה על השיתוף, אהבתי. שבוע קסום, תמר.

       תודה רבה חברה

        13/6/10 20:08:

      צטט: אמא של מוגלי 2010-06-12 17:38:25


      אני לא אגיד כלום! כבר השיגו אותי כולם

      למה לא? בחייאתך תגידי משהו, אל תתקמצני. מישהו אמר שאת חייבת לומר אותו דבר?

        13/6/10 20:06:

      צטט: יעל פריאל 2010-06-12 17:30:45

      ריגשת אותי כל כך יקרה שלי. אוחח בון בון, אם יש יתרונות לקפה ללא ספק אחד מהם, הוא שפגשתי בך !

      אוהבת אותך בכל ליבי, את שתמיד רואה, במבטך רגישה ומרגישה, משוררת בנפשך לו ירבו עוד כמותך :)!

       

      נשיקה וחיבוק ענקי מעומק ליבי לנפש האהובה עלי - בון בון ניטה.

      תודה על החיבוק שבמילים חברה

       

       

        13/6/10 19:59:

      צטט: אלי למה 2010-06-12 15:25:40

      נהניתי לקרוא. תודה.

      תודה

      שמחה שנהנית  :-)

        13/6/10 19:52:

      צטט: NotJustAPrettyFace 2010-06-12 15:01:36

      את משהו מיוחד... יש בך רגישות שלא נגמרת....

      אני חווה דברים דומים גם, ולראות שאחרים במצב הרבה יותר קשה מסתגלים למצב שאולי אנחנו לא היינו יודעים לקבל את עצמנו בו זו חוויה מעצימה ולדעתי גם נותנת לא רק פרספקטיבה אלא פלטפורמה לגדול מעל עצמנו. את בנאדם גדול שמדהים אותי מפוסט לפוסט כמה הלב הרחב שלך מסוגל להכיל ואף גם להאכיל.

      תודה חברה

      שלחתי לך מסר אישי....

       

        13/6/10 19:51:

      צטט: גבי פישמן 2010-06-12 13:40:21

      מסופר נפלא יכולתי לראות את המילים הופכות לתמונות מול עיניי

      תודה גבי,

      היית צריך לראות את השניים הללו, איך היא כל הזמן מחוייכת אליו, והוא רציני כנראה בוגר יותר, מעשי כזה...:-)

        13/6/10 19:47:

      צטט: מזל וברכה 2010-06-12 13:21:06

      אוהבתותך מלאן על הראייה שלך. על הרגישות. ועל האהבה האינסופית כמו ים, שיש בך.שוש 

       

        

      מאד אוהבת את הפרח הזה, את מכירה את העץ שלו נכון?

      תמיד כשאני עוברת ליד אחד כזה חבל לי לקטוף אחד מהעץ, אני מסתכלת אם יש אחד במצב טוב כבר למטה שנפל....

      שולחת אחד כזה לך :-)

       

      שושקה משהו את, לא פעם ולא פעמיים ראיתי תגובות שלך. תמיד הן מכל הלב, לכאן או לכאן אבל מכל הלב עד הסוף,

      תודה

        13/6/10 19:44:

      צטט: מישקה הנמר 2010-06-12 12:58:07

                       
      רגוע   מקסים מקסים מקסים !   

        תודות חבר יקר, שבוע טוב :-)

       

        13/6/10 19:43:

      צטט: נהר גועש 2010-06-12 12:56:29

      אוי..איזה פוסט של אהבה ממש נהניתי לקרוא ונהנית גם מטוב הלב שלך!

       

        תודה

        13/6/10 19:39:

      צטט: רויטל ברזילי 2010-06-12 12:36:04

      בונבונייטה מקסימה את פיה טובה מלאת אהבה. מתאים לך לטפל באנשים. את תמיד מרחיבה לי את הלב בפוסטים האוהבים שלך. שבוע טוב ומקסים

      איזה מקסימה ואיזה באטיח....

      הנה תמונה שלי ממש מעודכנת, זאת שכרטיס הראשי מזמן...

       

      וברצינות: תודה.

      דווקא לא בטוחה שמתאים לי לטפל באנשים, בחרתי להתרכז בבעלי חיים, כי הם חסרי הישע ובסוף סולם העדיפויות של כולם, הכי הכי למטה...של כולם, רשויות ואנשים כאחת. אבל לפעמים כזה מתגלצ' לי איזה קטע גם עם אנשים...:-)

      תודה למילים החמות

       

        13/6/10 19:34:

      צטט: A.N 2010-06-12 11:56:10

      ברור שיש בך את היכולת להסתכל מעבר למה שרוביינו יכולים, לחדור עמוק יותר פנימה ולראות מבעד לשכבות החיצוניות את הרבדים העמוקים, ומכאן נגזרת החמלה שבך לבעלי החיים, כי את רואה אותם מעבר לתוצר הסופי דוגמת סטייק מדיום רייר עם עלה רוזמרין לקישוט.כתבת בסוף הסיפור על הזוג באוטובוס שלא הסתכלת עליהם ברחמים, ועל זה אני רוצה להתעכב:טוב שכך,להתייחס ברחמים למישהו ,רע כמעט כמו להתנכר לו. ברחמים יש מידה דומה של התנשאות,(הוא שונה הוא מסכן הוא נבדל.)צריך כמה שרק ניתן להסתכל בגובה העיניים על דברים,כולל לכעוס כשצריך, זה יוצר סוג של שותפות.תחושה ראוייה להבדיל מרחמים היא חמלה (וזה לא סמנטיקה),ותרשי לי לספר לך סיפור על חמלה ולא אנושית.לפני כמה שנים בלילה אולי הכי סוער שהיה באותו החורף, עם סערה של ברקים ורעמים וגשם עז,שמעתי את הכלב שלי מייבב. לפני שאני ממשיך בסיפור אני רוצה לציין שבכניסה לבית היתה מרפסת (ממלכתו של הכלב) עם שער שמקשר אותה לחצר אותו ידע כלבי לפתוח. יצאתי מהבית תוך שאני רוטן על השעה המאוחרת ומזג האויר המחורבן שמצא לו לנכון כלבי להטריד אותי. כעסתי על הבוץ שהכלב הביא מהחצר למרפסת, נזפתי בו, והכופפתי להרים מה שנראה בחושך כגוש בוץ על מדרגות המרפסת ולהשליך אותו חזרה לחצר. הדבר היה רך אך לא הזכיר גוש בוץ ,היה זה גור חתולים קפוא ורטוב, אולי בן שבוע.נכנסתי פנימה, באור ראיתי שעיניו עצומות מפאת גילו הנחתי. אך פיו זע קלות וקול יללות חרישי נשמע.ספגתי את המים מפרוותו המדווללת, ואחרי שחממתי אותו מעט, הורדתי אותו למחסן שם ארגנתי לו קן עשוי,מצע של בדים וחזרתי הביתה לישון. אחרי כשעתיים עמוק בתוך הלילה, שמעתי שוב את כלבי מייבב, אני רק אציין שהסיפור חזר על עצמו, הכלב חיכה לי עם גור חתולים נח בזהירות בפיו. חזרתי על הפעולה והנחתי הנוסף לצידו של אחיו במחסן. הפעם נעלתי את הכלב במרפסת וחזרתי לישון. בבוקר בלי תקוות גדולות ירדתי למחסן, הגורים היו בחיים. חזרתי בצהריים עם אבקת מטרנה שקניתי והאכלתי אותם. הסוף היה שהם חיו עוד כשבועיים שלושה, ומתו יום אחרי יום שנייהם,כנראה שנולדו פגועים ולכן אימם נטשה אותם. בזמן הקצר שחיו היה נראה שהם מתחזקים ומתאוששים,הם פקחו עיניים, התהלכו לא יציב ואפילו קימרו את הגב הסתמרו והשמיעו קולות הרתעה כלפי כלבם מושיעם שמצידו תבע את זכותו לשמור עליהם ולשחק עימם, בעדינות שלא תאמן, חרף מימדיו הכבירים(משקלו נושק ל50 קילו, אשלח לך בהזדמנות תמונה שלו) ידע להיות עדין וזהיר, ואחרי מספר ימים הגורים התרגלו אליו ולפעמים התחככו בו ולעיתים נשפו לעברו. הסוף לצערי היה שנאלצתי לקבור אותם לאחר שמתו, האחד ולמחרת אחיו. אבל הקטע בסיפור הוא החמלה הכמעט בלתי נתפסת שגילה כלפיהם כלבי.הרי לך סיפור על חמלה מהי. ביי ושבת שלום.

      סיפור יפה, כמה חבל שלא הצלחת להציל אותם. דבר אחד חשוב לא פחות, לא היית אדיש - ניסית- וזה דבר שלא כולם היו עושים, ואין זה מובן מאליו.

      והכלב שלך? תביא אותו פה....אני רוצה להכיר אותו. שים תמונה אצלך ושלח הודעה שלא אפסיד. גם מבחינתו אתה יודע זה לא מובן מאליו.

