כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מה בין החדר השמאלי לימני של הלב...

    0

    שְּׁלוּלִיּוֹת שְׁקוּפוֹת שֶׁל רְגָשׁוֹת

    35 תגובות   יום ראשון, 13/6/10, 21:22

    יָצָאתִי.

    כְּבָר לֹא שׁוֹאֶלֶת לְאָן.

    יָצָאתִי כִּי כְּבָר לֹא הָיָה מָקוֹם

    שָׁם.

    תִּקְתּוּק שָׁעוֹן

    כְּבָר לֹא מַחְרִישׁ שְׁאוֹן הַלֵּב.

    טְפִיפוֹת כָּרֵי הָאֶצְבָּעוֹת

    בִּשְּׁלוּלִיּוֹת שְׁקוּפוֹת שֶׁל רְגָשׁוֹת.

    http://www.youtube.com/watch?v=xRqI5R6L7ow
    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/6/10 19:50:

      צטט: ron294 2010-06-17 19:38:23

      "טְפִיפוֹת כָּרֵי הָאֶצְבָּעוֹת

       

      בִּשְּׁלוּלִיּוֹת שְׁקוּפוֹת שֶׁל רְגָשׁוֹת"

       

      שורות מיוחדות כמו באו לתאר מצב של חנק בלתי נסבל לכותב,

       

      המחשבות לחירות זורמות להן בגוף ומצמיחות שתיקה רועשת .

       

      נפלא 

       

       שחרור מדבר.

       

      תודה על מבט שלך. 

       

        17/6/10 19:49:

      צטט: אלכסנדר הגדול 2010-06-17 18:55:12


      זה מרגיש כאילו כתבת את זה מתוך פי.

      רק הרבה יותר יפה.

      נפלא.

       

       

      איזה יופי, תודה
        17/6/10 19:38:
      "טְפִיפוֹת כָּרֵי הָאֶצְבָּעוֹת

      בִּשְּׁלוּלִיּוֹת שְׁקוּפוֹת שֶׁל רְגָשׁוֹת"

      שורות מיוחדות כמו באו לתאר מצב של חנק בלתי נסבל לכותב,

      המחשבות לחירות זורמות להן בגוף ומצמיחות שתיקה רועשת .

      נפלא 

        17/6/10 18:55:


      זה מרגיש כאילו כתבת את זה מתוך פי.

      רק הרבה יותר יפה.

      נפלא.

        15/6/10 14:26:

      צטט: כנפיים 2010-06-14 23:56:52

      יקרית

       

      "כְּבָר לֹא מַחְרִישׁ שְׁאוֹן הַלֵּב. "

       

      העברח הזו

      על הדו-מש שכאילו אוקסימורונית.

      כך התכוונת?

      הלב רוחש, כל הזמן. מרוב קולות הרעש הפנימיים שיש בנוסף, לא ניתן היה להקשיב לשאון הלב, על אף שהוא שאון. תחשבי כמה רעש אחר היה שם. תחשבי מהו אותו רעש אחר שהיה שם (גם זו חשיבה מעניינת ומפיקה תבונה בפני עצמה..).

      ופתאום, כמה רגעי חסד, בעקבות ככה וככה של התרחשות..נשמע הלב...כבר לא מחריש. שמעתי אותו.

      אין לי שמץ של מושג מה יקרה..

      אבל יש הקלה כי לפחות צלולה ההרגשה. 

       

      תודה לך.

       

      ו...

      שלו-להיות.

      ............

      "זכר ונקבה ברא אותם" 

       

       

      אהובת אותך.

      (: (: (: (:

      נשימות נשימות

      ועוגן לב

      מאחלת 

       

       

       

       

        15/6/10 14:20:

      צטט: זהבית שחר-י' 2010-06-15 06:38:09


      אהבתי את זו ההבנה של לא להיות במקומות

      בהם חשים כך

       

      יָצָאתִי כִּי כְּבָר לֹא הָיָה מָקוֹם

      שָׁם.

       

       

      לפעמים התרחיש הפנימי כבר לא מותיר ברירה והוא דוחק.

      וכשיוצאים, פתאום רואים...רואים!

      ואז מודים לכוחות הפנימיים שלעיתים פועלים, כאילו, כמו, לא קשורים אלינו.

        15/6/10 14:17:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-06-15 11:53:25


      זהר יקרה

      קראת י  את הפוסט שלך

      הוא מעיד על שינוי - על סיום משהו ונסיון לעלות על רכבת מסע חדשה

      והמשפט שלוליות של רגשות שקופות

      הוא ניתן להבנה לכאן ולכאן

      הם הרגשות שקופים בשלולית - אזי עוד לא ניסגר הפרק הרגשות כל כך שקופים לעין שלא ניתן להסתיר

      זה שהם שקופי , הם סוף כל סוף שקופים לדוברת השיר וזוהי שמחה מעצם העמידה מולם. הפסקת ההכחשה, מותירה אויר לנשימה. 

      ואם השלוליות שקופות- במובן של 'צלולות' אז משמע שאין שם רגשות שלולית של מים זכים. מים הם רגש. זכים כי התחושה היא צלולה, ברורה. (השמחה היא מעצם הגילוי והגילוי הוא ברור כשמש)

      וזה מייחד מאוד את  הפוסט שלך כי כל אחד יכול להכיל אותו ממקום שבו הוא מתחבר אליו כמה נפלא ריבוי ההסתכלויות. תודה

      תודה לך יקרה

       

       

       

        15/6/10 14:06:

      צטט: אינדיאנית אדומה 2010-06-15 12:37:47

      אם לא נצא, איך נכנס?

      והדרך...

      שלוליות, שלוליות...

      מאחלת

      זיו ילדות מחייך בלכתך בהן.

       

      איתך,

      מיכל

       

       אחד שמזכיר לי זיו ילדות ומעורבב עם שלוליות.

      חייבת להוסיף, למרות שלא קשור: בזמנו, ישבתי בחצר בית החולים, מאושפזת, מוסרת את גופי לחומרים אחרים. להוציא כאב מגוף להכניס מזור פנימה, מנותקת מחמת הגוף , מעורבבת עם המוזיקה שבתוך אוזניי. ושלולית החורף אז, הביאה לי, גוונים של חלומות רחוקים. משם הדבר הזה הגיע, נפרס כסיפור חזיוני מולי. כל פעם מחדש, מדהימה אותי היכולת של ההוליסטיות שלנו להביא אוסוציאטיביות ולברוא ממנה חיים.

      כָּל-כָּךְ אָז    כל הזכויות שמורות לזוהר גולדפרב

      צִמְצֵם אֶת עֵיניךֳ

      מוּל שְׁלוּלִיתהַמַּיִם,

      הַכֹּלמְנַצְנֵץ כּוֹכָבִים.

      כָּל עוֹלָמְךָבְּתוֹךְ הַמַּיִם

      וּבֹץ שֶׁליְלָדִים.

      וּמַקֵּלוְרֹאשָׁן

      וְכַמָּהאָהַבְתָּ אוֹתָהּ.

      בְּאֶצְבָּעוֹתקְפוּאוֹת פּוֹגְשׁוֹת אֶת שֶׁלָּהּ,

      מַקֵּל אָרֹךְלִמְשׁוֹת סְפִינָה רְחוֹקָה.

      כָּל עוֹלָמְךָלְמַעַנָהּ,

      אָז,

      אם לא נצא, איך נכנס?

      והדרך...

      שלוליות, שלוליות...

      מאחלת

      זיו ילדות מחייך בלכתך בהן.

       

      איתך,

      מיכל


      זהר יקרה

      קראת י  את הפוסט שלך

      הוא מעיד על שינוי - על סיום משהו ונסיון לעלות על רכבת מסע חדשה

      והמשפט שלוליות של רגשות שקופות

      הוא ניתן להבנה לכאן ולכאן

      הם הרגשות שקופים בשלולית - אזי עוד לא ניסגר הפרק הרגשות כל כך שקופים לעין שלא ניתן להסתיר

      ואם השלוליות שקופות- במובן של 'צלולות' אז משמע שאין שם רגשות

      וזה מייחד מאוד את  הפוסט שלך כי כל אחד יכול להכיל אותו ממקום שבו הוא מתחבר אליו

      תודה לך יקרה

       

        15/6/10 06:39:

      צטט: ג'אן דארק 2010-06-15 00:01:47

      זוהר יקירה,

      שירך כולו כתמצית הטוהר.

      השלמה עצמית ובעיקר קבלה עצמית.

      משחק המילים והניגודיות בין השעון לשאון הלב ממחיש

      ומדגיש את האטת הקצב, את כבר לא ממהרת לשום מקום

      וכבר לא רודפת אחרי אף-אחד ושום דבר...

      שני המשפטים האחרונים נסכו שלווה ורוגע ואליס רג'ינה ניגנה

      את המילים שלך בצלילות מרגשת והפיחה בהן משמעות צלילית...

      ואגב, זו מטאפורה גאונית לאצבעות המנגנות רגשות על קלידיו

      הלבנים-שקופים של הפסנתר.

      טְפִיפוֹת כָּרֵי הָאֶצְבָּעוֹת

      בִּשְּׁלוּלִיּוֹת שְׁקוּפוֹת שֶׁל רְגָשׁוֹת.

      קצר פשוט יפה!

      ניהנתי *

      ג'אן

       ג'אן

      הדרך שלך לראות את מה שנוצק כאן לפוסט היא מרגשת.

      תודה 

       

        15/6/10 06:38:


      אהבתי את זו ההבנה של לא להיות במקומות

      בהם חשים כך

       

      יָצָאתִי כִּי כְּבָר לֹא הָיָה מָקוֹם

      שָׁם.

        15/6/10 06:37:

      צטט: perach1 2010-06-15 00:31:35


      יופי של מילים ..

      והעיתוי כמובן , מצויין..  הלאה אל האור ...

       

      ותודה על השיר הברזילאי..

       

       אינני יודעת לגבי העיתוי,

      אבל אם מצויין, אז יופי,

      תודה.

      והשיר הברזילאי...קסם (: 

        15/6/10 00:31:


      יופי של מילים ..

      והעיתוי כמובן , מצויין..  הלאה אל האור ...

       

      ותודה על השיר הברזילאי..

        15/6/10 00:05:

      צטט: כנפיים 2010-06-14 23:59:32

      עכשיו גם האזנתי לשיר.

      המוכר,

      האהוב על אוזניי, לבי ועליי.

       

      תודה לך, על מנחת תזכור-את.

       

      פעם אחת הקשבתי, 'רגיל'.

       

      אחר כך פתחתי שני חלונות יו טיוב.

      ניגנתי את שניהם, בהפרש שבריר שנייה.

       

      שאון ושעון הלב

      המייתם הואצה.

       

       

       

       כנפיים, אויר.

      מעט אדמה לך.

      שמרי על עצמך,

      מילותייך אדווה קסומה.

       

        15/6/10 00:01:

      זוהר יקירה,

      שירך כולו כתמצית הטוהר.

      השלמה עצמית ובעיקר קבלה עצמית.

      משחק המילים והניגודיות בין השעון לשאון הלב ממחיש

      ומדגיש את האטת הקצב, את כבר לא ממהרת לשום מקום

      וכבר לא רודפת אחרי אף-אחד ושום דבר...

      שני המשפטים האחרונים נסכו שלווה ורוגע ואליס רג'ינה ניגנה

      את המילים שלך בצלילות מרגשת והפיחה בהן משמעות צלילית...

      ואגב, זו מטאפורה גאונית לאצבעות המנגנות רגשות על קלידיו

      הלבנים-שקופים של הפסנתר.

      טְפִיפוֹת כָּרֵי הָאֶצְבָּעוֹת

      בִּשְּׁלוּלִיּוֹת שְׁקוּפוֹת שֶׁל רְגָשׁוֹת.

      קצר פשוט יפה!

      ניהנתי *

      ג'אן

        14/6/10 23:59:

      עכשיו גם האזנתי לשיר.

      המוכר,

      האהוב על אוזניי, לבי ועליי.

       

      תודה לך, על מנחת תזכור-את.

       

      פעם אחת הקשבתי, 'רגיל'.

       

      אחר כך פתחתי שני חלונות יו טיוב.

      ניגנתי את שניהם, בהפרש שבריר שנייה.

       

      שאון ושעון הלב

      המייתם הואצה.

       

       

        14/6/10 23:56:

      יקרית

       

      "כְּבָר לֹא מַחְרִישׁ שְׁאוֹן הַלֵּב. "

       

      העברח הזו

      על הדו-מש שכאילו אוקסימורונית.

      כך התכוונת?

       

      תודה לך.

       

      ו...

      שלו-להיות.

       

       

      אהובת אותך.

       

       

        14/6/10 21:46:

      צטט: ערנ 2010-06-14 21:42:27


      ללכת בלי לשאול לאן זה אמיץ ומלא אמונה. תבורכי על האומץ והאמונה.

       

       תודה..

      ת

      ו

      ד

      ה

      ועוד כל מיני דברים 

        14/6/10 21:42:

      ללכת בלי לשאול לאן זה אמיץ ומלא אמונה. תבורכי על האומץ והאמונה.
        14/6/10 07:36:

      צטט: 77777777 2010-06-14 00:03:51


      שלוליות שקופות זה יפה וצלול

       

       

      תודה.

      כך רואה,

      רגועה,

      נגלים מול עיני,

       

        14/6/10 06:59:

      צטט: meirk11 2010-06-14 06:28:22


      דוק של עצבות

      עם השלמה או שלמות

      אבדה התקוה?

      אולי סתם חשכה?

      יום חדש מחר מתחיל

      לאהבה חדשה ליבנו יגיל

       

       

      השלמה,

      עם התרחשות הפְּנִים,

      תודה מאיר 

        14/6/10 06:28:


      דוק של עצבות

      עם השלמה או שלמות

      אבדה התקוה?

      אולי סתם חשכה?

      יום חדש מחר מתחיל

      לאהבה חדשה ליבנו יגיל

        14/6/10 00:32:

      צטט: מיקית 2010-06-14 00:27:15

      נקראת לי הליכה בריאה.

      רך ויפה.

      תודה

       תודה מיקית, 

       

        14/6/10 00:31:

      צטט: זוג טנטרי 2010-06-14 00:21:12

      לאן אשר תגיעי יהיה מתאים ונכון ומדוייק

       

       

       

      תודה, חיוך גדול
        14/6/10 00:27:

      נקראת לי הליכה בריאה.

      רך ויפה.

      תודה

        14/6/10 00:21:

      לאן אשר תגיעי יהיה מתאים ונכון ומדוייק

       

        14/6/10 00:03:

      שלוליות שקופות זה יפה וצלול
        13/6/10 23:29:

      צטט: hilulala 2010-06-13 22:56:06

      עדין ומדהים זוהר

      אני אחזור מחר עם מלאי כוכבים חדש.

      עד אז מילותייך יזרחו

      הלה

      ובינינו גם אחר כך הן תזרחנה.... 

       

       הלה, תודה, ושתבוא לה קרן אור דקה לשזור בלבבות, מבוקשם

        13/6/10 22:56:

      עדין ומדהים זוהר

      אני אחזור מחר עם מלאי כוכבים חדש.

      עד אז מילותייך יזרחו

      הלה

      ובינינו גם אחר כך הן תזרחנה.... 

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      ז ו ה ר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין