בית קפה באזור המרכז.

ים של משקפי שמש ולפטופים, חברה בג'ינס, נשים נאות, גברים שמנסים להרשים.

אני בוחן את היזם שיושב איתי ומנסה לשכנע אותי שזה "הדבר הגדול הבא!".

(אני הייתי בטוח שיש את זה מזמן, בחינם).

מדובר בבחור עם רקע טכנולוגי, רזומה טכנולוגי מרשים, מאמין מאוד ברעיון שלו. 

מאחר והאיש מוכשר, אני נותן לו את הקרדיט שהוא בדק היטב את השוק ושיש אולי

מקום למיזם שלו.

"מה אתה צריך?" אני שואל. משום מה הוא שכח לציין זאת בפרזנטציה.

"2 מיליון באיבליואציה מאוד פאסימית של 20 מיליון שקל" הוא יורה.
"פרה! (Pre)" הוא מוסיף באיטיות לאחר שהוא בחן את המבט בעיניי.

אני מזמין חשבון. איבדתי עניין.
בלי קשר, פתאום אני שם לב לבחורה שיושבת מולי, היא כבר חצי שעה מחייכת.

"מה אתה אומר?" הוא מנסה בעדינות להחזיר אותי לשיחה.

"לא מעניין אותי!" אני מנסה להיות מנומס. יוצא לי לא כל כך מנומס.

"מה, לא נראה לך שנמכור מלא בתוך שנה?"  (בחיים לא)

"יש לנו כבר מלא משקיעים שרוצים להיכנס!" (וואללה, רוץ קח את הראשון שמוכן להשקיע)

"יש לנו המון נסיון אנחנו נצליח"                 (לא בטוח שהובלתם מיזם או גיוס או חברה או ... )

"?????"                                            (מה קורה עם המלצרית הזו, היום היא זזה נורא לאט ...).

"כמה חשבת להשקיע?"                         (באיזה סרט אתה תקוע?)

אני מאחל לו בהצלחה רבה וממליץ לו בחום לעבוד עם מנטור או מישהו שיש לו קצת נסיון.

אני כמובן ממליץ לו לא לוותר על החלום ולהמשיך וליזום ולהאמין.

אני נזכר איך בשנת 99-00 גייסו מיליונים בטלפון.

שנייה לפני שאני הולך לדבר עם הבחורה החייכנית, אני נזכר בעצמי לפני כמה שנים.

הבחור נראה מאוד מהורהר, הוא מבין שמשהו לא עבד.  גם אני. בכל זאת טכנולוג רציני.

בוא נדבר שוב בעוד שבועיים אני מציע לו, קרא קצת פול גרהאם ועל מה מקובל בהשקעות סיד.

"בסדר" הוא עונה, "אני מקווה שלא נסגור השקעה קודם ..."   (לא תסגרו).

אני כבר כולי מרוכז בחייכנית.