      יש כלבים ענקיים גדולים שמזיקים לגורים, ויש שמצילים אותם, ויש קטנים יותר, זה אינדיוידואלי לכלב. אני חושבת שיש בכל זאת, קצת מכנה משותף לכולם - היחס לגורים של כל בעלי החיים.

      עם זאת, יש גם כלבים שראיתי שהרגו גורים. יש ויש.

      הכלב שלי, לולי, כפרע עליו, מודיע לי איפה יש גור, כך שג

      ם אם אני מנסה להתעלם - הוא לא מאפשר לי זאת.

      לפעמים הגור מיילל ואני רואה את האמא, ולא רוצה להתקרב, ויודעת שאינו נטוש, לולי שלי משגע לי את השכל ולא מוותר,,,,גור,,,,גור,,,יללות, ...לאן את הולכת לאן ?

      מה עם איזה פוסט על מעללי הכלב שלך? מאז קטנות עד היום ? יש מצב?

        13/6/10 17:42:

      חברה יקרה, 

      את כותבת כל כך יפה,

      ואמן כן ירבו כמוך

      לראות מעבר למראה החיצוני.

      מקסים.

       

       

        13/6/10 15:54:

      צטט: guerro 2010-06-12 11:03:57

      כנוייך בקפה הוא BONBONYETTA שפירושו : נכדה בונבון. יש לזה קשר עם שיער השיבה שמבצבץ בתחתית התמונה קריצה. את לא רק נכדה בונבון , את אדם בונבון עם נשמה של בונבון. אגב זה אחד הדברים שמייחדים חיפאים , על סוכריה אומרים בונבון. שבת בונבון לך.

      תודה לך.

      הניק עם זאת על שם כלבתי המנוחה עליה השלום שבמקום טוב יותר. כינויי חיבה רבים כיניתי אותה, והיא עבורי ובפני עצמה אכן היתה כזו, כפי שאתה מתאר.

      שיער הסיבה המציץ מהתמונה הוא של אמי היקרה האהובה, טיפוס מרשים בפני עצמו.

      חיממת את הלב עם התגובה הלבבית שלך, תודה :-)

       

        13/6/10 15:30:

      צטט: נ.י.ל.י 2010-06-12 10:11:30

      את יודעת שאת נשמה יתרה רבים חושבים שהם טובים ומיוחדים ואת באמת כזו תבורכי יקירה!

      תודה חברה, וכולנו עם הפלוסים והמינוסים שלנו....{
        13/6/10 14:55:

      צטט: The light, 2010-06-12 09:57:01

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-06-12 08:53:00

      מתחבר לתגובה של אמא ומוסיף

      היופי האמיתי טמון בנו בקבלה שלנו את האחר. ברגע שנשכיל לקבל את הפשטות נדע להעריך את החיים והם לא דבש בכלל. תודה על הרגישות והאכפתיות שלך, מתוך הקושי של האחר למדת שיעור חשוב בחיים,שהעייפות שלך היא שולית לעומת היופי של הדברים הקטנים ההופכים לסיפור אהבה בכל שפה ובכל מצב.*

      תודה חבר

      העייפות שלי לא היתה כלל שולית, תאמין לי...J

      אבל מה שראיתי עזר לי להתגבר עליה והיה כאילו כוס קפה חזק עבורי :-)

       

        13/6/10 14:52:

      צטט: ד-ארט 2010-06-12 09:25:02

      גם כשאדם מוגבל יש בו הרבה מעבר למגבלה שלו. לכן, הוא יכול להיות מוגבל ומאושר בדיוק כמו שאדם "מושלם" יכול להיות אומלל.

      בהחלט. והגיע הזמן שכולנו, כל אחד מאתנו יראו במוגבלים, בנכים, ובשונים בכלל גם דברים אחרים מלבד הכסות החיצונית.

      שיעור מאלף בנושא לימד אותי נכה אחד, גבר צעיר, שניסה לעלות לאוטובוס.

      הלוואי ואני עצמי הייתי אסרטיבית וללא תסכול וטרוניות אפילו כשנוהגים בי לא כשורה כמו שהוא.

      עד היום אני זוכרת אותו.

