האם לצייר נוף כאשר נמצאים בתוך הנוף? האם יש לצאת לטבע ולחוות אותו, לחזור לסטודיו הניטראלי העירום ולהשתחרר מהבנאליה? ושם לצייר את תמצית הטעם שנותר מה"חוץ" תוך התבססות על ה"פנים"? קספר דויד פרידיריך יעץ לאמן הצעיר: "עצום את העין הגשמית שלך, כך שתראה את התמונה קודם בעין הרוחנית שלך, ואז הבא אל אור היום את מה שראית באפלה שלך..."
מנגד, דה קיריקו מתאר בספרו "זיכרונות חיי", רגע מטפיזי דומה, אותו חש כאשר ישב כמנהגו על ספסל בכיכר "Santa Croce" בפירנצה. לפתע, המקום נראה לו שונה. מבני השיש נראו כאילו עברו תהליך של החלמה. פסלו של דנטה נראה שונה, כשהואר בקרני השמש הסתווית החמימה. דה קיריקו חש תחושה מוזרה, כאילו הוא צופה במקום בפעם הראשונה בחייו... |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם בעיניי :-)
אבי, יפה ומתומצת.
בפנים בחוץ בגשמי או ברוחני הכל אפשרי.
לפעמים אפילו מתוך כוונה גשמית, או תוך כדי עבודה, נושבת הרוח ומוצאת דרכה ליצירה.
לדעתי, חשובה המסירות וההתמסרות.
רותי תודה,
יופי של פוסט אבי