קרני השמש  של  קיץ לוהט חדר לתוך חדרה, ואגלי זיעה בצבצו על פניה, קולה הצורמני של אמא העיר אותה ,  היא חשקה במקלחת מרעננת וקפצה מהמיטה אל תוך מקלחת  מרעננת וזרם  מים קולח משתכשכת לה בהנאה  ,מעבר לדלת המשיכה האם להרים קולה," היכן היית אמש שאלה האם בכעס אתמול בוששת לשוב הבית "?לא רק ידעה אמי היא הייתה  עושה סקנדל ,חייבת לגלות שליטה . "אני בת  חמש עשרה נערה אני גדולה .""בשבילי את תמיד קטנה ענתה האם". היא הסירה מלבושים מעליה גופה היה עשוי בפליאה משורטט למשעי, קימורי מותנה היו חטובים רגליה היו ארוכות ,כמו פסל שחצב  בהם  אומן ,רעמת שערה הגיעה למותניה, שזור  בתלתלים, חיוך רחב נסוך על שפתיה, היא הרגישה  אישה  ברומח אבריה, הם לא מבינים שהטבע עשה את שלו ,היא  סיבנה את גופה וליטפה את עצמה ,הגישה ידה אל חמוקיה ונגעה בזיכרון שהסעיר את ליבה אמש ,בחיות מדהימה פסעה בצעד מתופף לנגב את שארית המים מגופה ,ויצאה לחדרה, היא משחה מעט אודם לשפתיה, ולבשה שמלה אדומה ,ענדה  את מחרוזת הפנינים של אמא ,שלפה מהמגירה גרב ניילון,  ונעלה את נעלי הלק השחורות של אמה , "לאן את הולכת שאלה אמה כל כך מצועצעת שאלה האם?: אל גבעת האהבה ענתה בכל חלושות ," מה יש שם היום שאלה האם ?"   " יש חתונה אצל הבדואים ענתה לאם ."כל  יום יש חתונה שם שאלה האם מה יש לך שם "?כל החברות יהיו שם חייכה רחל , תדאגי לי אשוב מוקדם, כל זה הרהרה רחל הכול בגלל גבעת האהבה , פתחה את הדלת מתרחקת בשביל העפר  שמוביל אל הגבעה..