עַל יְדֵי שְׁחִיקַת הַלְּבָבוֹת,
אֲפִילּוּ שֶׁיִּהְיוּ שֶׁל אֵיתָנִים,
כָּל אֶחָד מוֹצִיא חֲמִימוּת
מִקִּירוֹת לִבּוֹ,

וְהַחֲמִימוּת גּוֹרֶמֶת
לְנִצּוֹצֵי אָהֲבָה,
עַד שֶׁמִּתְרַקֵּם מִזֶּה
לְבוּשׁ שֶׁל אַהֲבָה,

וּשְׁנֵיהֶם מִתְכַּסִּים
בִּשְׂמִיכָה אַחַת,
הַיְינוּ שֶׁאַהֲבָה אַחַת
מְסַבֶּבֶת וּמַקֶּפֶת אֶת שְׁנֵיהֶם,

כִּי יָדוּעַ שֶׁדְּבֵקוּת
מְחַבֶּרֶת שְׁנֵי דְּבָרִים
לְאֶחָד.