לעיתים נעלמות לי המילים לנוכח קצב האירועים.

אתמול ד. הפצירה בי לכתוב. היא אינה יודעת על הבלוג, אבל טענתה שעליי להוציא את הרעל.

לפי כמויות הרעל שבחיי, אני נס מהלך.

כל השבת למדתי, מדי פעם הצצתי במה שהיא כתבה. היא ביקשה להיפגש עם מלאך המוות.

נחרדתי והחלטתי לפנות אליה אולם זכיתי בהתעלמות מוחלטת.

הלכתי לישון ב- 1 לאחר חצות הלומה חסרת אונים.

אפילו הניקיון שערכתי והריח הנעים המצעים הנקיים לא הקלו על תחושותיי. עד שנרדמתי השעה הייתה 4 לפנות בוקר.

אתמול הבוקר היה נעים אולם עיניי היו כבדות ועייפות, הלכתי במסלול השדה לעבודה.

ליבי היה כבד עליי.

הגעתי לעבודה ונכנסתי אל הבוס שלי לאחר כמה שעות להודיע לו על הלימודים ו- 3 ימי חופשה.

השיחה הלכה והתדרדרה בהאשמות תוכחות מדוע לא ביקשתי רשות ללמוד, לצאת ל- 3 ימים חופש.

בכיתי והוא ישב מולי מלא חשיבות ואטימות.

ביקשתי שיפטר אותי.

השיחה חיסלה אותי, כן אני רגישה ולא עזר לי שאמרתי שחשבתי על הכל ועשיתי שמיניות באוויר, לראות שהדברים יסתדרו.

מדוע אני נותנת כח לאחרים אני לא משתנה.

פניתי לא. בקשר אליה והיא יעצה לי לא לפנות לגרוש שלי, אלא ליועצת.

נעתרתי לעצתה והופתעתי.

חיפשתי את המספר, השארתי הודעה, היא חזרה אליי בזמן שיחת הבכי והשאירה לי הודעה.

חזרתי אליה וניסיתי לומר את הדברים בפשטות בלי האשמות אלא מתוך דאגה לנאמר.

לא ייאמן אחרי שעה היא התקשרה ומסרה לי שהיא שוחחה איתה והכל בסדר.

חשתי הקלה מסויימת.

הייתי מלאת הכרה. לפעמים דברים כאלו לא מסובכים כמו שחושבים.

בערב ראיתי שהיא שינתה את הטון וכתבה שהיא מאושרת.

בהתחלה שמחתי אבל אחר חשבתי אולי היא כותבת זאת על מנת שלא יפנו אליה שוב, אולי טעיתי, כי

עדיף שתהיה גלויה עם תחושותיה.

הלילה היה ארוך והתעוררתי פעמים רבות.

מצאתי עצמי מתעוררת אחרי 6 הבוקר. בקושי פקחתי את עיניי.

אני מרגישה אבודה. העבודה הפכה למקום לא נעים.

אין לי חלופה.

כולם מדברים על מלחמה, רבנים חוזים למיניהם ואנשי העם..

למי יש כח למלחמה. כרגע אני לא מודאגת. אבל אם יפלו פה טילים אולי אתחיל לפחד.

כן יש כל כך הרבה אתרים המדברים על הדברים מתחת לפני השטח שאינם נראים לנו ההדיוטות כמו חוצנים

ומטרתם הזדונית, ממשלות עולמיות כתות סודיות והרצון שלהם לשלוט בנו בעבדים, וכן תרמית הניו אייג'....

אין לי מושג לגבי כל התיאוריות של האנשים הללו ומה הם חושבים, אולי כולם משוגעים או שכולם צודקים...

אדם צריך להרגיש חופשי כמובן בלי לפגוע בזולתו.

חופשי בעיניי- אינו כבול לדבר אינו משועבד לדבר, ללא התמכרויות.

גם עבורי ילדיי היו ההתמכרות שלי חשבתי שזה קשר ניצחי ולכן הסבל שלי.

העולם הזה לא בשבילי, תמיד הרגשתי תלושה אבל היום אני מרגישה ממש כנטע זר.

אני לא טובה מאף אחד ולא מיוחדת. פשוט חושבת אחרת מהסובבים אותי.