במרחב שבין הדברים יש עולם שבו כל הצורות והמשמעויות מתפרקות.

אני הולכת לבדי ברחוב החשוך. אני צריכה להגיע לחברה שלי ,שאותה אני מאד אוהבת. אביה נפטר לפני כמה ימים ואני מאד רוצה לפגוש אותה. העקבים הגבוהים מקשים על ההליכה, ועל ההתמצאות ביער הרגשות. אני מוצאת את עצמי מקיימת קשר לא מילולי עם דחפי המוות , ובודקת לעיתים תכופות אם הדימום מפסיק. אני מתגעגעת עוד יותר, ושוב נכשלת.
נפגשת עם עולם של עוצמות טהורות ללא מאפיינים צורניים . הרחובות חשוכים ביום שישי בשעה שש בערב. ולכן הם נראים יותר ארוכים. הרחוב הארוך והחשוך משמיע המהום. נראה שקיומו של העולם החיצוני נשלט על ידי חוסר היכולת שלי לחצות את סף התשוקה.                                               

27.11.09