ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
חלק ראשון - טיול רגלי בברצלונה ברצלונה היא עיר של ניגודים. היא אירופאית ומודרנית, אבל גם ים-תיכונית חמה ומחוספסת; היא ספרדית אבל קאטלאנית, וכל שלטיה כתובים בשתי שפות; היא שלווה ורוגעת, אבל עברה עקוב מדם. היא מטונפת אבל נקייה: באחד הימים, בפתחו של בית-קפה, ראיתי אישה מבוגרת מקרצפת את המדרכה, שוטפת אותה, מגרדת מסטיק עיקש שנדבק לה. נכנסתי לבית הקפה, ואת פני קיבל ענן סיגריות סמיך, והרצפה למרגלות הבר מלאה בדלי סיגריות וקליפות בוטנים. כמו מנהטן, ברצלונה היא עיר של קוביות. וכמו מנהטן, רחובותיה מסודרים בדיוק מתמטי, שתי-וערב שאי-אפשר לטעות או לתעות בו, וחוצה אותה שדרה אלכסונית גדולה - Avinguda Diagonal . ולניו-יורקים יש את ברודווי. בטיול רגלי בברצלונה יכנס ההולך לקצב שהוכתב לו מראש; בכל שתי דקות יחלוף על-פני עוד בלוק, בכל ארבע דקות יעצור לעשרים שניות בפני מכונית שחוצה את דרכו, בכל עשרים דקות יעבור כיכר יפה וישתהה לחצי דקה מולה, בכל שעתיים יכנס לבית קפה וישתה עוד ספלון אספרסו חזק. וכמו בהאזנה למוסיקה שקטה, מינימליסטית, גם כאן מגיעה ההנאה מתוך הניואנסים. המעקב העיקש אחרי ההבדלים הקטנים הם אלה שיוצקים משמעות ברצף הכאילו-לא-משתנה הזה. הנה בית עם חזות מיוחדת, הנה כניסה סודית לחצר פנימית, הנה עוד חנות ספרים מזמינה. דווקא אלה מודגשים ונחשפים ברצף האחיד.
 ברצלונה - מפה ותצלום לוויין . מקור: Google Earth, Google Satellite .
ברצלונה היא עיר של ניגודים. אבל הניגוד החריף ביותר בברצלונה הוא בין הסדר של רחובותיה, המטריצה הסדורה, לבין הבניינים הנוזליים, האמורפיים, שמאכלסים אותה.
*
חלק שני - פרקטלים פרקטל (Fractal) : מבנה גיאומטרי שחוזר על עצמו, ברמות דמיון משתנות, בכל הגדלה בה נבחר. פרקטל הוא ייצור גיאומטרי בעל רמת פירוט אינסופית; ככל שנתקרב אליו, כך נגלה עוד ועוד פרטים, שדומים לרמת ההתבוננות שמעליו. איך מייצרים פרקטל ? הנה דוגמה. לוקחים משולש פשוט, ועל כל צלע בונים עוד משולש. על כל צלע קטנה כזאת בונים עוד אחד. וכבר קיבלנו די הרבה משולשים וכעת הצורה מורכבת ומרהיבה. ואפשר להמשיך עם זה עוד, והצורות מרהיבות. הנה סרטון קצר מתוך ויקיפדיה שמדגים את התהליך.
בפרקטלים נתקלתי לראשונה בזמן לימודי. התלהבתי מהצורות הגיאומטריות הנפלאות שמתגלות בהם, מהיכולת לרדת לפרטים עד אינסוף, ובכלל מעצם הרעיון שמאחורי היופי הטהור הזה. ניסיתי להבין את הבסיס המתמטי שמאחורי הפרקטלים, ואני מודה שהדבר עבר כמה רמות מעל לראשי, אבל הנאתי לא נפגמה. איפה מוצאים צורות פרקטליות בטבע ? בכל מקום, מקטן עד גדול. החל בכלי הדם המקיפים את הלב, דרך עצים סבוכים ועבותים, ועד לגלקסיות ספירליות.
 
לב,עץ, גלקסיה. מקורות: Fractogene.com , Moonsinger.com
מנגד, האדם מייצר פרקטלים ממוחשבים שלא נופלים במורכבותם או ביופיים מאלה של הטבע. הנה, מתוך ויקיפדיה, אחד הפרקטלים המפורסמים ביותר, אותו יצר המתמטיקאי בנואה מנדלברוט. יש כאן הדגמה יפה לצלילה לעומקו של הפרקטל וגילוי פרטים נוספים שהם חזרה, או וריאציה, על רמות התבוננות קודמות.
כאן ניתן למצוא את הרקע המתמטי, למיטיבי לכת. והנה סרטון מדהים שמדגים את האינסופיות של הפרקטל המלאכותי.
*
חלק שלישי - בחזרה לברצלונה הנוזלית של גאודי כשעמדתי לראשונה מול ה - Sagrada Familia , הכנסייה המונומנטלית פרי-יצירתו של האדריכל אנטוניו גאודי, הרגשתי כמו בפעם הראשונה שראיתי צורה פרקטלית. צורה משונה, קצת אמורפית, עם גודש פרטים שלא ניתן להכיל במבט אחד. התקרבנו בצעדים מהירים לכיוון הכנסייה, והתחלנו להבחין בפרטים העדינים יותר, תוך שאנחנו מתחילים לאבד את צורתה הכללית של הכנסייה. ממש כמו בהתבוננת בפרקטל. לא חסרות כנסיות ברחבי העולם שנהנות מריבוי פסלים, קישוטים ושאר אמנויות יפות על חזיתותיהן; אבל המפגש עם הסאגראדה פאמיליה הוא חוויה מהממת, כמעט משתקת; כמו בדוגמה עם המשולש הפשוט שהופך לצורה בלתי ניתנת לתיאור בשבעה צעדים, כך גם צידה החיצוני של הכנסייה: על כל חזית מרובבות פאות נוספות; ועל כל פאה בנה גאודי צלעות נוספות; ועל כל צלע מצבור של פסלים; ועל חלק מהפסלים הטביע גאודי קישוטים בצורת פירות (?), חלקם באבנים בצבעים עזים; ועל הקישוטים תמצאו כיתובים שונים. ואחרי שגמר גאודי למלא את הכיתובים בקישוטים שעל הצלעות הבולטות מתוך פיאות החזית, בחללים שנותרו דחס עוד צורות אמורפיות .
מבט כללי :
מקור: GaudiDesigner.com
...יותר מקרוב :
...ועוד קצת :
פרט בודד:
עוד דוגמה אהובה היא הספסל הארוך, המתפתל בפארק גוּאל. כבר ממרחק רואים שהנחש הארוך הזה עמוס בפרטים. כשמתקרבים, רואים שעל הגל האופקי "רוכבים" להם גלים אנכיים, ועוד קישוטים, וכשממש מגיעים לספסל אפשר להנות מהשתנוּת אינסופית של הדוגמאות הצבעוניות עליו.
  
בחזרה לסאגראדה פאמיליה. גאודי נחל את השראתו, בין היתר, מהטבע. העמודים הגבוהים הם גבעולים שריריים; המדרגות הלולייניות הן שבלולים; הצורות המוזרות בצריחי המגדלים הן פירות דמיוניים; והכנסיה כולה היא ארמון עשוי-בוץ, פרי-יצירתו של ילד סקרן ונלהב על חוף הים.
 
וזאת ברצלונה של גאודי: עיר נוזלית, זורמת, אמורפית ומתרחקת מהגדרות או תבניות. עיר פנימית שחיה בתוך המטריצה חמורת-הסבר של ברצלונה ומתנגדת לה. עדכון: Rebecca כותבת גם היא על ברצלונה: http://cafe.themarker.com/view.php?t=163279
|
אוהד שקד
בתגובה על המדריך לחיים בעיר (5) , ברצלונה הנוזלית של גאודי
zsxmiki
בתגובה על שש סצינות סקס לא שגרתיות
rikyc
בתגובה על הדבק שמאחד את הלילה עם העיר
לוינה
בתגובה על רומא, בדידות (1)
shulamit
בתגובה על סיפור העין
sexatraf
בתגובה על מגלידות ועד סקס בבוקר - חמש המלצות חורפיות
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (66)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וואו איזה פוסט עשיר ומרתק נהנתי לקרוא ונהנתי מהתמנות. באמת אי אפשר להיות אדיש לגאודי כאשר מבקרים בברצלונה.
אני מצרף סרטון שעשינו על עבודתיו של גאודי בברצלונה ואשמח לשמוע את דעתך עליו.
נכון, יש בזה משהו, זה באמת מזכיר תמונת אוויר של מפרץ חיפה.
אתגרת אותי לחפש תמונות שצילמתי מההר, היו שם תצפיות נפלאות. אוף, אני חייבת לחזור לשם. הפוסט הזה ממש מדרבן.
וכך נראית ברצלונה מאיזור המוזיאון שעל הר מונז'ואיק.
כשעוצמים עין בלתי-מכוונת, זה נראה כאילו לקחו את תל אביב ושתלו אותה למרגלות הכרמל, במקום חיפה.
מקור תמונה : Barcelona Photo Blog .
http://barcelonaphotoblog.blogspot.com/
הקטנתי לך קצת את התמונה.
באמת מוזיאון מעולה (חבל שהאמנות בו לא לטעמי
)
תודה ג'יין .
אני דווקא מכיר כמה אדריכלים בארץ שעודף-יצירתיות גרם להם לתכנן בתים משונים ,
שבעיקר לא משתלבים בסביבתם. לפעמים עדיף להוריד פרופיל ולהיטמע בסביבה, בעיקר אם האדריכל הוא לא גאודי.
תודה ברק,
נהניתי לקרוא את מה שציינת לגבי מונטליו וחואן מירו , למרות שאת חואן מירו אני לא מאוד אוהב.
לאוהביו - מוזיאון חואן מירו במערב ברצלונה (על הר מונז'ואיק) הוא מקום נפלא, טובע בירוק של היער.
תודה על הפוסט העשיר, שבהחלט מעורר חשק לברצלונה (אפילו שלא זכיתי לבקר בה באקצ'ואל).
בקשר לגאודי - דוגמא לאדיכל יוצר. אדריכל שביצירות שלו מתקיים עולם שלם משלהן (מהמיקרו ועד למאקרו), להבדיל מאדריכלים טכנוקרטים (שבישראל יש יותר מידי דוגמאות ל''יצירות' מדכאות ההשראה שלהם ).
ברצלונה היא אכן עיר מקסימה ושובת לב. רוחו של גאודי שורה על העיר ורוחה של העיר שורה בעבודותיו של גאודי, השולבות בעיר הזו בצורה נפלאה.
אולי זה המקום להזכיר עוד שני אומנים ברצלונים-קטלאנים נהדרים: הצייר והפסל חואן מירו , אחד מהאהובים עלי ביותר, ופסנתרן הג'אז טטה מונטוליו. שניהם, כגאודי, היטיבו כ"כ לשלב בין ניגודים של פיזי ומטפיזי, מובנה ומופשט, קוסמופוליטיות בינלאומית ופרובינציאליות קטלאנית גאה.
שלושה אומנים נפלאים בשלושה תחומים שונים-נושקים של המוסיקה, אומנות פלסטית וארכיטקטורה, שכולם יחד וכל אחד לחוד, מייצגים את רוחה של העיר המקסימה הזו - ברצלונה.
תודה תודה ליליטיילור !
אחלה שיר יצא לך
.
(אגב - בברצלונה הייתי לפני ארבע שנים, ולא לאחרונה. לא שזה משנה משהו , though ) .
את מצויינת. לי הייתה התחושה ואת סידרת הכל. יפה מאוד. מאוד.
ברוך השב, איזה יופי שהבאת ממתקים כאלה במזוודה.
תחשוב על הטקסט הזה בערב שירי משוררים או בפסטיבל לשירה אורבנית
העמודים הגבוהים
גבעולים שריריים
המדרגות הלולייניות
שבלולים;
הצורות המוזרות בצריחי המגדלם
פרות דמיוניים;
והכנסיה כולה
ארמון עשוי-בוץ,
שבנה ילד סקרן ונלהב
על חוף הים.
כן , אני יודע שלא עבדנו באותו מקום .... סתם היה לי נחמד הדמיון בין האירועים.
ואגב, עבודתי הקודמת היתה ב-03 , אם כבר הזכרת את העניין הגיאוגרפי.
ובקשר לשאלתך השניה - אין לי תשובה טובה . יותר מדי אינטרסים מנוגדים בחשו בקלחת בזמן אמת.
שלום שלום גם לך , קרן מרובת הפנים, השמות והניקים
אבל אני מבטיח שגם הפוסט הבא יהיה על עיר אהובה.
אתה יודע למה אני מדברת על וינה בנושא הונדרטוואסר?
שהרי יש לו שם שכונה שנבנתה בהשראתו ובעיצובו והוא בכלל הרי צייר.
סוג של בעיה, האווירה היתה נהדרת והפרויקט נכשל. כאן הייתי מנסה לשאול, בסוג של חכמה שבדיעבד, כמה הקשיבו לספקות ובדקו אותן באמת ולעומק, וכמה ייחסו אותם להיותו של הספקן ספקן. "זאב זאב" של הפיתוח הטכנולוגי.
או, שלום לך
מישהו חזר
טוב לראות אותך, עכשיו אקרא
תודה אסתי !
סדרי לי נסיעה לוינה ואני מבטיח לחזור עם פוסט
נפלא!
הפוסט הבא אני מזמינה על וינה של הונדרוואסר.
תודה נחמדת (באמת נחמדת!) .
זה אכן סרט ע"פ ספרו של ג'יימס גליק. שמעו הגיע לאזניי, לא ראיתי, אני אנסה להשיגו.
תודה !
זאת כזכור ההרצאה השניה ממך שאני מחכה לה
.
ויכול להיות שעבדנו באותו מקום? בעבודתי הקודמת נתקלנו בפרוייקט קשה מאוד, שלא היה בטוח שניתן לממש בגלל פערים טכנולוגיים. מנהל הפרוייקט (איש בכיר) היה ספקן למדי והאווירה הכללית היתה של היסוס וחוסר-אמונה . עד שיועצת ארגונית חביבה לחשה על אוזנו של אותו מנהל, שעובדי החברה look up to him כמו שאומרים. הוא שינס מתניים ומאותו רגע היה מדהים להיווכח איך השינוי מחלחל למטה בכל רמות הארגון - התלהבות, תנופה, גישה חיובית ורצון עז להצליח ניכרו ממש בכל. כולם יחד דהרו חזק עם הראש בקיר והכשלון היה מפואר (הפרוייקט באמת היה לא-בשל טכנולוגית) .
אבל האווירה היתה מצויינת .
תודה על הסיור שלקחתני אליו.
גם אני מרותקת בעניין הפרקטלים. ההדגמות תמיד מדהימות ביופיין.
הפרקטל מציין את הסדר שבכאוס. בזמנו הוקרן בטלויזיה סרט תעודי -"כאוס" (בעקבות ספרו של ג'יימס גליק כמדומני)
הדגם הפרקטלי הוצג כמיצג צורות בטבע אשר בזום-אין מתגלה בו תבנית החוזרת על עצמה עד אינסוף למשל: חופי הים ולתוך גרגרי החול, עלים משוננים בטבע, שלג וכו'.
הועלתה והודגמה הסברה כי סדר זה קיים גם בהתנהגויות חברתיות (בדומה לנאמר מעלה)
הטענה שהועלתה היא כי קיים סדר פרקטלי נצפה אצל בני האדם עד לנקודה מסויימת מעבר לפרק זמן מסויים יתרחש הבלתי צפוי ומגיע תורו של הכאוס.
אם יזדמן לך לצפות בסרט הזה, אני בטוחה כי תהנה.
תודה לכם (ומחמאות על הברקות אהובות עלי), אבל האמת שיש למחשבה הזאת שורשים בתאוריות של מערכות מורכבות, שנוגעות גם לתהליכי השתנות וכאוס, בטבע, באמנות ובארגונים. אני קצת קצרה בזמן, לא הצלחתי למצוא איזו הרצאה שנתתי לפני כמה שנים בנושא בסדנת מנהיגות, אם בקרוב (או ברחוק) אמצא אותה או אזכר בעוד רעיונות כאלה, אביא אותם בשמחה.
הרעיון המרכזי הוא של השתחזרות דפוסים, ושל מה שנגיעה במקום אחד בארגון עשויה לעורר במקום אחר, בדומה למשק כנפי הפרפר המפורסם שמחולל טייפון במקום אחר.
דוגמה נהדרת שלשמחתי הצלחתי לראות (אולי אפילו לחולל) בלייב, היתה איך המוכנות של מנהל אחד, בכיר למדי, לנסות פסיכולוגיה חיובית, ובנון-ג'יבריש - עבודה דרך הצדדים החזקים וההצלחות, הניעה מהלך שלם ביחידה כולה, של עשייה משותפת שלא נובעת מחרדות מפני ביקורת וכישלון והרצון לרצות בכל מחיר, אלא מתוך הרתמות למטרה משותפת, אמונה בכוחות המשותפים של המנהלים והיחידה בכלל, ואמון אחד בשני. (אחד הרגעים הכי מספקים שהיו לי בעבודה הייעוצית, לשמוע איך הטונים שם משתנים בהדרגה לכדי משהו חיובי, מקבל ועם זאת ממוקד ומלא אנרגיה).
תודה רבה רינה !
(וגם אני סבור שכנרת ממש הבריקה כאן
. נתנה לי הרבה חומר למחשבה בעבודה) .
מדהים כמה שזה מוכר. ההשוואה של זה לפרקטל - הברקה.
עמיר,
פוסט נפלא ועושה חשק לנסוע לשם. תודה!
שים לב לקרדיטים: עידו גולדברג בשחקנים. מעניין מי זה.
בקרוב מהאוזן השלישית.
ריקי
תודה רבה על התמונות המצויינות.
יש בהן הרבה תנופה ותנועה, כראוי לברצלונה.
התמונות האלה גם החזירו אותי לסרט המאוד-מאוד נחמד "אכסניה ספרדית" , ובו שתי סצינות משמעותיות בסאגרדה פאמיליה ועל הספסל בפארק גואל.
תודה רבה תמר !
התענוג שלי
טוב, אחרונה לפני שתצטרך לגבות ממני דמי השתתפות על הצפת הפוסט. הכל בגלל הנוסטלגיה, וגם משום שאני אוהבת את הרגע שהיא תפסה כאן ואת הבחורה הזו שמביטה לרצפה וחושבת.
את תמונת החורף הזו אני אוהבת במיוחד.
והנה עוד בבנייה
איזה פוסט נפלא, וגם התגובות עליו.
תודה.
פשוט נפלא , כנרת .
איזה יופי .
כמה פעמים כבר ראיתי את הדפוסים האלה חוזרים במקומות בהם עבדתי/עובד , החיכוכים, הפוליטיקות, סגנון קבלת ההחלטות, התרבות הארגונית - מרמת הצוות הקטן ועד ישיבות הבכירים בארגון . אבל אף פעם לא חשבתי על זה במונחים כאלה.
ניסחת את זה מעולה , תודה .
עוד פרקטל מהטבע:
איזה יופי של הסבר. אולי תכתבי על זה פוסט? מבטיחה להפיץ.
מה - את כאילו ממש שם , כרגע ?
sniff .... מקנא ! נורא !
אני מוסיף לינק אליך בגוף הפוסט שלי.
טיול נעים !
הי אמיר
איזה תזמון מדהים. רק חזרתי מצעידה רגלית
במעלה הראמבלאס ופארק גואל היפהפה. וגם אני
יש לי פוסט בנושא. איזה יופי עיר מהפנטת מלאת השראה.
וכדאי לציין שגאודי כל כך הקדים את זמנו בתעוזה שהיתה לו
ובחזון הויזואלי שאחר כך השפיע רבות על תקומתו של זרם הארט-נובו.
עם כל ההשפעות שהוא שאב מן הטבע , הצורות האורגניות, צמחיות, אסימטריות והר המונסראט (הר המסור) שצורותיו
נחרטו ע"י הטבע.
ולמרות שבחייו לא זכה לרווחה כלכלית הודות ליצירותי המהממות
היום כל העולם מצדיע לו ברגליו. אפשר לומר כך.
תודה לך. זה נפלא הפוסט!
אח, אחלה פוסט פתיחת העונה.
ופרקטלים גם בחיים:
יש מי שמתאר את המערכות הארגוניות המורכבות כפרקטליות: כל ארגון מקיים בתוכו פונקציות של ארגון העל, גם ברמה הפורמלית וגם ברמה הלא פורמלית. חלק מהארגונים כל כך גדולים, שהם מוכרחים לשחזר בתוכם מבנים של ארגון העל, כי הפונקציות לא מספיקות לשרת את הצרכים (למשל מחלקת כספים שנמצאת לא רק במטה הארגון אלא גם בכל החטיבות וכו'). וגם בגלל הצורך של כל סעיף בארגון להתנהג מול הארגון כשלם, וככה חלקים בארגון שהם יחידה עסקית סגורה, למשל, או משווקת עצמה כלפי חוץ, כש"כלפי חוץ" זה בעצם הארגון.
אבל מעבר למבנה הארגוני הפורמלי הפרקטלי, הכי יפה, וגם מתסכל וגם מפחיד לפעמים, איך החוויות והדפוסים משתחזרים בכל הרמות הארגוניות, לפעמים בגלל קמפיינים מהונדסים של הטמעת תרבות או ערכים ארגוניים. אבל לרוב זה קורה באופן ספונטני, כי ככה זה אנשים, משחזרים מה שהם רואים בבית. ולארגונים יש דרך מיוחדת לקדם את התהליך הזה. אם יש כוחנות ודורסנות בישיבת מטה הקונגלומרט, יהיו כוחנות ודורסנות בישיבת המטה של הארגון החלקי, וכן הלאה, עד לצוות הפיתוח הקטן, גם שם מתכנת יאכל מתכנת, מבלי דעת שזה מה שקורה בו זמנית בכל הישיבות והצוותים בארגון.
תודה רבה רוני .
תודה תודה חיה .
בדיוק - מתכת נוזלית שקפאה והתמצקה.
WOW
אין כמוך. לא הייתי מדמיינת שזה קיים. קצר, אבל פלאשבק מופלא.
תודה
תודה
.
טוב, זה קצר עד כאב,
אבל זה מה שהעלה היו-טיוב :
7 שניות של החלילן עםהבובות המפחידות.
http://www.youtube.com/watch?v=RvZKL0-9y9Q
מרתק, נהניתי לקרוא ולראות, תודה!
מעניין מאד מה שכתבת על הפרקטלים, יפים כמו תכשיטים, ברצלונה נדמית לי כתכשיט מתכת אחד גדול (יציקה נוזלית).
תודה על הפוסט הנהדר.
תודה רבה.
רציתי באמת להביא את התמונה של תיאטרון הבובות, כי מבחינתי זו התמונה הכי חזקה רגשית. עמדתי שם כשלושת רבעי שעה, היו צריכים לגרור אותי בכוח, רציתי להטיל את כל מעותיי למזוודת האיש המיוחד שניגן שם.
הילד שלי היה מוקסם, מרותק, אולי טיפה פחד, אבל לא הראה את זה, אנשים שם נצמתו ליופי המהפנט של הבובות, ואיך שהן זזו לפי נגינת הבובנאי.
בלתי נשכח, הייתי מאוד שמחה לצפות בזה שוב, ובכלל, גם אצלי הפוסט הזה מגרה לטוס שוב לברצלונה, לבדוק שוב את כל המקומות ורבים נוספים.
הנה התמונות מהטיול שלך (באדיבות פליקר :-) ) :
תיאטרון הבובות-בגודל-אנושי נראה כמו חוויה מיוחדת, אם-כי מפחידה משהו .
ריקי , תודה רבה .
על המחמאות ועל הסיפור היפה על ברצלונה.
לגבי מוסיקה פרקטלית - המממ.... אני אבדוק
שם למדתי לאכול שרימפסים ופאייה, שבלבנט של אז לא נודעו עדיין :)
תודה, חנה
.
ותודה גם על הלינק.
תודה, שו_קי .
אכן, נמל מצויין יש להם, וגם יין טוב.
תודה רבה רן .
למעשה, הסאגרדה פאמיליה עדיין בתהליכי בנייה מתמשכים.
מי שהיה שם זוכר את קולות בנייה והקידוח התמידיים. התכנית של גאודי היתה כנראה מאוד מאוד שאפתנית, או בלתי-ברורה (או שניהם).
בילוי נעים , שלח תמונות
תודה רבה מכור-פאן (וגם על הלינק).
אוי, ברצלונה ברצלונה...
השיר "At The Parallel" של ויה קון דיוס נכתב על רחוב הפרלל בברצלונה, שהיה פעם רחוב הקברטים המיתולוגי, כמו פריז של ספרד. הכרתי את השיר בתחילת שנות ה- 90, בערך כשהכרתי את ברצלונה. העלתי כהומאז' לפוסט שלך - תהנו ♥
פוסט מרתק ומקסים, כרגיל.
וברצלונה היא עיר נהדרת שנפתחת אל הים ואל הנמל וכדורגל (כמו שכתב ארז) ומוזיאונים ואוכל טוב ויין ובני אדם.
מהמם לחלוטין.
הסגראדה לפמילייה היא אחת היצירות האדריכליות המרהיבות שראיתי. אני הרגשתי שם כמו בלונה פארק. למעשה, אני טוען שכך אני אמורה להיבנות הטירה הורודה המפוארת של דיסני. הקסם כל כך משכנע, שניתן להתמסר לסיבובים בקתדרלה במשך שעות.
התאור וההסבר שנתת מרתקים.
טוב, לא הולך, לינקים.
http://www.flickr.com/photos/rikycohen/39614144/
http://www.flickr.com/photos/rikycohen/39614145/in/photostream/
http://www.flickr.com/photos/rikycohen/39614146/in/photostream/
שיט, עוד ניסיון
קודם כל, אכן פוסט מעולה.
לא הכרתי את המושג מבנים פרקטלים, וההסבר ובמיוחד הדוגמאות מרתקים. לא יודעת אם שמת לב להקבלה, בין הכתיבה לתוכן. כלומר, גם הכתיבה שטה בין אנליטיות לאמורפיות, בין לוגיקה לפיוט. מתפתלת בין מאמר תרבות כמעט אקדמי, אבל מעניין, לבין נוזליות.
זאת ועוד, הרגשתי כאילו הצצת לטיול הפרטי שלנו לברצלונה לפני שלוש שנים. גם אני עמדתי במשך זמן ארוך מאוד מול הסגרדה פמיליה, וגם אני לא תפסתי בכלל את המכלול, את התמונה השלמה, כי כל הזמן ננעלתי על הפרטים האינסופיים. וגם הילד שלי, אז בן שלוש כמעט, כל הזמן חקר את הפרטים. אני חושבת שיש אופי של איך מסתכלים על מבנים כאלו, כלומר, מה העין תופסת קודם, ובמה היא מתמקדת.
http://www.flickr.com/photos/rikycohen/10857409/
תמונה שצילמתי בפארק הזה, יש לי עוד מיליון בבית. הקפה לא מאפשר להעלות עכשיו תמונות לתגובות.
הפסיפסים בפארק הגואל מרהיבים. אני זוכרת איך עמדנו שם, הייתי עסוקה בלדאוג שהילד לא יזנק מספסל האבן שבין הצורות ועל החול ישבו כל מיני נשים ומכרו דברים, וחשבתי, מה יש לדאוג בכלל. אני מבזבזת דאגות במקום הכי יפה בעולם.
שאלה: יש דבר כזה מבנים פרקטלים במוזיקה?
עמיר
עשיתי לי געגועים לברצלונה
טוב אין מה לעשות צריך לקפוץ בקרוב
לא רק בגלל האדריכלות והיופי והעיר בלי הפסקה
אלא גם בגלל הכדורגל..