| גבר נכנס לקשר, במילה או שתיים ומעורר בך עניין. גבר כותב לך, מחמיא פה ושם ומצית בך חיוך.
גבר מבקש לדבר בטלפון, מתלהב מקולך, עדיין מחמיא ויוצר בך שמחה.
גבר רוצה קשר הדוק יותר. מתחבר למסנג'ר מדליק מצלמה ומדליק אותך.
גבר מציע להפגש, גבר קובע פגישה ואת מתרגשת.
גבר פוגש.
גבר יושב מולך ובוהה בך, בשפתייך, בשפת גופך, בהתלהבות.
גבר מדבר, מחייך, מספר את עצמו, מקשיב, מעודד, מרגיע, אוכל, שותה
אולי גם מעשן (אם מותר), בוחן, משתטה, נוגע פה ושם , קליל ורוצה .
גבר רוצה, זורח וזורם וגם את. אין יפה ומושך מגבר זורח וזה מרגיש "סוף סוף" ו"יש!"
גבר מקסים, מעניין, נדיב וטוב לב, סקסי (הו אמא), חמוד, ואת אולי כבר מפנטזת (בלי אולי, בטוח).
גבר אומר לך כמה את נהדרת, יפה, מיוחדת ומקסימה ואת - מסמיקה.
גבר אומר לך "אנחנו מכירים כבר 20 שנים" כך אני מרגיש..אולי אומר לך
ש"את ודאי הנשמה התאומה שלי" (אם אכן קיים כזה דבר). והבטן שלך נמסה.
גבר רוצה מגע בסוף הפגישה, גם את, (למה לחכות, אתם כשתי אבוקות)
אך זה לא יוצא. (הילדים בבית) מסתפקים במעט, יודעים שזו רק ההתחלה. גבר אומר למחרת, שוב, שהוא מרגיש שאתם מכירים כבר 20 שנים שהוא לא זוכר את עצמו מדבר כך עם אשה כבר שנים רבות ואת שומעת את קולו מחייך דרך הטלפון או דרך כתיבתו ורוצה כבר ללטף...והמתח גדל ואת כמעט מוכנה לכל דבר.
גבר מנסה לקבוע עוד פגישה ואיכשהו היא לא נקבעת מיד...(קורה, עיסוקים)
ואז -
גבר לא עונה על מכתבון חם ראשון שלך אליו, ואחר כך, לא עונה על השני....פתאום הוא נעלם ליומיים שלמים ואחר כך -
גבר נעלם לעוד יום.
מהמייל, מהמסנג'ר, מהתקוות ומהחיים שלך ואת לא מבינה,לכן את שואלת את עצמך..."אשה אחרת"? ועונה - "לא יתכן..."ואז שואלת אותו (בטלפון. אלא איך?).
גבר מנפיק תירוץ כלשהו דרך... הטלפון (זה המחיר שאנחנו משלמים על התקשורת המפותחת שלנו)...ובאמת שלא משנה מה אמר.
"לא יכול לתת עכשיו, לא מרגיש טוב עם עצמי, צריך פרטיות (מה זה???)
מבולבל, לא יודע לאהוב, אני נשוי, עסוק, חולה, לפני נסיעה, אולי עוד שנתיים..."
גבר לא שוכח לומר באותה הזדמנות "את מדהימה, את אדם טוב, לא פוגשים כמוך כל יום..." (גסיסתה של נדיבות)
ואז, גבר נעלם סופית ואת לא קולטת איך הוא אומר כל כך הרבה משפטים המנוגדים לעצמם ולרגע הקודם שלכם ומתחילה לשאול את עצמך: "האם זה אומר עלי משהו?..".
גבר נעלם ופשוט שכח. שכח את שרצה, שכח שהיתה כבר הבטחה לא מדוברת בין שניכם...ואין חשיבות לזמן. זה יכול לקרות שבוע אחרי, שבעה חודשים או 20 שנים... זו תמיד הפתעה כי במציאות היה רק טוב בינכם.
גבר שכח ואת יודעת שאין יותר תקווה לחיבוק, לטיפה או התמסרות. ואת לומדת לחיות עם זה כי אפשר גם בלי. והפגיעה בכלל נמצאת במקום אחר.