        13/6/10 14:47:

      צטט: miki007 2010-06-12 09:15:58

      יקירה ! זכית במשהו שלאחרים אין..... לראות את הדבר שנמצא מול עינייך אך נסתר מהתבונה והרגש כל הכבוד לך

      פוסט יפה מיקי 

      תודה מיקי, תודה רבה  J

       

        13/6/10 14:43:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-06-12 08:53:00

      בונבונית אהובה ויקרה שלי

      ריגשת אותי בסיפור הזה. לתת מילה טובה או חיוך היא מתת האדם, היא הסובלנות והסבלנות לקבל את האחר. הרגישות והאיכפתיות שלך יצרו הזמנה להדברות מתוך הקושי שהיה באוטובוס הומה ודחוס. מתוך הקושי הזה היית עדה לסיפור אהבה שהתפתח בין שני אנשים עם נכות שונה. היופי הוא  החיוך שלך האומר אתם חמודים בתוך כל הגסות התוקפנית באוטובוס,לזוג הזה היתה שם חלקת אלוהים הקטנה ואת היית שותפה לה* סיפור נפלא לשבת הבאת כאן המדגיש באמצעות התמונות היפות את הקושי לשרוד גם בטבע . פרחים שורדים כי זו דרכם מתוך הסלע לחייך אל העולם.

      תודה יקרה  {

      תגובות כמו שלך, הן, הן הכוכב היפה ביותר בעיני Y

      האמת, שלא תמיד יש בי סובלנות גדולה לקבל את האחר, במיוחד כשהוא חסר התחשבות וגורם עוול לחלש ממנו.

      כאן, זה באמת פשוט היה פרח במדבר(האטובוס הדחוס על האוירה השוררת בו).

       

        13/6/10 14:29:

      צטט: 12תמיר12 2010-06-12 07:30:02

      זה סיפור מאוד יפה ומרגש ונותן המון כח ,בכלל אני חייב להגיד כל הכבוד לך שאת שמה לב טוב לסביבה

      זה נורא חשוב . שתהיה לך שבת נפלאה

      תודה תמיר.

      לפעמים אני דווקא מנסה להתעלם מהסביבה .....לא תמיד הולך :-)  לפעמים, יש מזל ורואים את הדברים היפים.

      שבוע טוב ונעים.

        13/6/10 14:25:

      צטט: ההע 2010-06-12 01:03:27

      היי בונבונייטה

      מה שבולט מאוד בסיפור הוא האיכפתיות והרגישות שלך ובתוך ים הצפיפות והדחיפות באוטובוס את מבחינה בזוג שקסם האהבה שקורן מהם משכיח ממך לדקות ארוכות את אי הנוחות... השאיפה שלך לעולם יפה יותר באה לידי ביטוי

      בכל הפוסטים שלך ואת לא רק נאה דורשת אלא גם נאה מקיימת.! השבוע אגב ראיתי סרט חדש בסינמטק בירושלים

      שיצא בקרוב לבתי הקולנוע. הוא נקרא "כך הייתי" עם אדיר מילר ומיה דגן ,סרט מקסים יש בו כמה וכמה אלמנטים שמזכירים את הפוסט שלך. מאוד מומלץ תבורכי בונבונייטה על טוב ליבך ורגישותך הרבה

      שבת שלום ציפי   

      תודה ציפי

      את יודעת, לפעמים הרגישות הזו....רואה דברים גם פחות יפים, זה פועל דו כיווני...וזה לא תמיד קל :-)

      ספרי לי עוד קצת על הסרט הזה שראית שהרשים אותך, אשמח למייל משלים.

      שבוע טוב יקרה, אני עדיין רוצה פעם לפגוש את החיוך המקסים שלך face to face

       

        13/6/10 14:16:

      צטט: הנריק הצייר 2010-06-12 00:46:04

      מילה טובה לאדם אחר היא מתנה מתנה למקבל ומתנה גדולה לנותן

      כן....וזה בחינם, לא עולה כלום, לא מבינה למה אנשים כל כך מתקמצנים לפעמים לומר משהו טוב למישהו אחר....:-)

      אתמול הלכתי עם זואי ולולי לטייל, מולי הלכה אשה זקנה ממש, שהיה קשה לה ללכת, עם מקל, אבל מאד טרחה על חיצוניותה, ראו שזה חשוב לה.

      כשהתקרבתי ראיתי שהיא נרתעת מהכלבים, אז זזתי קצת הצידה הסתכלתי ואמרתי לה: "תענוג איך שאת לבושה ונראית"...היית צריך לראות איך היא "הופשרה", פתאום הכלבים כבר היו פחות מפחידים....

       

       

        13/6/10 14:10:

      צטט: ilan אילן 2010-06-12 00:26:47

      זכית בחוייה זכינו בשיתוף והעיקר  הזוג זכה באנושיות שלך  תבורכי 

      גם אני זכיתי.

