צטט: יונית עובד 2010-06-14 14:29:52

קטע קריאה מתוך הספר "ללכת אחרי הלב"
בזמן שהתקלחתי, לא הפסיקה להדהד בראשי השיחה שלי עם ג'ורג'י. דבריו הותירו אותי עם סימני שאלה גדולים. אולי אני באמת חיה בסרט? אולי הכול אשליה אחת גדולה? אך מצד שני, ראיתי שזה קיים – אצל אימא שלי והאיש שלה, אצל קריקט וג'ינג'ר. אך בעצם אלה היו אהבות לא ממומשות. הרגשתי מבולבלת לגמרי, וירדתי למטה כשבאמתחתי מלאי עצום של שאלות ותהיות.
ישבתי עם חנה בחצר המדהימה, כשנוף הים פרוש לפנינו."את רואה, ילדתי, אלה רגעי אושר אמיתיים," היא אמרה, בעודה מוזגת לנו קפה.נשמתי את האוויר הנהדר והנהנתי, "כן, חנה, אלה הם באמת רגעי אושר. אך לו רק היה יושב לידי בחיר-לבי וביחד היינו רואים את השקיעה, זה היה עוד יותר נפלא.
""האם אני שומעת בקולך נימה של עצבות, ילדתי?""קצת," עניתי.
"ומדוע את מרגישה כך, אם מותר לי להיות חטטנית?
""להגיד לך את האמת, חנה?"
"רק את האמת.
""כי אני כבר לא יודעת אם יש אהבת-אמת בעולם.
את יודעת, אותה אהבה שאנחנו רואים בסרטים, אותה אהבה שחיה ונושמת בתוכי ורק מחכה לאחד ויחיד שיקטוף אותה."היא הסתכלה עלי, חייכה קלות, ליטפה את ידי, ואמרה בנימה השקטה והחכמה שלה, "או... ילדתי, ילדתי, אל נא תהיי עצובה. את עוסקת בשאלה שחכמים וגדולים מאיתנו ניסו כל חייהם לתהות על קנקנה ומעולם לא מצאו את הדרך לתשובה האמיתית. סוד החיים נמצא בשאלת-השאלות שזה עתה נגעת בה. כולנו סובבים כל חיינו בניסיון להבין מהי אהבה. האם היא באמת קיימת? או שמא היא רק תחושה שנמצאת בתוכנו? כולנו תוהים לגבי אותו מכלול רגשות שברגעים שהוא מתפרץ הוא טומן בתוכו את האושר הבלתי נדלה, ורגע אחרי שהוא חולף הוא מותיר בתוכנו תחושה של ריקנות איומה, שלעתים אפילו מפחידה.
"את יודעת, שנים תהיתי מהי אהבה. הגעתי למסקנה אחת, והיא – שאין לי מושג.
ככל שאני מתבגרת, אני יודעת עליה פחות ופחות. אני לא יודעת למה היא באה, ובוודאי שאינני מבינה למה היא הולכת. אך אני יודעת לומר שלתחושות שהיא טומנת בחובה אין תחליף," אמרה ועיניה קרנו. "אהבה, אהבה, אהבה... מילה כל-כך קסומה שמכילה בתוכה את כל הטוב, ויחד עם זאת משתקת אותנו בתוך מסתורי הלא-נודע שלה. כולנו חושקים ברגעי ההתאהבות כאילו היו טיפות מים אחרונות במדבר צחיח. הריגושים בבטן, הכּניעה המוחלטת לרצונות האמיתיים שלנו, המבטים המהופנטים לתוך עיניו של אהובנו, הצחוק הבריא, המגע... הרגעים המופלאים שבהם נפשנו נוגעת באהבה נדמים כנצח, והלוואי שהנצח יישאר כמו שהוא. כל הרע הופך בן-רגע לשולי, הבעיות מתגמדות, ונדמה שאנחנו יכולים להרים את העולם באצבע אחת בלבד." "כמה שאת צודקת, חנה," אמרתי."ואז, יום אחד – 'בום'... הכול נגמר, והשקט שממלא את החלל מותיר אותנו בריקנות ובבדידות איומה. לרגע אנחנו לא מבינים – לאן נעלם כל הטוב? ולאן נעלמו הריגושים? הרי אותו אדם נמצא כאן, שוכב לצדי. אך הוא כבר לא מרגש אותי, והמגע כבר לא נוגע בנבכי נשמתי."ישבתי ובהיתי בה, וכל מילה הייתה כמו פנינה שנמצאה במעמקי הים. "ואז את מוצאת את עצמך מתחילה לחיות בעבר. משַחזרת לעצמך את רגעי האושר שידעת. את מסתכלת עליו ורואה את מה שראית פעם ומתנחמת בכך שאולי, אולי יום אחד הכול יחזור. אך בעצם, דבר כבר לא יהיה כפי שהיה. "מה עושים אז?