גבר שכח. והוא בעיקר לא זוכר שקודם כל את בן אדם ואם הוא הרגיש ש"אנחנו מכירים מאז ומתמיד", אולי גם את הרגשת כך. הוא ממש לא זוכר לחשוב על זה. הוא לא חושב על האפשרות שאת יכולה לדאוג לו למשל. (זה נורמלי לדאוג לגבר שאת מכירה 20 שנים...לא?) הוא ממש לא חושב שהיית רוצה לשאול לשלומו? אולי לשוחח איתו כשני חברים ותיקים? כשני בני אדם? שתרצי לאחל לו חג שמח? הוא פשוט לא חושב...על כל זה...אז על מה הוא כן חושב? גבר שידע לספר לך ששתיקה והתעלמות נחשבים כמעשה אלים, שוכח את שאמר כשהוא נעלם ושותק.
גבר נעלם ומתעלם שוכח גם את עצמו. שוכח שגם הוא , קודם כל, הוא מין בן אדם שכזה ושכל בת אדם אשר יפגוש, רואה בו , "בן אדם" הרבה לפני שהיא רואה אותו רוכב על סוס כלשהו. ככה זה גבר גבר כנראה. גבר , אולי הוא בן אדם ששוכח קודם כל את עצמו. ואני מקווה שישנם עדיין גברים - בני אדם אשר יודעים וזוכרים שאפשר גם להיות חברים טובים...וגם אם לא הצליח לכם הביחד הם יודעים לסמוך עלייך שאת בן אדם, וישארו בקרבתך לפחות כבני אדם. שיזכרו שידידות זהו עניין כה פשוט לקיים. פשוט קליל ושאינו צורך אנרגיה מיוחדת אם אתם בני אדם, (לעומת האנרגיה המבוזבזת בהעלמות והתעלמות) ובינתיים, את אפילו לא כועסת, סה"כ וחוץ ממנו, החיים מחייכים אלייך, היקום הוא מאד ידידותי, ואת עדיין משוכנעת שגברים הינם יופי של המצאה...
אך ברגע שגבר נוסף יאמר לי (שוב)"אנחנו מכירים כבר 20 שנים" אקום, אקח את התיק, המעיל, המשקפיים, אשאיר 20 ש"ח לטיפ (את הלימונדה שלי הוא ישלם) אשתוק, אעלם ואתעלם ממש כמו גבר. |
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
*כתבת כל כך נכון ויפה.
אני מזדהה עם כל מילה.
מצטערת שאין לי כוכב בשבילך, העיקר הכוונה.
....טיבי יקר. אוטנטיות. זו המילה. פשטות. עוד אחת. כשיש את שתי אלה, אדם יכול לומר כל דבר והוא לא ישמע משונה אלא אנושי. בעיקר אחרי מילים (אוטנטיות) שנאמרו קודם לכם...התנהגות אוטנטית שכבר הייתה...לקום ולברוח אחרי כל זה, זה אכן אוטנטי אבל לשפנים ואין בזה מהאנושיות או מהחמלה האנושית.
ואם לא היה לו משונה לומר ולהתנהג כל כך נפלא על הרגע הראשון, ואח"כ , לו היה אוטנטי אנושי בלכתו, אפשר היה להשאר ידידים כמנהג בני אנוש ואף אחד לא היה נפגע...בשלב ההתחלתי (והסוער) הזה.
זה רק עניין של בחירה, של בגרות ושל לקיחת אחריות. וכן. זה מכוון לשני המינים.
אני מסוגל לראות שאין הבדל בין המינים בעניין הזה, ושהתנהגות כזאת היא נחלת שני המינים.
זה גם נראה לי אנושי מאוד, לא להיות מסוגל להתייצב באותנטיות ולומר לצד השני (או אפילו לעצמך) מהן הסיבות האמתיות להכרעתך ללכת.
אם הקשר אפילו לא בניצני התחלתו - משונה הדבר בעיניי להתחיל לנבור עמוק ולשתף אדם שזה מקרוב הכרת בעניינים נפשיים אישיים מורכבים.
אז נפרדים (יש כאלה שאינם טורחים גם להיפרד, אלא פשוט נעלמים) בקצרה, בתירוץ זה או אחר, ובא לציון גואל.
