אמא של זבוב ילדה אותו במקלחת, בערב יום שישי, 20.10.1998.מבין ששת אחיו הוא היחיד שנולד שחור. נולדה לו גם אחות מתה. הייתה לבנה. שמנמנה וקרה. זבוב היה קצת אנטיפטי. אולי בגלל זה אהבנו אותו יותר מכולם. אז השארנו אותו. לאחרים חיפשנו משפחות טובות שיאמצו אותם. לא הלכנו לבקר אותם אף פעם. לא היינו מסוגלים. זבוב הוא לא כלב כמו כל הכלבים. הוא יותר בן אדם מרוב בני האדם שסובבים אותי. הוא גם מדבר. אבל אל תגלו. כי זבוב הוא לא טיפוס של שיאים ותארים ותמונות בעיתון ושצלמי פפארצי יפלשו לו לתוך הבונזו. זבוב הזדקן מאוד בשנה האחרונה. כבר אין לו כח לרוץ כמו פעם והוא בעיקר מתפנק לו על המיטה. משאיר כתם רטוב עם האף הגדול שלו. כשהוא חוזר מטיול הוא טובל את כפות הרגליים בכלי של המים. ככה הוא מתרענן. זה מזכיר לו את הטיולים על שפת הים כשהיה צעיר. רוב השערות על הפנים שלו הפכו לבנות. אחרי שכיבה ממושכת קשה לו לקום אבל הוא לא מתלונן. הוא רק מביט לי בעיניים קצת עצובות ומיד מחייך כדי שלא אבכה. שנים שאין לו זוגיות. מדי פעם יש איזו מישהי אבל הזוגיות של היום היא לא לטעמו של זבוב. כבר אין את הרומנטיקה, את חילופי המבטים, את הרחרוחים הקטנים, את המאמץ. הכול כל כך זמין וכל כך חסר ייחוד. הגלובליזציה, ההתמכרות לקניות חסרות ערך, השפע הכל כך לא אמיתי בבנות זוג פוטנציאליות. ופעם, הקיבוצניקיות היו שוות. אבל היום עם כל ההרחבות והשכונות והמבחנים הטיפשיים שמשום מה כולם עוברים אותם, רמת הכלבות ירדה. וזבוב הוא כלב עם ערכים. או אהבה או לא כלום. היום כשהרמתי את כלי הבונזו מצאתי מכתב. כתוב בכתב טלף רועד וחלש. רווחים כפולים בין אות לאות. " אני קופסת שימורים שפג תוקפה. התאריך מבלבל. כי התוכן עוד טעים וטרי. אבל אנשים מוכנים לאכול נבלות בתנאי שהמסעדה קיבלה רייטינג גבוה. אבל לפתוח את הקופסא לא. כי יש כוחות ששוטפים להם את המוח. שהאריזה צריכה להיות שלמה ויפה. ללא פגמים. ללא קמט של המדבקה. ללא אבק וחלודה. מלוטשת. קופסא צעירה. ללא עבר אבל עם הרבה עתיד. תאריך התפוגה הוא קעקוע . ואני כלוא בדיו הזה שגזר את דיני".החזרתי את הנייר מתחת לכלי. הלכתי למטבח, קרעתי שפיץ מהעיתון של שבת וכתבתי בעיפרון:"מזמן לא אוהבת אותי ולכן מוכנה לאכול הכול. גם קופסאות שימורים שפג תוקפן. כי גם אני, פג תוקפי מזמן, אבל כשאתה פה איתי הכול אפשרי". שמתי את הפתק שלי עם הפתק שלו והלכתי לבכות לי במרפסת על מר גורלו ועל מר גורלי ועל האהבה הגדולה של אישה גדולה לכלב קטן, אישה פגומה עם גוש שיער שחור , ועוד נובלס נדלקת, מחר יום חדש, לחיי קופסאות השימורים הרקובות. |