כשאנחנו צעירים, אין שום בעיה. אנחנו סוגרים את המערכת וממהרים למצוא ריגוש חדש. אך ככל שאנחנו מתבגרים נעשים הדברים קשים וסבוכים, כי הפרידה קשורה גם לאנשים אחרים, וצריך לקחת בחשבון את הילדים, את הרכוש, את המשפחה. זה כבר לא רק זוג נשמות שהתחברו בכדי לחייך ולשמוח.""אז מה באמת עושים במצב כזה?" שאלתי."ובכן, קודם-כל עושים.""אני לא מבינה, חנה.""מיד אסביר," היא אמרה ולגמה מהקפה. "כמה חבל שהפסקתי לעשן... שיחה כזאת מצריכה הרבה קפה וסיגריות.""הרבה מאוד סיגריות," צחקתי."ובכן, הכול בעצם מתחיל בהבנה הבסיסית ששום דבר לא מתקיים לנצח. ביום שנבין שהכול זמני, נדע לחוות את החיים כפי שהם.""ועכשיו במילים פשוטות יותר, אם אפשר, חנה." "בסדר, ילדתי, אני אסביר," היא צחקה. "העולם שלנו בנוי על עיקרון אחד – חופש הבחירה. אנחנו חופשיים לבחור כל מה שאנחנו רוצים להיות. בכל רגע אנחנו יכולים לשנות את המהות שלנו, אך משום-מה רובנו לא עושים זאת. ברוב המקרים אנחנו מוצאים את עצמנו תקועים עם אותן בחירות ישנות שכבר מזמן הפסיקו לשרת אותנו. "למשל, אני מכירה הרבה אנשים שעוסקים בתחום שמזמן הפסיק לעניין אותם, והם לא עושים שום שינוי. ההרגל והפחד מהשינוי הורגים אותם, אך הם לא מודאגים מכך שנפשם סובלת ושהאושר רחוק מהם כמו שמים מארץ. במילים פשוטות, הבחירות הגדולות שלנו – כמו חתונה או בחירת מקצוע לחיים – טובות רק לאותו רגע שבו הן נעשות, כי אף אחד לא יכול באמת להתחייב לגבי העתיד. "תארי לך שהיום תיכנסי לחנות בגדים ותקני שמלה במידה שתואמת את גופך היום ותשקיעי הון בקנייה, מתוך ביטחון מלא שהיא תשמש אותך לכמה שנים טובות. אך בדעה צלולה, כולנו ערים לעובדה שהגוף שלנו משתנה, וייתכן שהשמלה כבר לא תתאים לך בעוד שנה. כך גם הנפש והצרכים שלנו. אמנם אנחנו מתחייבים לעתיד שלנו מתוך רצון עז ששום דבר לא ישתנה, אך אנו שוכחים שההתחייבות מתאימה אך ורק לאותם רגעים, לאותו רגע שבו את מרגישה אהבה אל אותו איש, לאותו רגע שבו את מאושרת בעבודה שלך. ביום שתביני את זה, תוכלי לגעת באושר הנפלא שהחיים טומנים בחובם.""אז מה שאת בעצם אומרת, זה שאי-אפשר להתחייב לשום דבר בחיים?""זה לא מדויק. ההתחייבות היחידה שאנחנו צריכים ויכולים לקיים, היא אך ורק לעצמנו – ההתחייבות שתמיד נקשיב לאמת הפנימית שלנו, ולא משנה מה יקרה. האמת הזאת שזועקת אלינו ממעמקי נשמתנו ומתחננת שנקשיב לה, היא היחידה שקובעת את רגעי האושר שלנו כמו גם את רגעי העצב.""אז איך את מסבירה את העובדה שעדיין כולם מתחתנים?""נכון, כולם מתחתנים, אך האם כולם מאושרים? האם כולם מקשיבים לרגשות שלהם, לאמת הפנימית? או שמא כולם חיים בשקר


קטע מתוך הספר ללכת אחרי הלב-סיפורה של אמה גונס


אני מאחלת לכולנו שנממש את חיינו בהכרה ש"הבחירה החופשית" היא מהותנו הקיומית

לכבוד שבוע הספר ורק בחודש יוני

ניתן להשיג גם את הספר דרכי במחיר מיוחד של 55 ש"ח כולל משלוח וחתימה שלי
טלפון להזמנות

03-5605603

ובינתיים רק אהבה בלבSee More