במסגרת הבמה השלישית-מסגרת חדשה בתיאטרון בית צבי ,בה יוצגו כנראה הצגות של בוגרי בית צבי שהעלו הצגות עצמאיות ויתארחו להצגות מספר בתיאטרון, הוצגה ההצגה "תופרים "באולם האינטימי ששינה לאחרונה את שמו מ"האנגר" ל "אלי ליאון". 

 הסופר האנגלי אנתוני נילסן כתב ב 2003 מחזה לשניים ,קשה לצפיה ובלשון בוטה הבנוי מעברים מהירים בין הווה לעבר.

לסקרנים לגבי שם המחזה -תופרים את עבר המין של האישה.

אביגיל-מורן טחן אישה בהריון וסטויוארט-אסף סולומון מתוכחים ביניהם האם

לשמור על התינוק העומד להולד כי היחסים ביניהם אינם תקינים ביותר.

סטויוארט שואל את אביגיל האם הילד שלו והיא שואלת האם היא זונה.

זה העבר.בהווה ואחרי שלוש שנים לאחר שאביגיל נפרדה מסטויוארד היא חוזרת ומציגה את עצמה כזונה ופוגשת אותו כזקוק לשרות שהיא נותנת.

לאורך כל המחזה אנו מועברים בין ההוה -זונה ולקוח ובין העבר-בעלי ילד משותף.אין הפרדה בין הקטעים והם ניתנים ברצף ורק על פי התוכן אתה מבין אם אתה נמצא בהוה או בעבר.

היחסים בשני הזמנים ברוטליים,אלימים, מלאי סטיות, שניהם משתמשים בלשון שיכולה להיראות בפני חלק מהקהל כוולגרית ביותר.אומר סטויוארט "אני אוהב שאת מדברת מלוכלך".

המחזה  הקאמרי   זכה לפרסים רבים בחו"ל .

כאן הוא מבוים ע"י יונתן אסתרקין שגם תרגם אותו .

הבימוי קיצבי מאוד,מעברים חדים  בין קטע לקטע ולא נותנים לך להרגיש שאתה בעצם רואה דיאלוג אחד ארוך בין שני אנשים.

משחקם של שני השחקנים, בוגרי בית צבי מלפני כמה שנים, מעולה.

 אסף סולומון מתלבט,רגזן,אלים,כועס,מלא רגש והבעה.מורן טחן נבוכה,מושפלת,החלטית מצד אחד ולא שלמה עם מה שעושה מצד שני אך רוצה את הכסף כדי להתקיים ולהמשיך בלימודיה.

תפאורה כמעט ואין. קירות שחורים ,אגרטל עם פרחים שיש לו תפקיד בסוף ההצגה ו ולב שחץ חדר בו בציור גיר על הרצפה.

לראות או לא לראות:הצגה קשה אך נפלאה וכדאית בגלל המשחק המצויין.

נכתב על ידי elybikoret , 23/3/2007 08:36