הגבר כצייד, מרוכז למטרה,כששבע מעדיף לנוח בשקט.שומעת הרבה סיפורים.
אבל אין ספק שזו הכללה גסה, אין ספק?
אכן ותודה, גם אמיץ להגיב, גם הבנת את הנקודה המרכזית. מלך! והכוכב...
שניים באותו ערב... נרגשתי.
תודה סרית על הכתוב ועל הכוכב. (מתה על כוכבים...זה כמו סוכריה על מקל)
הגברים לא כל כך מגיבים, אולי נראה הפוסט הזה כ"אנטי גבר". בטוחה שזה נראה כך גם מהצד השני..לפעמים. אני כתבתי מהצד בו אני , נמצאת. וכן, כל הפוסט הזה, תפקידו להזכיר לכולנו שגם כשלא הולך...אנחנו נשארים בני אדם.
כן, זה קשה לכולם.
זה לא אנחנו והם או אנחנו והן.
זה אני, את ואתה, וכל הריק הגדול שבין לבין.
קבלי כוכב פיצוי, ולו במשהו...
זה שוב גבר (הפעם) "מאכזב" (הייתי נמנעת מלהשתמש במילה "רע") אשר מחבל בצרכים אנושיים ראשוניים של כולנו. גברים ונשים גם יחד.
יחד עם זאת יש תקווה, לפחות היום מדברים על זה..ולא רק אני. יש כאן הרבה פוסטים המדברים על הנושא הזה. אני אופטימית. באמת שכך. היקום הוא מאד ידידותי וגברים זו אכן המצאה נהדרת.
אויששששש זה שוב גבר שמוציא שם רע לגבריות ?!
כמה חבל.
אכן, עצוב כששוכחים שאנו קודם כל בני אדם. תמיד עצוב
עושה רושם שבעניין ה'כתב' - מאוחר מידי (ומעט מידי).
לא עושה רושם שהוא פתוח לעזרה או לביקורת, אפילו אם היא בונה.
חוצמיזה, שהוא מחק את הפוסט (חחח)
מה שמוכיח שצדקנו. את, אני, וכל שאר המגיבים/ות.
בכל אופן, זה היה מאד יפה ורגיש מצידך להציע :))
תודה, לא חשדתי בעוקצנות. ממש לא.
ולגבי השאלה, "מי יעזור לנו"? אין תשובה פשוטה מכך. אנחנו.
לשם כך הצעתי לכתב את שהצעתי. והייתי עושה זאת בשמחה עדיין.
זהו שאני לא מתנהגת אותו הדבר. לא שוכחת ששנינו בני אדם ושאם נוצר קשר הדוק ומבטיח זה לא משום שעמדתי על ארבע. או לפחות כך חשבתי...
ואולי אני עדינה, ואולי טיפולית, בטוח שאני מאמינה שקיים גם זן אחר.
ועוד אמצא אותו.
למען הסר ספק,
לא היה בדברים שלי לעיל
ולו שמץ של עוקצנות.
תהיתי לי...
ואז הגבר הזה יכתוב מניפסט זועם על כל הנשים בעולם
(כי הרי כולנו דומות וזונות)
ואנחנו נעמוד על הרגליים האחוריות שלנו
(הם אוהבים אותנו על ארבע)
ונזעק ונכעס
ונתקומם ונשתומם
ונשכח
שאם אנחנו מתנהגות בדיוק אותו דבר
אז במה אנחנו שונות מהם?
והעדינות (והטיפוליות) שבינינו
יציעו לו עזרה
אבל מי יעזור לנו?
תשתוללי עם הכוכבים...
שלך.
לחיי הפתעות מציאותיות,
אמיתיות,
ולא נעלמות.
חג שמייח.
תודה כמובן, עכשיו אני נרגשת. למי מככבים קודם?
חג שמח וחיים של הפתעות מסוג אחר
נ.ב.
קבלי כוכב...החמישי..לאות הזדהות.
עכשיו גם את תוכלי לככב.
אוישששש...
כ"כ מוכר.
כבר אין הפתעות.
ואח"כ עוד אומרים עלינו,שאנחנו מסוגרות וקרירות...
מעניין למה..?
גבר,גבר...