      דעתי מהאוטובוס העמוס, הדוחק הנסיעה הלא סימפטית הזו הוסחה לגמרי :-)

       

        13/6/10 14:06:

      צטט: fox angel 2010-06-11 23:56:10

      אני אוהבת את ה-"עיניים" שלך הרואות את מה שנסתר מעיניהם של אחרים. הזכרת לי שפעם נסעתי בלילה ברכבת, אחרי יום מפרך, וישבו לידי ומולי, זוג חרשים. הם שוחחו ביניהם בשקט, שיחה קלחת מלאת התלהבות והומור. הסתכלתי עליהם מוקסמת, והצטערתי שאני לא מבינה את שפתם. רק חייכתי אליהם. אז הם החזירו לי חיוך, והחלו לדבר איתי בקול, כדי לשתף אותי בשיחה. זה היה מאוד מרגש. ובדיוק כמוך, חיש מהר עברה לי העייפות של כל היום. תודה על השיתוף. ועל החיוך שהופיע בזכותך חיוך. סוזן 

      תודה חברה

      ראשונה, סתחתיין :-)

      העיניים הם עיני אבי האהוב ז"ל, שהיה צלם בחסד. אף הוא ראה דברים בצורה מסוימת, כנראה שירשתי זאת ממנו בין יתר הדברים :-)

      לגבי שפת החירשים אילמים - תמיד רציתי ללמוד אותה, לא יודעת למה, עוד שפה.

       

        13/6/10 13:59:


      פוסט ענק,,,,עם מסר אדיר!!!!

       בקשר לזוג המקסים,, זה מאד אמיתי שם ,,זה פנימי ועמוק,,

      והתמונות המדהימות שהבאת רק מוכיחות שכמו בטבע שאפשר להפריח מקום צחיח,

       או לצמוח כנגד כל הסיכויים,,,

       כך בחיים,

      בנחישות ואמון ,,

      [בעיית כיכוב באתר,,]

        13/6/10 13:40:

      נהנתי (:

      ****

        13/6/10 11:15:

      ישנם מצבים שאפשר לראות רק בעיניים רגישות כמו שלך.

      את מסוג האנשים שימצא טוב בכל דבר מעצבן ומכוער כמו נסיעה באוטובוס.....

      את מזכירה לי את פוליאנה שקראתי בילדותי.

      ואני שמחה שאת חברה שלי.

      שבוע מקסים יקרה

        13/6/10 11:09:
      מרגש ומעולה, מצבים כאלה אפשר לראות כל יום כמעט - צריך רק לפקוח עיניים ויןתר מזה לפתוח את הנפש.**
        13/6/10 09:55:

      חבר טוב הפנה אותי אל הפוסט הזה

      הוא מקסים....

      נותן תקווה.

      יש אהבות שצומחות מעבר למיגבלות

      והן האהבות הכי חזקות שיש....

      קשר כזה מיוחד אני מאחלת לעצמי ולכל מי שאני מכירה.

      תודה לך על כתיבתך הנוגעת.

      ותודה לחבר שהפנה אותי לכאן...
      ראיה וכתיבה מקסימה

        13/6/10 04:51:

      אני מקווה שפתיחות הראיה

      תשאר איתך מעכשיו

      מקסים

        12/6/10 23:56:


      מגיע לך כוכב ענק, בונבונייטה, על הההסתכלות המדהימה הזו, ואין לי...

      תקלה במערכת, אז רק אאחל לך שבנשמתך הזכה לעולם לא תצוץ תקלה..

      תודה לך שהבאת, נגעת ללבי במיוחד מסיבות שהן מאוד ברורות..  

        12/6/10 23:51:

      כתבייך נוגעים לנפש בונבוניטה

      מכיר אישית זוג כזה

      ויש בינהם אהבה שתספיק לכולנו

       

      מצרף לסידרה בצהוב שכאן למעלה (יש שם גם וורוד אני יודע)

      ובהקשר לבלון הצהוב לגילעד שליט  

       

      צהוב ממדבר יהודה (אפריל השנה)



       

        12/6/10 22:45:


      את פשוט משהו מיוחד!! תמיד מאירה זוויות שאף עין לא מגיעה אליהן!

      צל"ש מתמיד לי אליך!!!

      *

      אלומה

        12/6/10 21:52:

      יופי של סיפור.

      יופי של תמונות..

      אהבתי יקירה... נשיקה

       

      היום לא קיבלתי עדיין את מכסת הכוכבים כנראה תקלה?....זועף 

        12/6/10 20:48:

      באמת נאמר כבר הכל!

      פוסט מרגש ויפייפה.

      את פשוט עירנית ומדהימה.

