כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יומנים :)

    "ליות"

    11 תגובות   יום שבת, 12/6/10, 01:32

    היתה שם.. ואז גם כאן.. ושוב שם.. ושוב כאן..

    ושוב וחוזר חלילה

    עשתה הכל.. נגעה הכל...נשמה הכל..

    צחקה והצחיקה..חייכה..ייחלה.. ובעיקר איחלה שלא להיפגע...

    גזלה חמצן לא פעם גזל אותה החמצן כמו קורא תיגר..

    כאב לי לא פעם.. ואז נרפאתי..

     ושוב פצעתי עצמי כמו קוראת תיגר על הפצעים המסרבים להגליד..

    ולא פעם תהיתי לעצמי עד כמה היא יכולה להיות כלכך מוכשרת בלהרגיש את הפצעים הנפערים להם כל פעם מחדש...

    כמה יכולה היא לרוץ.. וסיבולת הלב שלה.. כמו אין סופית..

    ולדופק אין מקסימלי.. ולאהבה אין מינימלי..

    ולמגע הבשר אין medium wall done

    וזיונים תמיד היו בשבילה אהבות...

    ואהבות היו תמיד בשבילם זיונים..

    ואז חדלה..

    ואז נשמה.. ורק בנשימתה הגיעה מחשבה..

    ובחרה בשיגעון הענוג..

    אותו אחד האהוד על כולם...

    ומוסתר מיני רבים.. כאילו היה כחפץ זר..

    פרצה גבולות.. שברה קירות..

    ובחרה במה שהטיבה "ליות"

    להיות.. לחיות.. לחייך...

    לפרוש ידיים רחבות.. לנשום..

    לצחוק..

    ובעיקר ליות...

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/6/10 07:09:

      לא פשוט ... אפילו מורכב

      אבל מי הבטיח לנו חיים כ"גן של שושנים" ?

      (*)

        19/6/10 10:57:

      "וזה כל כך מוזר שהחולשה נשארת שוב לבד".  ".. כן.. לתאוות שלה, היא קראה חולשות. 'חולשה' - איזו מילה חזקה, אה? סוג של מילה שמפלילה ומוציאה אותך זכאית בו-זמנית, ובדרך כלל את בכלל לא צריכה להתנצל בגינה, כי זה אנושי לא?הרגישה שהיא ממשיכה ללכת לאורך השדרה האינסופית של עצמה, שהחלה מתמלאת לאיטה בקרני שמש מלטפות עדינות... והיא עוד חשבה שתצטרך לרדוף אחרי השמש הזאת. רצתה להאריך את התחושה שהיא יכולה לבוא ולבקש עוד חיבוק אחד, ועוד אחד, ודווקא... עוד אחד. רצתה להפסיק להרגיש שקשה לה עם זה, כי היא כאילו כבר סוג של אישה בוגרת ובעצם, כשהיאבוכה, או שמחה, זה סוג של השתדלות לנצור בתוכה את תחושת החיבוק החם, המפנק, המלטף הזה.. כדי לזכור עד כמה מיוחד הוא, עד כמה אוהב הוא. היה בו בחלום הזה סוג של תחושת התקרבות לגילוי מרטיט שלה של עצמה.  זה סוג של התוודעות, היכרות אינטימית עם עצמה, ואולי גם סוג של הדרכה מכוונת לעצמה...פתאום שמה לב שהכוחות נשארו איתה, מבינה שהיא עדיין חולמת ובאלו שלה היא מצליחה להזיז ולשנות דברים; מצליחה להעביר מקומות ונופים; גם כאלו רגשיים. היא, ידעה, שהמילים, הרגשות, הכמיהה, הרצונות נמצאים אי שם בין עולם של מציאות לבין זה של דמיון, אבל לפחות כעת, הייתה בה תחושה שהיא יודעת את הכיוון..."   "... וזה כל כך מוזר שהעוצמה פוחדת מעצמה". יודעי דבר יגידו לך שבמקום שיש עוצמה לא יכול להיות פחדאני אומרת לך שאין לה קיום אלא אם כן היא תצליח להתגבר עליו, ולכן, נוכחותו לידה הכרחיתאני גם אומרת לך שיש הגיון בשיגעון, למרות שבהקשר התודעתי של הכלל, במושג שיגעון אין הסבר אלא ערפול. את המשפט האחרון שלי שלחתי לאישי.
        13/6/10 21:11:

      איזה קצב....

      היה קשה לעמוד בו אפילו כמתבוננת מהצד.

       

        13/6/10 21:07:

      ליות או לא ליות

       

      זאת השאלה..

       

       

       

      תודה על השיר היפה ..

        12/6/10 17:14:


      בעיקר ליות /להיות...

      לחיות ולחוות...

      כי החיים הם סך החוויות אותם חיית

      סיגל

       

        12/6/10 14:09:
      גיסתנו ..
      זה האישיו ..

       

      וזיונים תמיד היו בשבילה אהבות...

      ואהבות היו תמיד בשבילם זיונים

        12/6/10 13:40:

      אני מצאתי בדברים נשיות

      אישה

      זה מה שאת

      [כתיבה יפה, אהבתי]

        12/6/10 08:53:

      :)

       

      תודה.

       

      הסיום אופטימי...הייתי צריכה כמה טיפות..:)

        12/6/10 07:11:

      ובחרה במה שהטיבה "ליות"

      להיות.. לחיות.. לחייך...

      לפרוש ידיים רחבות.. לנשום..

      לצחוק..

      ובעיקר ליות...

      חשוב..

      והעקר להיות נוכח..

      לחיות את הרגע

      ואף פעם לא לשכוח לנשום ולנשוף( ולשאוף)

      פעולה המזכחת את התאים הרדומים.

        12/6/10 02:31:


      ואוו יש הארה????

      נו, בחייך, באמת הכל מורכב ומסובך????

      אחרי "שהיא" טעמה, ראתה, הרגישה, הייתה, חוותה, נפגעה,

      הצחיקה, צחקה, ברחה, חזרה,,,,,,, וכו,,,

      לזה נאמר, דומה מביא דומה ושונה מביא שונה,

      צחוק, כיף סתלבט וחיים יביא דומה

      שונה יביא את ההפך,

      ואללה אולי בגלל השעה או בגלל הזקנה לא הבנתי

      את "המציאה" שכולם חשופים לה והיא נסתרת מרובם, מהי???

      בפעם האחרונה שאני פרשתי ידיים עצמתי עיניים חשבתי שמצאתי ולא נשמתי

      נפלתי,,,,,,,,

      נו, אז מהי??????

        12/6/10 01:48:

      עצוב...

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      משוררת של פעם :)
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין