כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    געגועים ל"קוקו של גולדה"

    60 תגובות   יום שני, 14/6/10, 20:22

     מידיעות אחרונות "הנשיא הצנוע ביותר בעולם" (7.6.2020, עמ' 18) ביאטריס אוברלנדר, אמריקה הלטינית

    געגועים  ל "קוקו  של  גולדה

     

    כשראיתי את התמונה בכתבה שסריקה ממנה צירפתי (ידיעות אחרונות "הנשיא הצנוע ביותר בעולם" (7.6.2020, עמ' 18) ביאטריס אוברלנדר, אמריקה הלטינית), קפצה לי משום מקום מראה מול הפנים, נזרקתי "אלפי שנות אור" אחורה, לימים עברו, והיא הראתה לי (כאילו לא ידעתי), איך אנו נראים היום, כולנו, המדינה. כואב.

     

    המחשבות הזיכרונות המראות הריחות הכול התערבב אצלי בראש ויוצא כמו אויר חם של מים רותחים מקומקום, אז יסלחו נא לי מי מהקוראים והמבקרים החדשים, (כי חברי בודאי קצת כבר רגילים אלי ), אם הפעם דבריי יהיו כמו הזיכרונות - מעורבבים ב"סמטוכה" אחת גדולה. 

     

    נזכרתי בסיפורים ובאווירה שהייתה פעם, בילדות. גולדה הייתה ראש ממשלה, ואני זוכרת במעורפל שהעיתונות הייתה מלאה בתמונות, דיווחים, ובהומור, או שספגתי את אלה ממערכונים של קישון הזכור לטוב (יש לו מערכון על גולדה שצפה בנחישות בעזרת הקוקו לעבר איזו מטרה*), וסיפורים ודיבורים של אמא ואבא עליה, ועל בן גוריון. 

     

    נתקפתי בתהיות, ביני לבין עצמי, ואפילו הם חסרי תועלת (אז מה?! אסור להרהר...?) כמה אני מתגעגעת מבחינות מסוימות לתקופה כשהייתי קטנה, ולפני כן שניטעה בזיכרוני כנראה לפי הסיפורים של ההורים ומעלליו של אבי האהוב ז"ל.

    ערכים, מוסכמות ציבוריות, דפוסי התנהגות - הדברים היו שונים.לא שהיה מושלם, לכל תקופה יתרונות וחסרונות, אך משהו בסיסי, בימים ההם היה יותר הגון, ראוי, ועם ערכים. כל אלה כאילו התנקזו לי כמשפך חזרה לתודעה כשראיתי את התמונה הזו, של הנשיא הצנוע ביותר בעולם באמריקה הלטינית. למה רק להם? גם אני רוצה כזה, היו לנו פעם כאלה....  

     

    פעם היו יותר הגינות ויושר במשרות ציבוריות, מילוי תפקיד ציבורי וייצוגי, (גולדה, בן גוריון) ואחרים. הייתה במנהיגים שלנו אז יותר צניעות, פחות ראוותנות ונהנתנות, יותר מהיום כשכל אחד מנסה לנצל בזמן כהונתו את המקסימום מכל בחינה אפשרית ולאו דווקא מבחינת התפקיד... אפילו שגם אז, לא כולם היו מושלמים.

     

    גם היריבויות בין נושאי משרה ציבורית בתפקידים שונים שהיו קיימות, שהרי זה טבע העולם, לא היו מכובסות בפומבי בתקשורת בצורה שאינה ראויה כפי שאני רואה היום, ולא היו עסוקים כל היום באיך אני נראה בציבור, מי אמר למי, מי אמר מילה אחרונה וכד'. 

     

    בכללי עשה רושם, וכך הייתה גם האווירה בציבור, שנבחרנו עסוקים במה שאמורים להיות עסוקים, ולא באינטריגות ועניינים שאינם קשורים למהות תפקידם, הם גם ראו את תפקידם אחרת, וזו הנקודה. 

     

    האווירה בכלל הייתה שונה.  אנשים פעלו למען הכלל באופן שוטף, אנשים באמת עשו, בשקט ובצנעה, היו פחות מרוכזים בעצמם, היה יותר אמון אחד בשני, ו - הייתה רבה פחות אלימות ציבורית. לא קיבלו גילויי אלימות כמעשה יום יומי כהיום, האכיפה והעונשים היו יותר ראויים. היה פחות עומס על מערכות החוק והאכיפה, כי היו פחות פשעים וגילויי אלימות פשוט כך.

     

    החינוך היה חינוך, יותר משמעת ויראה וכבוד למורים, לימודים היו לימודים, תלבושת אחידה עשתה את שלה ומטרתה, ותלמידים היו עסוקים בלימודים ולא כמו היום בעישון, סמים, התעללויות בפחות מקובלים, פריקת עול, פלפונים, וכל ה"פיצפקעס" שמשיחים דעתם, ומכניסים אותם למרוץ צרכני ללא תועלת ותכלית. 

     

    במשך היום לא היה צורך לנעול את הבית כשיצאת למכולת לחצי שעה או משהו.  לרוב לא היה מה לגנוב, וגם לא היה דבר כזה. בשביל מה לסגור? במיוחד כשהשכנים שלך בבית.

     

    והיום ?

    האם כל אחד מאתנו מכיר את השכן שלו ובוטח בו? לפי מה שאני רואה גם עלול לתקוע בו סכין בשל כל שטות, אפשר לצאת לקניות ולהשאיר הדלת פתוחה או לא נעולה?

     

    ארטיק של פעם היה טעים מאד, ועלה גרוש, והיום? (צריך להתחיל לחשוב איזה צבעי מאכל ומה בעצם יש בו...)

    בקבוק חלב היה בזכוכית, טעים ואיכותי, עד שהיה נוצר עליו קרום שבזמנו אהבתי לנגב עם לחם טרי (היום אינני צורכת מוצרי חלב יותר, אך כשצרכתי טעמו ואיכותו של החלב רחוקים מפעם כמו השמש מהירח...)

    לפירות ולירקות היה טעם וריח אחר, לרבים היום יש טעם של קמח, ועל ריח אין מה לדבר.

    פעם לא לכולם היו צעצועים לשחק כילדים או בגדים מפוארים ללבוש. היינו משחקים בגוגעים, שעועית לבנה, משחקים שאבא שלי בנה לנו, או אלתרנו, פחית עם מים וחוט שקשרנו לעוברים ושבים היו עבורנו שיא הצחוק והמתח...

    והיום?

    הנוער של פעם עסוק (כמו המבוגרים) ברדיפה אחרי שדרוגים אלקטרוניים שונים, פלפונים, מחשבים, משחקים - למי יש יותר חדיש ומתקדם וכד...תחרות בעולם של מותגים, בביגוד, ובכל שטחי החיים, בלהראות למי יש יותר..... 

    היו זמנים....

     

    צניעות ערכים אינן מחלות כואבות הן אמורות להיות גאווה, והתמונה מהכתבה הזכירה לי משהו מהבן גוריון "שלנו", עם הלבוש הצנוע, העמידה על הראש, הדרך בה מילא את התפקיד הציבורי, משהו מדרכה המאופקת המיוחדת של גולדה מאיר.

    והיום?

    למות מבושה, היום גם צריך לחשוב על כל מילה ולראות היטב מי עומד מולך שאם תאמר משהו או תרגיז אותו הוא עלול להתחרע עליך ובסוף מסיבות שונות גם לא ימצו עמו את החוק מחוסר הוכחות, אכיפה רשלנית או השד יודע מה. 

     

     

    אוי גולדה ובן גוריון, תראו מה קרה לנו, ועוד לא דיברתי אפילו על הכואב מכל דבר אחר :  החזרת הבנים הביתה, החזרת גלעד.

     

     

     

    תמונה של גולדה מאיר עם ה"קוקו" מעתון הארץ כאן

    תמונה נוספת ומידע ניתן למצוא גם כאן

     

     

     

    תמונתו של בן גוריון לקוחה מכאן

    מצגת ותמונות נוספות ומידע ניתן למצוא כאן

     

     

     

    * אם מישהו מוצא לינק ישיר לכתביו של אפרים קישון או למראה מקום מדויק, בו מופיע המשפט שהוא מספר על גולדה מאיר שצפה או שוחה בנחישות במים או ים בעזרת הקוקו, לעבר המטרה - אודה לו מאד. הוא מראה כאן כאילו על נחישותה)

    דרג את התוכן:

      תגובות (60)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/6/10 21:22:

      פני הדור כפני מנהיגיו...

       

      כל אהבתי

       

      פיני

      צטט: bonbonyetta 2010-06-17 11:25:41

      צטט: יעל רפואה משלימה 2010-06-15 12:09:20

      כל מה שכתבת נכון מאד, ואלה הם באמת דברים, שאנחנו מתגעגעים אליהם.

      אבל במישור בפיזי החיים היו קשים בהרבה: לא תמיד היה לחם להביא לילדים, קצב גדילת הילדים לא כל-כך שימח, כמו הפחיד, כי לא היה מה להלביש עליהם, עגלת תינוק נחשבה למותרות... וגם האידיאולוגיה היתה מקסימאליסטית יותר: רק שחור או לבן, בלי גוונים, יותר קשה לעיכול, לטעמי. אז בכל תקופה, יש את הדברים יותר טובים ופחות טובים. רק טוב יהיה רק לאחר ביאת המשיח.  אומרים שכבר בפתח.

      אהלן יעל  J

      נכון, לפעמים היה חסך כלכלי, אני זוכרת זאת היטב, אבל לא עדיף זה על חסך נפשי רוחני וערכי?  ראי איך הנוער גדל היום...

      למרות השפע הכלכלי נפשו נשארת רעבה וחסרה תמיד.

      ובכל זאת נכון, בכל דור יש את הרע ואת הטוב. לגבי המשיח? תמיד אומרים את זה, את אותו דבר, שהוא בפתח....:-)

       

      אני מסכימה איתך.

           אבל אל תשכחי, שמצב של "נפשו נשארת רעבה וחסרה תמיד" - הוא תוצאה ישירה של אידיולוגיה וערכים דאז. ואכזריות ותוקפנות בביצועם. את זוכרת התעללות בתימנים? את זוכרת איך רמסו מרוקאים?..

           פעם דיברתי עם רב אחד, והוא סיפר איך בשנות השמונים הוא ביקר בבית יתומים אחד. ואת זוכרת, שלשם לקחו ילדים מהורים חיים.. לחנך חינוך חדש (שעכשיו את לא ממש אוהבת את הפירות שלו). דברים שהוא סיפר היו ממש נוראים. למשל, הוא סיפר ששמע ילדים שהם אומרים בסתר (כי אסרו עליהם לברך) ברכת המזון אחרי האוכל. והוא שמע שב"הרחמן" הם מוסיפים ואומרים: "הרחמן, הוא ינקום את דמינו לציפורה". הוא שמע את זה כמה פעמים ואחשב, שבטח מדובר בנוסח מיוחד של ילידי תימן. הוא שאל את הילדים: "מי זאת ציפורה?"

           את יודעת, מה הם ענו לו? - "זאת אישה רעה שלא מרשה לנו להתפלל".

       

        17/6/10 14:38:

      צטט: נ.י.ל.י 2010-06-15 20:22:21

      מסכימה עם מזוקן

      נוטים ליפות דברים במשך השנים

      כל דור והשחיתויות שלו.

      מלבד החיים הצנועים של המנהיגים

      הכל היה אותו דבר-רק ללא התיקשורת ועם צנזורה חזקה.

      לא ידענו מה קורה שם מתחת לשטח.

       

      ממש נכון!!!!

       

        17/6/10 14:19:


      אני לא ממש מסכימה איתך. באמת פעם האנשים היו צנועים יותר, ומערכת החינוך היתה שונה, אבל אני לא מסכימה שהכל היה יותר טוב: היתה תמיד שחיתות במערכות השלטון, במערכת החינוך היתה פחות התייחסות לצד הרגשי של הילדים, ולא היתה מודעות לרגשות הילד ולזכויותיו (נכון, היום הגזמנו לצד השני) וכאשר נגרם עוול לילד, לא היה כל כך אל מי לפנות ובקשר לאיכות המזון, אני חושבת שהיום יש יותר מודעות  וביקורת על החומרים שמשתמשים בהם בתעשית המזון.

      נכון, פעם היינו יותר תמימים ובעיקר, יותר צעירים.......

        17/6/10 12:50:

      צטט: תמו'ש 2010-06-17 07:01:24

      איזו נוסטלגיה נפלאה הבאת לנו היום.. והכי מבינה מאיפה זה צץ לך.

      הגעגוע למנהיגים של פעם הארציישראליות שאין לה רמז כאן לאף מנהיג.וכנראה שגם לא יהיה..נמשיך לחלום ולהתרגל לרדידות והשיטחיות שמציע החברה .. תודה בונבוניטה .

      תודה גם לך תמו'ש :-)

      קשה להתרגל לרדידות של היום מכל הבחינות: שמת לב למילים של "השירים" ברדיו? לתכניות בטלויזיה? להתנהגות "גדולי האומה"?

      מושג זה היה יותר מתאים לפעם, בודאי לא להיום...