      שבוע מקסים.*

        12/6/10 20:23:


      בונבוניטה יקירתי

      כמה ניפלא בעיניי הקטע הזה בין בני הזוג - אהבה

      כמה יפה היא האהבה בכל גווניה

      יקירתי המערכת היום לא חילקה כוכבים-

      ואני בינהם

      חיבוק אוהב ונשיקה

      אוהבת לקרוא את אותך

      שבוע ניפלא

      חיה

      http://www.Bong.co.il/images/440347640345.JPG

        12/6/10 20:01:

      חוויה מדהימה עברת ,

      ויפה כל כך ממך

      שאת משתפת אותנו

      בו.......

      הלוואי ועוד רבים

      היו רואים את הדברים

      הקטנים אך גדולים כל כך

      כמוך.... שרואה את הכל

      בצורה נפלאה  

        12/6/10 19:07:
      חיוך בלב:~)
        12/6/10 18:25:


      יקירה,

      תבורכי,

      על אנושיותך,

      על ראייתך מעבר ל"מסך"

      תודה על השיתוף, אהבתי.

      שבוע קסום,

      תמר.

        12/6/10 17:38:

      אני לא אגיד כלום!
      כבר השיגו אותי כולם
        12/6/10 17:30:


      ריגשת אותי כל כך יקרה

      שלי. אוחח בון בון, אם יש

      יתרונות לקפה ללא ספק

      אחד מהם, הוא שפגשתי בך !

       

      אוהבת אותך בכל ליבי,

      את שתמיד רואה, במבטך

      רגישה ומרגישה, משוררת 

      בנפשך לו ירבו עוד כמותך :)!

       

      נשיקה וחיבוק ענקי מעומק ליבי

      לנפש האהובה עלי - בון בון ניטה.

        12/6/10 16:24:

      פשוט מרגש !

        12/6/10 15:25:

      נהניתי לקרוא. תודה.
        12/6/10 15:01:

      את משהו מיוחד...

      יש בך רגישות שלא נגמרת....

      אני חווה דברים דומים גם, ולראות שאחרים במצב הרבה יותר קשה מסתגלים למצב שאולי אנחנו לא היינו יודעים לקבל את עצמנו בו

      זו חוויה מעצימה ולדעתי גם נותנת לא רק פרספקטיבה אלא פלטפורמה לגדול מעל עצמנו.

      את בנאדם גדול שמדהים אותי מפוסט לפוסט כמה הלב הרחב שלך מסוגל להכיל ואף גם להאכיל.

        12/6/10 13:40:

      מסופר נפלא

       

      יכולתי לראות את המילים הופכות לתמונות מול עיניי

        12/6/10 13:21:

      אוהבתותך מלאן על הראייה שלך.

      על הרגישות. ועל האהבה האינסופית כמו ים, שיש בך.

      שוש 

        12/6/10 12:58:
                       
      רגוע   מקסים מקסים מקסים !   
        12/6/10 12:56:

      אוי..איזה פוסט של אהבה

      ממש נהניתי לקרוא

      ונהנית גם מטוב הלב שלך!

        12/6/10 12:36:


      בונבונייטה מקסימה

      את פיה טובה מלאת אהבה.

      מתאים לך לטפל באנשים.

      את תמיד מרחיבה לי את הלב בפוסטים האוהבים שלך.

      שבוע טוב ומקסים

        12/6/10 11:56:
      ברור שיש בך את היכולת להסתכל מעבר למה שרוביינו יכולים, לחדור עמוק יותר פנימה ולראות מבעד לשכבות החיצוניות את הרבדים העמוקים, ומכאן נגזרת החמלה שבך לבעלי החיים, כי את רואה אותם מעבר לתוצר הסופי דוגמת סטייק מדיום רייר עם עלה רוזמרין לקישוט.כתבת בסוף הסיפור על הזוג באוטובוס שלא הסתכלת עליהם ברחמים, ועל זה אני רוצה להתעכב:טוב שכך,להתייחס ברחמים למישהו ,רע כמעט כמו להתנכר לו. ברחמים יש מידה דומה של התנשאות,(הוא שונה הוא מסכן הוא נבדל.)צריך כמה שרק ניתן להסתכל בגובה העיניים על דברים,כולל לכעוס כשצריך, זה יוצר סוג של שותפות.תחושה ראוייה להבדיל מרחמים היא חמלה (וזה לא סמנטיקה),ותרשי לי לספר לך סיפור על חמלה ולא אנושית.לפני כמה שנים בלילה אולי הכי סוער שהיה באותו החורף, עם סערה של ברקים ורעמים וגשם עז,שמעתי את הכלב שלי מייבב. לפני שאני ממשיך בסיפור אני רוצה לציין שבכניסה לבית היתה מרפסת (ממלכתו של הכלב) עם שער שמקשר אותה לחצר אותו ידע כלבי לפתוח. יצאתי מהבית תוך שאני רוטן על השעה המאוחרת ומזג האויר המחורבן שמצא לו לנכון כלבי להטריד אותי. כעסתי על הבוץ שהכלב הביא מהחצר למרפסת, נזפתי בו, והכופפתי להרים מה שנראה בחושך כגוש בוץ על מדרגות המרפסת ולהשליך אותו חזרה לחצר. הדבר היה רך אך לא הזכיר גוש בוץ ,היה זה גור חתולים קפוא ורטוב, אולי בן שבוע.נכנסתי פנימה, באור ראיתי שעיניו עצומות מפאת גילו הנחתי. אך פיו זע קלות וקול יללות חרישי נשמע.ספגתי את המים מפרוותו המדווללת, ואחרי שחממתי אותו מעט, הורדתי אותו למחסן שם ארגנתי לו קן עשוי,מצע של בדים וחזרתי הביתה לישון. אחרי כשעתיים עמוק בתוך הלילה, שמעתי שוב את כלבי מייבב, אני רק אציין שהסיפור חזר על עצמו, הכלב חיכה לי עם גור חתולים נח בזהירות בפיו. חזרתי על הפעולה והנחתי הנוסף לצידו של אחיו במחסן. הפעם נעלתי את הכלב במרפסת וחזרתי לישון. בבוקר בלי תקוות גדולות ירדתי למחסן, הגורים היו בחיים. חזרתי בצהריים עם אבקת מטרנה שקניתי והאכלתי אותם. הסוף היה שהם חיו עוד כשבועיים שלושה, ומתו יום אחרי יום שנייהם,כנראה שנולדו פגועים ולכן אימם נטשה אותם. בזמן הקצר שחיו היה נראה שהם מתחזקים ומתאוששים,הם פקחו עיניים, התהלכו לא יציב ואפילו קימרו את הגב הסתמרו והשמיעו קולות הרתעה כלפי כלבם מושיעם שמצידו תבע את זכותו לשמור עליהם ולשחק עימם, בעדינות שלא תאמן, חרף מימדיו הכבירים(משקלו נושק ל50 קילו, אשלח לך בהזדמנות תמונה שלו) ידע להיות עדין וזהיר, ואחרי מספר ימים הגורים התרגלו אליו ולפעמים התחככו בו ולעיתים נשפו לעברו. הסוף לצערי היה שנאלצתי לקבור אותם לאחר שמתו, האחד ולמחרת אחיו. אבל הקטע בסיפור הוא החמלה הכמעט בלתי נתפסת שגילה כלפיהם כלבי.הרי לך סיפור על חמלה מהי. ביי ושבת שלום.
        12/6/10 11:32:
      יפה לך, הצלחת לראות את האלוקות שבהם.
        12/6/10 11:03:


      כנוייך בקפה הוא BONBONYETTA

      שפירושו : נכדה בונבון.

      יש לזה קשר עם שיער השיבה שמבצבץ בתחתית התמונה קריצה.

      את לא רק נכדה בונבון ,

      את אדם בונבון עם נשמה של בונבון.

      אגב זה אחד הדברים שמייחדים חיפאים ,

      על סוכריה אומרים בונבון.

      שבת בונבון לך.

        12/6/10 10:11:

      את יודעת שאת נשמה יתרה

      רבים חושבים שהם טובים ומיוחדים

      ואת באמת כזו

      תבורכי יקירה!

        12/6/10 09:57:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-06-12 08:53:00

      בונבונית אהובה ויקרה שלי

      ריגשת אותי בסיפור הזה. לתת מילה טובה או חיוך היא מתת האדם, היא הסובלנות והסבלנות לקבל את האחר. הרגישות והאיכפתיות שלך יצרו הזמנה להדברות מתוך הקושי שהיה באוטובוס הומה ודחוס. מתוך הקושי הזה היית עדה לסיפור אהבה שהתפתח בין שני אנשים עם נכות שונה. היופי הוא  החיוך שלך האומר אתם חמודים בתוך כל הגסות התוקפנית באוטובוס,לזוג הזה היתה שם חלקת אלוהים הקטנה ואת היית שותפה לה* סיפור נפלא לשבת הבאת כאן המדגיש באמצעות התמונות היפות את הקושי לשרוד גם בטבע . פרחים שורדים כי זו דרכם מתוך הסלע לחייך אל העולם.

