אני אוהב את מדינת ישראל, יותר מזה שאני בטוח שזה המקום בשבילנו, אך מה היו חושבים מייסדי המדינה הזאת שראו בדמיונם את ביתו של העם היהודי, הערכי, המוסרי ובעל הנשמה הענקית במצבו הנוכחי?

ביעדים הרבים בהם ביקרתי מעבר לים, תמיד התגעגעתי בסופו של יום למדינה הזאת אך קשה שלא לשים לב להבדלים כה משמעותיים בהתנהלותם של בני אדם כאן ושם.

אינני מתכוון "להתפלצן" עכשיו ולהתלונן על חוסר התרבות במקומותינו -

אולי - זו בעצם התרבות שלנו וחוסר תרבות הוא מונח דמיוני וחסר בסיס שהרי השבט האפריקאי שחי בג'ונגל ולא יודע מנהגים מערביים מהם, עדיין מוגדר כבר תרבות ולעיתים תרבותו עמוקה יותר מכל מה שאנחנו מכירים.

אז האם ה"תרבות" הישראלית היא בסופו של יום המציאות שאין לשנותה?

אם יש מקום אליו נקשרתי יותר מכל זו העיר לונדון , אומרים שבבריטניה יש את לונדון ואת "כל השאר" ואפשר לומר שהאמירה השחוקה באמת מתארת מציאות, יחד עם זאת כללי הרחוב של לונדון הם פשוט דבר השובה את ליבי כל פעם מחדש.

ביותר מתריסר ביקוריי בממלכה המאוחדת למדתי כל פעם עוד ועוד על הכללים הלא כתובים של המקום הזה,

 איך יכולים 40 איש להדחס במעלית אחת ב"טיוב" כאשר הראשונים יצמדו לדפנות המעלית ואלו שלאחר מכן יתקדמו עד לאן שיתאפשר להם רק מתוך הידיעה שיש עוד אנשים שצריכים להגיע למחוז חפצם,

די לעמוד בבנין משרדים עמוס בת"א בשעות הבוקר ולהבחין בכך שאפילו לתת לאנשים שירדו במעלית לה אתה מחכה לצאת קודם שתידחף אתה פנימה,

נסיעה ברכבת התחתית של לונדון כמוה כחוויה חברתית אמיתית ומלמדת מאוד על אורחות המקום,

ההמתנה לירידת הנוסעים בטרם תעלה, העיסוק המתמיד של יושבי הרכבת בכל דבר ובלבד שלא ינעצו מבטים בזר ( מוזר ככל שיהיה), העמידה בימין הדרגנוע ( אתה יכול בנקל להבחין במי שעומד בשמאל - הוא בטוח לא לונדוני...)

האם חוקים בלתי כתובים שכאלו היו יכולים להתקיים ברכבת התחתית של ת"א?

מדינה נוספת שגרמה לי להרהר עוד ועוד ביכולת הפרט לראות את היער ולא רק את העצים היא יפן,

כ20% מתושבי המקום חובשים מסיכות מנתחים , זה סיקרן אותי מאוד וכשמצאתי את היפני שהסכים לענות לי ( אם אינו יודע אנגלית על בוריה פשוט לא ינסה לנהל איתך שיחה בשום אופן ...) ענה לי כי ביפן, הכלל חשוב יותר מהפרט, זכר למסורת עתיקה, מי שחולה פשוט לא ידביק אחרים! אנחנו בני המערב לא נבין זאת לעולם, כשאנחנו חולים , מענין לנו את קצה הישבן מה יקרה עם הזרים הסובבים אותנו...

ביפן, לא מקובל לשתות אלכוהול , לעשן ואפילו לאכול תוך כדי הליכה ברחוב, נדהמתי לראות  את פינות העישון בטוקיו ואת בעלי החנויות שיוצאים החוצה לעשן כשבידם האחת סיגריה ובידם השנייה מאפרה אישית, לא רוצים ללכלך...

האם אי פעם נוכל לנסוע ברחובות ת"א במהלך הסופשבוע ולא לראות את חבורות השתיינים ששותים בקרבת מכוניתם עם תא מטען פתוח כי צריך "לסדר את הראש" לפני שנכנסים למועדון...הרי שם יקר מאוד ולמה שנצא פראיירים, עדיף לשתות בחניונים ובצידי הכביש.

טוב...זה נכון, לעם ישראל תכונות שאין לגויים, אז אנחנו לא מנומסים, חסרי טקט, חוצפנים ועצבניים ,

ומי אני בכלל שאשפוט עם עתיק ששרד אלפי שנים חרף כל האסונות הגדולים ביותר של ההיסטוריה...שהרי אם היינו כל כך גרועים בטח לא היינו שורדים את כל זה.

אבל אני מאמין שכדי לשרוד את העתיד אנחנו חייבים להבין את מה כל כך מעצבן אותנו אחד בשני, למה כל כך לא אכפת לנו אחד מהשני ולמה כבר לא מקיימים את הקודים החברתיים הקדושים ביותר?

לכל הפטריוטים שאולי יחשבו שאני מתחסד או שישלחו אותי לגור במקום אחר אני אומר -

אני אוהב את עם ישראל ומדינת ישראל ולא מצפה שנצליח לסגל לעצמנו את מנהגי האחרים,

 יחד עם זאת - אין סיבה אמיתית שנהיה כל כך מחוממים האחד על השני, באמת שאין.