איך אני יכולה להפרד ממך?

אני לא יכולה להסתכל עלייך בידיעה שמחר אתן לוטרינר את האישור לשלח אותך אל מותך.

בראשי, אני יודעת, שאת סובלת, וקשה לך, וחוסר מודעותך לסבל , כואב עוד יותר.

את לא יכולה להגיד לי די, ואני עוד מחכה שתגידי לי שאת לא רוצה יותר.

אני לא יכולה להנות יותר מלהסתכל עלייך כי אני מרגישה בוגדת.

אני כלכך מפחדת, ומקווהה שמהמקום שבו את תהיי את תסלחי לי,

ותדעי שאין יום בחיים שלי שלא אחשוב עלייך.

אמנם בשביל "כולם" את "רק" כלבה.

אבל את הילדה שלי, את האחות שמעולם לא הייתה לי.

את החברה הכי טובה שלי.

לא הייתי שורדת את החטיבה מבלי לחזור אלייך, שתלקקיני בחיבה

שתקפצי עליי, שתשני איתי ותעירי אותי בבקרים.

לא הייתי שורדת את התיכון מבלי שאספר לך על כל הלבבות ששברו לי.

את הצבא מבלי שאספר לך על כל המפקדים ששגעו אותי.

היית שם, תמיד.

מהרגע שבו ראיתך בכלוב בצער בעלי חיים לפני 16 וחצי שנים, ידעתי שזו את.

כי מכל הכלבים בחרת בי, קפצת עליי למרות שפחדת מכולם.

אני לא יודעת איך עושים את זה,

אני מסובבת בבית חסרת מעש

כי אני מפחדת ממחר.

סיוטים שטופי אשמה עוברים לי בראש,

אני רק רוצה אותך לידי, שתחייכי אליי ותגידי לי שבעצם זה דבר טוב.

שאני עושה עמך חסד,

כי אני מרגישה שאני הורגת את החברה הכי טובה שלי בעולם.

אני אוהבת אותך.

אתגעגע אלייך.

בבקשה תסלחי לי.