       

      מתחבר לתגובה של אמא ומוסיף

      היופי האמיתי טמון בנו בקבלה שלנו את האחר. ברגע שנשכיל לקבל את הפשטות נדע להעריך את החיים והם לא דבש בכלל. תודה על הרגישות והאכפתיות שלך, מתוך הקושי של האחר למדת שיעור חשוב בחיים,שהעייפות שלך היא שולית לעומת היופי של הדברים הקטנים ההופכים לסיפור אהבה בכל שפה ובכל מצב.*

        12/6/10 09:25:

      גם כשאדם מוגבל יש בו הרבה מעבר למגבלה שלו. לכן, הוא יכול להיות מוגבל ומאושר בדיוק כמו שאדם "מושלם" יכול להיות אומלל.
        12/6/10 09:15:


      יקירה !

      זכית במשהו שלאחרים אין.....

      לראות את הדבר שנמצא מול עינייך אך נסתר מהתבונה והרגש

      כל הכבוד לך

      פוסט יפה

      מיקי 

      בונבונית אהובה ויקרה שלי

      ריגשת אותי בסיפור הזה. לתת מילה טובה או חיוך היא מתת האדם, היא הסובלנות והסבלנות לקבל את האחר. הרגישות והאיכפתיות שלך יצרו הזמנה להדברות מתוך הקושי שהיה באוטובוס הומה ודחוס. מתוך הקושי הזה היית עדה לסיפור אהבה שהתפתח בין שני אנשים עם נכות שונה. היופי הוא  החיוך שלך האומר אתם חמודים בתוך כל הגסות התוקפנית באוטובוס,לזוג הזה היתה שם חלקת אלוהים הקטנה ואת היית שותפה לה* סיפור נפלא לשבת הבאת כאן המדגיש באמצעות התמונות היפות את הקושי לשרוד גם בטבע . פרחים שורדים כי זו דרכם מתוך הסלע לחייך אל העולם.

        12/6/10 07:30:


      זה סיפור מאוד יפה ומרגש ונותן המון כח ,בכלל אני חייב להגיד כל הכבוד לך שאת שמה לב טוב לסביבה

      זה נורא חשוב .

       

       

            שתהיה לך שבת נפלאה

        12/6/10 01:03:


      היי בונבונייטה

      מה שבולט מאוד בסיפור

      הוא האיכפתיות והרגישות שלך

      ובתוך ים הצפיפות והדחיפות באוטובוס

      את מבחינה בזוג שקסם האהבה שקורן מהם

      משכיח ממך לדקות ארוכות את אי הנוחות...

      השאיפה שלך לעולם יפה יותר באה לידי ביטוי

      בכל הפוסטים שלך

      ואת לא רק נאה דורשת אלא גם נאה מקיימת.!

      השבוע אגב ראיתי סרט חדש בסינמטק בירושלים

      שיצא בקרוב לבתי הקולנוע.

      הוא נקרא "כך הייתי"

      עם אדיר מילר ומיה דגן ,סרט מקסים

      יש בו כמה וכמה אלמנטים שמזכירים את הפוסט שלך.

      מאוד מומלץ

      תבורכי בונבונייטה על טוב ליבך ורגישותך הרבה

      שבת שלום

      ציפי   

        12/6/10 00:52:

       

      תודה לך, על התזכורת היפה.

        12/6/10 00:46:


      מילה טובה לאדם אחר היא מתנה

      מתנה למקבל

      ומתנה גדולה לנותן

       

        12/6/10 00:26:

      זכית בחוייה

      זכינו בשיתוף

      והעיקר 

      הזוג זכה באנושיות שלך 

      תבורכי 

        12/6/10 00:08:

      יופי של סיפור ואיזה תמונות יפות

      תודה

      אוסיחיוך

        11/6/10 23:56:

      אני אוהבת את ה-"עיניים" שלך הרואות את מה שנסתר מעיניהם של אחרים.

      הזכרת לי שפעם נסעתי בלילה ברכבת, אחרי יום מפרך, וישבו לידי ומולי, זוג חרשים.

      הם שוחחו ביניהם בשקט, שיחה קלחת מלאת התלהבות והומור.

      הסתכלתי עליהם מוקסמת, והצטערתי שאני לא מבינה את שפתם. רק חייכתי אליהם. אז הם החזירו לי חיוך,

      והחלו לדבר איתי בקול, כדי לשתף אותי בשיחה. זה היה מאוד מרגש. ובדיוק כמוך, חיש מהר עברה לי העייפות של כל היום.

      תודה על השיתוף. ועל החיוך שהופיע בזכותך חיוך.

      סוזן 

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין