רבים המקרים בהם אני מוצאת את עצמי כמה ימים לאחר מפגש לוהט עם בחור, מתאוששת בניסיוני לחקור ולהבין- מה בעצם קרה שם?? או יותר נכון- מה קרה לי שגרם לי לתכנן את המשך השבוע הקרוב עם אותו הבחור בעוד שזה האחרון נעלם כלא היה? ואני לא מדברת על המקרים בהם אני מתכננת איתו (במוחי כמובן) את המשך חיי הבוגרים ואת צאצאינו המתרוצצים בחצר עם הכלבים, את ה"על -האשים" המשפחתיים, ואת ה.. (נסחפתי לרגע)- אלא פשוט על מפגש אמיתי, זורם וטבעי, עם חיבור מנטלי ופיזי, שמשום מה "התפייד" לו לזיהום האויר התלאביבי. בעודי משחזרת במוחי את אירועי אותו מפגש אני שואלת את עצמי- הייתכן שרק אני הייתי שם והרגשתי את זה??( ואם לא -דרך אגב- אז האם זה משנה בכלל - הרי מה שמשנה זו החוויה הסובייקטיבית שלי- אבל זה כבר דיון שלם בפני עצמו..). הרי היה שם עזר כנגדי שאמר לי דברים כאלו ואחרים וגרם לי להרגיש. להרגיש אמיתית. להרגיש את החיים.
אם כן-אז מה באמת עדיף?
שיהיה דייט עם בחור, שיתנהג אליך מדהים ותרגישי בעננים, ושירבה בדיבורים אך אחר כך יעלם למרחקים? או שכבר באותו מפגש תקלטי שהוא לא מכוון למשהו ארוך יותר מ24 שעות ותוכלי להחליט אם להסתבך איתו או לא. (דרך אגב- ישנם מאהבים נפלאים, חד/דו פעמיים, שנותנים לך להרגיש מדהימה ולא זולה גם אם מדובר במס' שעות.) אם בסטוץ גבר יתייחס אלי בזלזול, ייתן לי הרגשה שהוא רק מנצל אותי ואת זמני ואפילו לא יטרח להתקשר למחרת- אעלב , יתכן וארגיש זולה ומנוצלת ולא אבין מה זו חלאת המין האנושי ששכבה אצלי במיטה, אפילו אם לתוכה התכנסנו רק לשם כך. ומצד שני- אם הוא יהיה מקסים,עדין, מלטף ומנשק, ופיו מלא בסופרלטיבים על גופי \ יופיי וכיוב', ואני כמובן אקשיב בשקיקה לכל מילה, אך למחרת תחול ירידה בטמפרטורה ולא אשמע ממנו יותר- ארגיש גרוע יותר לא?? תאמינו לי- לפעמים אני בעצמי לא יודעת מה אני רוצה...
ניתן לטעות ולחשוב כי הבעיה היא אצלנו- הרי זה אנחנו הבנות שלא יודעות מה הן רוצות ובעצם מה שלא יקרה ומה שלא נקבל (או יותר נכון כן) לא ייטיב עם רצונותינו ולא ישביע רעבוננו. ואכן קשה לי להחליט בצורה חד משמעית בסוגייה הזו, שכן לדעתי לגברים המככבים במקרים הללו יש השפעה מרבית (לצערי) על רצונותינו שלנו אנו. ולדעתי מה שאתם הגברים לא מבינים, זה שאנחנו ניזונות, מנתחות ומפתחות דעות בהתאם ובהקשר למעשיכם ומילותיכם. ואולי זו רק אני??!
זה מוביל אותי לשאלה הבאה:
אני חייבת להבין האם כל המילים היפות שאתם אומרים וכל ההבטחות שאתם מבטיחים וכל הליטופים המרנינים באים אך כדי לסתום לנו את הפיות הפתוחים? או שמא באמת באותם רגעים יתכן כי אתם מרגישים את אותם הדברים שנאמרים?
מעשה בסיפור:
בשנה וחצי האחרונות היו לי אי אילו יחסים עם גבר חושני כוחני ומדהים, ששהייתי במחיצתו גרמה לי להרגיש ממש על הגג של מגדלי עזריאלי - יפה סקסית, חתולית נחשקת ומבוקשת. הוא היה מבשל לי, מפנק, מלטף ומשכר, היינו נעלמים לעולם ל48 שעות, מסננים את ההורים את העבודה ואחרים, ובינינו היו חילופי דברים ממש מהסרטים- אשר מבחינתי, לפחות, היו אמיתיים: "שבוע הבא תבוא אלי לתא" ונלך ל..." והוא מצידו- "את פנויה בסופ'ש הבא? אני רוצה לקחת אותך ל..." וכאלו. אך לא היו חולפות להן כמה שעות מן הסמס האחרון שנשלח עם צאתי לעולם שעצר שם בחוץ- והאדמה פערה פיה ושאבה אליה כל זכר לאותו זכר, סופרלטיביו, נגיעותיו והבטחותיו.... וכך היו חולפים להם הימים ופתאום הוא היה צץ לי שוב בחיים ושוב היינו מסתגרים מן העולם - חולקים מיצים, חלומות, הבטחות ופנטזיות- וכמובן שהייתי אומרת לעצמי- זה רציני. הפעם הוא מתכוון לכל מילה- ושוב הייתי מתבדה. וכך הולך וחוזר חלילה- ואפילו אני, שברשותי תואר ראשון בבחורולוגיה, משהו בסיטואציה הזו הרגיש כל פעם מחדש 200% אמיתי עד כדי כך שאפילו אני, מלכת המניפולציות ומחודדת החושים- נופלת במלכודת ...(ואולי פשוט רציתי להאמין?!). רק ממרחק מה הייתי מסתכלת על עצמי ושואלת- איך יכול להיות ששוב(בפעם העשירית) נפלת בבור הזה?
ובכן בפיות מלאים וראש כבד פניתי לא', חבר טוב, רב שגל במקצועו, בחור מדהים ושובר לבבות אמיתי ושאלתי -ה כ צ ע ק ת י ??
א' נתן לי הסבר משכנע כל כך, שעוד רגע והייתי מרחמת על כל הגברים "הרבי שגלים" ומזמינה אותם לגור אצלי בהוסטל רב שיתופי. א: "ברגע שאתה הופך לכזה (רב שגל) ואתה קופץ ממיטה למיטה ומשכיב כל מה שעולה בנפשך, ונכנס לטראנס של עשייה (אלא מה)- תתפלאי אבל למרות שאנחנו נהנים מזה- לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו משתגעים ובא לנו להקיא על עצמינו ואנחנו כבר לא מזהים בעצמנו שום טיפת אנושיות או אהבה ונורמליות. ואז תמיד יש לנו את האחת הזו, שאתה יש לנו סוג של קשר שהוא מעבר למין - שיש בו דיבורים וחום וקרבה וכירבולים, ודרכה אנחנו מחזירים לעצמנו את התחושה שאנחנו חיים, וכי לא איבדנו לגמרי את צלמינו האנושיים. באותו רגע אנחנו באמת מרגישים ומתכוונים לדברים שאנחנו אומרים. פשוט רגע אחרי זה אנחנו חוזרים לעצמנו ואנחנו כבר מרגישים ומתכוונים לדברים אחרים..."
ובכן- אין ספק שהצלחתי להבין את חלקכם. אין זה אומר שלא אפול שוב ברשתותיכם (דודו בוסי- אל תכעס. אני לא מבטיחה אבל לפחות משתדלת..) אך אם אכנס אליה אעשה זאת ביודעין ואקח אחריות מלאה על מעשי, נפילותי ופצעי.
(ובגדול- אמשיך בדרכי עד שיבוא האחד- שחלומותיו יהיו חלומי ואהבתו- אהבתי.)
לפעמים, איך אומרים, אני אוהבת את הקצוות. הגבוהים ביותר ולא פחות את הנמוכים ביותר. יש לי חברה שתמיד צוחקת עלי ואומרת- "לא מספיק שהרגשת שדרכת על חרא. את גם חייבת להוריד את הנעל, לקרב אותה לאף ולהריח מקרוב...".
אני תמיד מתארת את חיי מלאי עליות וירידות ומדמה אותם לצג של מכשיר החייאה- כשהפס עולה ויורד- זה סימן שיש חיים. וכשהוא מאוזן ונשמע הצפצוף- זה הסימן שמתים.
באהבה קים
מהחיים 2007
|