      לא חושבת שאתרגל לרדידות של היום, מאף בחינה, לא לסממנים החיצוניים שלה ולא לעמוקים יותר החינוך, הערכים וכד'....

      Y

       

        17/6/10 12:30:

      צטט: רעות שירה מורד 2010-06-16 11:27:05

      גם אני התרגשתי לקרוא את הכתבה על נשיא אורגווי.

      לא זכיתי ליהנות מתקופתה של גולדה מאיר, אבל במשך שנים רבות חשבתי לעצמי שאולי נולדתי דור אחד מאוחר מדי...

      שחסרה לי הפשטות של פעם, התמימות ושאני בכלל אוהבת את הדודאים, את יהורם גאון ואת הקוקו עם הסראפן.

      לאחרונה הבנתי.... שזו לא אני שנולדתי דור אחד מאוחר מדי... אלא שזה ההווה המגעיל, המתוחכם ולא פעם מסוכן ומושחת שהורס לנו כל חלקה טובה.

      בנסיבות האלה... גם ולד בן יומו היה רוצה להיוולד בדורות קודמים שאופיינו בתמימות, פשטות, שלווה והנאה מהדברים הקטנים בחיים.

      C

      תודה על תגובתך, כוכב ענק מגיע לך עליה.

      גם אני על תקופת גולדה שמעתי בעיקר מסיפורים וקצת קצת במעורפל זכור לי יותר סופה.

        17/6/10 12:24:

      צטט: tamareli 2010-06-16 00:28:40

      צטט: עזרא מורד 2010-06-15 05:49:06

      יקירה,

      מצטרפת לעזרא , ותודה לך עזרא  על תגובתך. קבלי כוכב ענק. אויי ....אני ממש מתגעגעת.

      לילה טוב. תמר.

      תודה חברה :-)

      זוכרת איך הקידמה הביאה אלינו לראשונה את ההמצאה המופלאה הזו הקרויה במחוזותינו פלפון ? כל כך הרבה שנים התנגדתי לזה ולא היה לי....

      גם כיום אני מסרבת להכנס למרוץ השדרוגים האין סופי הזה, יש לי את הכי פשוט, למינימום :-)

        17/6/10 12:20:

      צטט: המספרית 2010-06-15 22:35:56

      אני אתך בנוסטלגיה ובגעגועים!!! לא מוצאת את מקומי כאן, בדור ההון-שלטון... *

      אלומה

      כן,

      קרה כבר לא פעם שגם אני מצאתי את עצמי מתאימה מכמה בחינות לא לדור הזה אלא לדור קודם J

        17/6/10 12:16:

      צטט: איזמרגד 2010-06-15 21:36:38

      תחיה הנוסטלגיה. ברוכה שהבאת את הפוסט הזה. עוררת געגועים. לפחות אז לא היתה שחיתות בצמרת.  נהפוכו , היתה צניעות מעין כמוהה.   ***********

      {

       

        17/6/10 12:04:

      צטט: ארזעמירן 2010-06-15 21:22:00

      זה לא "קוקו" זה "גולגול". :))ןלי אין געגועים, לא לגולדה ולא לקוקו (אולי רק קצת לסראפן)לדעתי היהירות והאטימות שלה היו אם כל חטאת והובילו בקו ישיר לסמטוכה שאנחנו נמצאים בה כיום.נכון, שעל רקע המנהיגים הנהנתנים והראוותניים שיש לנו היום, היא, גולדה, נראית לפתע הרבה פחות נוראית.   

      תודה לתגובתך ארז,

      אני הייתי למרות כל זאת לוקחת היום את גולדה, במיוחד לנוכח מה שיש לנו היום  K

        17/6/10 12:02:

      צטט: נ.י.ל.י 2010-06-15 20:22:21

      מסכימה עם מזוקן נוטים ליפות דברים במשך השנים כל דור והשחיתויות שלו. מלבד החיים הצנועים של המנהיגים

      הכל היה אותו דבר-רק ללא התיקשורת ועם צנזורה חזקה. לא ידענו מה קורה שם מתחת לשטח.

      אפילו אני מסכימה עם שניכם  :-) במשך הזמן נוטים "לייפות" דברים....אולי זה קצת נכון....K

      בכל זאת, משהו באוירה של פעם היה יותר עם צניעות ופחות ראוותנות ובזבוז כספי ציבור.

       

        17/6/10 11:54:

      צטט: צביקה עמית 2010-06-15 15:55:21

      גולדה הייתה אישה כוחנית ודווקנית ומאד לא מרחיקת ראות. חלק מהבעיות שלנו היום נעוצות בקוצר הראות ובעקשנות שלה. ועל חייה האישים יש יותר מסיפור רכילות אחד. העובדה שהיה לו קוקו ונעליים מכוערות, אינה  הופכת אותה לדמות מופת

      אהלן צביקה

      שמחה לראות תגובות שלך תמיד :-)

      באמת, עם יד על הלב נראה לך שה"מנהיגים" של היום טובים יותר? ולו מבחינה אחת ויחידה?

      לפחות בה היתה קצת צניעות ולא נהתנות וראוותנות כמו שיש היום ברבים מ"נבחרי הציבור".....

       

        17/6/10 11:37:

      צטט: רויטל ברזילי 2010-06-15 15:53:56

      גולדה... היו לנו גם נעלי גולדה בצבא :)

       

      אוי, נכון...איזה קטע, חייכת אותי עכשיו J

      את זוכרת את הביטוי שהחל כמשפט שאמרה גולדה בזמנו והפך לביטוי לשוני "הוא לא נחמד"?

        17/6/10 11:34:

      צטט: דייג תנינים 2010-06-15 13:53:11

      השם של הפוסט שלך הזכיר לי שיש לי נוסטלגיה לפחות למשהו אחד שנעלם מהנוף:

      קוקילידה.

      אוי ואבוי !  אין יותר קוקילידה? נורא אהבתי זאת בזמנו, הכי הכי, אך בגלל שפסקתי לאכול חלב ומוצריו לא ידעתי זאת.

      חבל, זה באמת היה יאאאמי... :-(

       

        17/6/10 11:32:

      צטט: .רות המואביה 2010-06-15 12:09:59

      התענגתי על הנוסטלגיה. *****

      שמחה ששימחתי אותך  J

       

        17/6/10 11:25:

      צטט: יעל רפואה משלימה 2010-06-15 12:09:20

      כל מה שכתבת נכון מאד, ואלה הם באמת דברים, שאנחנו מתגעגעים אליהם.

      אבל במישור בפיזי החיים היו קשים בהרבה: לא תמיד היה לחם להביא לילדים, קצב גדילת הילדים לא כל-כך שימח, כמו הפחיד, כי לא היה מה להלביש עליהם, עגלת תינוק נחשבה למותרות... וגם האידיאולוגיה היתה מקסימאליסטית יותר: רק שחור או לבן, בלי גוונים, יותר קשה לעיכול, לטעמי. אז בכל תקופה, יש את הדברים יותר טובים ופחות טובים. רק טוב יהיה רק לאחר ביאת המשיח.  אומרים שכבר בפתח.

      אהלן יעל  J

      נכון, לפעמים היה חסך כלכלי, אני זוכרת זאת היטב, אבל לא עדיף זה על חסך נפשי רוחני וערכי?  ראי איך הנוער גדל היום...

      למרות השפע הכלכלי נפשו נשארת רעבה וחסרה תמיד.

      ובכל זאת נכון, בכל דור יש את הרע ואת הטוב. לגבי המשיח? תמיד אומרים את זה, את אותו דבר, שהוא בפתח....:-)

       

        17/6/10 11:21:

      צטט: קראלה 2010-06-15 11:48:05

      להתרפק  על הנוסטלגיה זה נפלא ...ופעם נדמה לנו היה יותר טוב (כי היינו ילדים וזה היה מזמן)

      מסכימה איתך שדור המנהיגים היו יותר אידיאליסטים...אבל גם אז הם לא היו טלית שכולה תכלת.

      מסכימה איתך שהילדות שלנו הייתה יותר חופשיה ויותר תמימה .

      למרות שאני זוכרת לילה אחד שבכיתי כל הלילה כי פחדתי  שפת"ח יבואו לרצוח אותי. אני גם זוכרת המון פיגועים ומלחמות ומקלטים והפצצות.....

      מה שבטוח זה שהחלב היה יותר טעים......

      ולגבי גולדה אני זוכרת את יום כיפור......

      דרך אגב את יודעת מהיכן הגיע המילה סמטוכה ?שנשמעת כמו מערבית ?

      היא באה דווקא מרוסית ופרושה -בלאגן.וגם בלאגן זאת מילה רוסית ....

      את אפרים קישון אני מצטטת עד היום....

      זכרונות כבודם במקומם מונח.

      והווה של היום הוא הנוסטלגיה של הילדים שלנו...

      מעניין מה הם יכתבו על ילדותם.

      יום נפלא יקירה.

      אהלן חברה שלי

      נכון, גם אז וגם היום וגם אנחנו לא מושלמים, ובכל זאת, האוירה, הערכים, המוסכמות, הצניעות, הכל היה שונה, וחבל. כפי שזה היום לדעתי זה אינו ראוי ואינו נאות מהמון בחינות, במיוחד לנבחרי ציבור.

      וגם אני זוכרת את האימה של כיפור, של התקופות הפחות טובות, זה עדיין לא משנה את ההרגשה של אובדן ערכים מוחלט עם מה שקורה היום.

      לגבי מקור המילה "סמטוכה" אינני בטוחה תמיד חשבתי ונשמע כאילו זה ערבית. זו שפה מאד עשירה וציורית שלמדתי אותה בזמנו בתיכון ואני מאד אוהבת את השפה.

      הראייה שלך באמת רחבה, ומעוררת חיוך. מעניין באמת הדור הבא, מה יכתוב עלינו, על הדור שלנו :-)

       

        17/6/10 11:14:

      צטט: שבויה 2010-06-15 07:56:45

      גם אצלי יש תחושת אבדן על מה שהיה פעם.

      פעם היה יותר ברור מהו טוב או רע, מהי התנהגות מוסרית או לא, מהי עבריינות ומהי לא.

      היום עם כל כך הרבה נבחרים עבריינים, התחושה שהולכת וגוברת היא: "אם הם, אז זה מותר". העבריינות עוברת מהצמרת לכל השכבות. אי אפשר שלא.

      מה אפשר לומר היום לילד קטן? "אם תלמד טוב, תהיה כמו אולמרט"? "אם תלמד להתנהג יפה, תהיה בסוף כמו קצב"?

      אם פעם הסתכלנו בהערכה כלשהי על מישהו מהבכירים, היום אנחנו מעדיפים לא לראות כי הבחילה משתלטת עלינו במהירות.

      ואגב, מבלי להזדהות עם דעותיו הפוליטיות, אני חושבת שבני בגין הוא בין אחרוני הצנועים מקרב חברי הכנסת.

      תודה.

      שמחה שהבנת את רוחי, את מהות הפוסט  :-)

      C

        17/6/10 11:12:

      צטט: crowspin65 2010-06-15 07:42:19

      אכן Flash Back  נכון. תמיד נסתכל בנוסטלגיה אחורה, אבל אני מסכים עם הדברים שאת כותבת. אין ספק שפעם היו ערכים אחרים. ואגב Flash back. כתבת שהכתבה היא מ-2020... האם זה Flash Forward?:-)))

      וואלה, לא שמתי לב, כמובן שזו "טעות קולמוס" צריכה לתקן זאת....:-)  תודה

       

        17/6/10 11:04:

      צטט: גבי פישמן 2010-06-15 05:50:50

      אנחנו תמיד מתגעגעים למה שהיה וחושבים שפעם היה חןץר טוב ושוכחים שזה לא ממש ככה: המתנו לטלפון 5 שנים, סבלנו מהיפר אינפלציה, הייתה הקצבה של מט"ח כשנסענו לחו"ל, לגלידות היו צבעים אבל הטעם היה אותו דבר וכו'

      הדבר הטוב שהיה פעם זה המוסיקה (אני מתכוון לשנות ה-60 וה-70 ולאו דווקא למוסיקה ישראלית)

      אהלן גבי J

      הטכנולוגיה הרי לא תמיד מיטיבה עם האדם, כפי שאתה יודע היטב, לפעמים היא בהחלט מזיקה, מזהמת, גורמת למחלות פיסיות, לחצים, ומה לא. ואלה דברים שהיו הרבה פחות בעבר.

      כאן, דרך אגב, לא דיברתי על טכולוגיה אלא בכללי על ערכים, צניעות, ודפוסי התנהגות שאז היו שונים.

      áאך אם אתה מדבר על קידמה, אני סבורה שקידמה ראוי שתכלול לא רק קידמה טכנולוגית אלא בהחלט גם ערכית רוחנית והומאנית, לא ?!

        17/6/10 10:41:

      צטט: הנריק הצייר 2010-06-15 01:35:38

      מצאתי סיפור אחר של קישון אודות גולדה

      נו טוב, גם הנוסטלגיה זה לא מה שהיה פעם

      ואפרופו ילדים ללא צעצועים, נזכרתי במשפט של וודי אלן שאמר

      כשהייתי ילד היינו כל כך עניים שלא היו לי צעצועים, מזל שנולדתי בן

      תמיד אתה שומר על חוש ההומור, הא הנריק יקר?

      תודה לתמונות חייכת אותי :-)

        17/6/10 10:39:

      צטט: עזרא מורד 2010-06-15 05:49:06

      אזלו כוכביי אך לא מחמאותיי דבריך נכונים ואמתיים  על  "אז והיום ".

      הלואי עלינו! כזאת צניעות ,עליה נכתב בעיתון ופחות נהנתנות וניצול כספי הציבור לרעה ולאנטרסים אישיים. פעם, נשיאנו יצחק בן צבי ז"ל  גר בצריף שאני מקווה כי נשמר לספר את צניעותו.   ועוד, פעם, אמרה לי הגברת רבקה גובר ז"ל בימיה האחרונים בהיותה בבית אבות בתל אביב שם חזתה בצעירות התל אביביות של אז. נאנחה ואמרה : " עזרא! אנו בני הדור ההוא של מלחמת העולם השנייה וטרום מדינה, לא חיפשנו את עצמנו אלא, איך להיטיב עם עמנו. האמן לי ! המשיכה , אינני זוכרת אי פעם שהנחתי ליפסטיק על שפתיי "

      לא! לא יזיק לשאוף , להטיף, לחנך ולחקות  את  אנשי המופת בהתנהגותם האישית, צניעותם, ופשטותם כגולדה ובן גוריון , פנחס ספיר ליובה אליאב ואחרים היום ,מישהו צריך לזעוק : די!

      ואת בין הזועקות.    לאן חברתנו הולכת ? ואיי המחנכים האמורים לצאת כשליחים הזועקים בשער? נותנים להם קומץ ,כדי להאבק כל הזמן על פת לחמם במקום לזעקות את זעקת עמם .

      תודה חבר יקר, {

      שמחה שכאן הבנת לנפשי :-)

       

        17/6/10 10:13:

      צטט: מלאך מקומי 2010-06-14 23:59:25

      מסעות בן גוריון לאורכה  של ארץ ישראל 1940

      http://www.upfile4u.net/Files/8j3g1w.pps

       

      תחזרי קצת הביתה.....רוצים אותך

      תודה חבר יקר  {

      והבית הוא איפה שהלב, איפה שאתה מרגיש טוב ונעים ובטוח...נכון ?!.

       

        17/6/10 10:06:

      צטט: RonArzi 2010-06-14 23:10:56

      מתגעגע איתך  אני רואה זאת גם בפוסטים אחרים   

      כוונתך שעוד אנשים מתגעגעים למנהיגים ולהלך הרוח שהיה פעם?

      אני בטוחה. רואים את מה שיש היום ולא תמיד אפשר לבלוע את זה, למרות שגם פעם זה לא היה אידאלי, בכל זאת...

        17/6/10 10:04:

      צטט: 12תמיר12 2010-06-14 23:00:17

      אני תמיד הערצתי את הצניעות ומיוחדות של האישה הזאת ובמיוחד את העוצמה שהיתה בה.

      כן, גם אני   :-)

        17/6/10 09:53:

      צטט: דייג תנינים 2010-06-14 22:53:37

      אין כמו נוסטלגיה, זה תמיד נראה טוב יותר במבט לאחור. רק מילה אחת יש לי להוסיף:

      אנטלנה

      עזבי אותך משטויות, אף פעם לא היה יותר טוב מעכשיו.

      אוקיי, מה שאתה אומר  J

       

        17/6/10 09:49:

      צטט: mzukan 2010-06-14 22:40:04

      לילה טוב לך בונבוניטה יש כמובן דברים שבמשך השנים כהו, ואנחנו נוטים ליפות את פני הדברים, גם אז היו אינטריגות, ופרשות שהעיבו על הכוונות האמיתיות של הנפ-שות הפוליטיות, וגם אז המנהיגים היו יצריים, וחשבו איך לשרוד, למנהיגות היה יותר כוח למפלגת מפאי באותם0 הימים היה את ההסתדרות וכל העובדים במפעלים שהיו משויכים להסתדרות חלק נצלו את כוחם והשפעתם וחטאו בלקיחת שוחד, גם גולדה  שהיתה ידועה בחוש ההומור שלה, גדשה את הסאה, לאחר מלחמת יום כפור, ולמעשה תוצאות השבר , בעם הביאו את עליתו של בגין לשלטון בדיעבדמתברר שהמנהיג המוצלח באותה תקופה היה לוי אשכול שנחשב כחסר כריזמה בלשון המעטה , והיה לו חוש הומור לא רע בכלל, שאלו אותו פעם איך הוא מצליח לשכנע כל כך הרבה שרים שיסכימו אתו, והוא השיב אני מוותר ומוותר עד שמתרצים לי,

      שיהיה לך שבוע טוב יקירה בידידות אשר

      אהלן אשר

      כן, אני זוכרת את הציטטה הזו של לוי אשכול....אהבתי אותה מאד.

      אינני מנסה ליפות דברים, מודעת שהיו גם דברים פחות יפים הרי, דיברתי יותר בכללית על האווירה ששררה אז, שהיתה הרבה יותר צנועה ופחות ראוותנית ונהנתנית מהיום....

      אם אתה משווה עם מה שיש לנו היום.....  :-((

       

        17/6/10 09:43:

      צטט: orlym101 2010-06-14 22:23:04

      אחותי מאיפה הבאת את גולדה  ככה באמצע החיים ??? אני זוכרת כילדה קטנה מאוד , את הגברת , את הרושם שהיא השאירה על נפשי הרכה . את מלחמ יום הכיפורים , אני זוכרת בהרגשה ואת האשמות כלפייה וכלפי משה הזיין סליחה דיין . רוצה לספר לך על קוריוז מחיי כילדה. היתה לי סבתא ,רשעית , רעה וכל מה שליד , בקיצור כשהיא הייתה רוצה ללעוג לדעתנות שלי , היא היתה קוראת לי "גולדה" ובלבלבלבל.... בזה שהיא נתנה לי את השם גולדה, כוונתה היתה להראות כמה אני חזקה , חכמה ומעצבנת ((-: אז זה מאוד עיצבן היום זה מצחיק  אותי עד דמעות . פוסט מקסים יפה !!!

      תודה לך, מאיפה הבאתי?

      מה אני אעשה? כתבתי ....ראיתי את הכתבה הזו על הנשיא ההוא ופתאם קפצו לי בראש כל הזכרונות והאסוצאציות מהילדות מהעבר....

      אני יודעת שאף אחד גם הם המנהיגים הנערצים מהעבר היו רחוק ממושלמים, אבל בכללי כזה, אם אתה משווה עם ה"מנהיגים" והלך הרוח, המוסכמות של היום, אין מה להשוות. הם היו יותר צנועים, פחות ראוותנים. ועל האוירה של אז לעומת היום - על זה דיברתי, בכללי כזה.

      שמחה שבכל זאת הצלחת להנות מהפוסט קצת, למרות הסבתא....

      אבל אם מדברים על סבתא כזאת, זה נושא נכבד רחב יריעה לפוסט משעשע, מעצבן בפני עצמו לא?

      J

        17/6/10 07:01:


      איזו נוסטלגיה נפלאה הבאת לנו היום..

      והכי מבינה מאיפה זה צץ לך.

      הגעגוע למנהיגים של פעם

      הארציישראליות שאין לה רמז

      כאן לאף מנהיג.וכנראה שגם

      לא יהיה..נמשיך לחלום ולהתרגל

      לרדידות והשיטחיות שמציע החברה ..

      תודה בונבוניטה .

        17/6/10 06:45:

      סופ"ש קסום עם המון חיוכים ואהבה יקירה.

       

       

       

        16/6/10 11:57:

      אני תמיד אומרת שפעם היו להם ערכים...היום...רק כסף ופוליטיקה...
        16/6/10 11:27:


      גם אני התרגשתי לקרוא את הכתבה על נשיא אורגווי.

      לא זכיתי ליהנות מתקופתה של גולדה מאיר, אבל במשך שנים רבות חשבתי לעצמי שאולי נולדתי דור אחד מאוחר מדי...

      שחסרה לי הפשטות של פעם, התמימות ושאני בכלל אוהבת את הדודאים, את יהורם גאון ואת הקוקו עם הסראפן.

       

      לאחרונה הבנתי.... שזו לא אני שנולדתי דור אחד מאוחר מדי... אלא שזה ההווה המגעיל, המתוחכם ולא פעם מסוכן ומושחת שהורס לנו כל חלקה טובה.

      בנסיבות האלה... גם ולד בן יומו היה רוצה להיוולד בדורות קודמים שאופיינו בתמימות, פשטות, שלווה והנאה מהדברים הקטנים בחיים.

        16/6/10 00:28:

      צטט: עזרא מורד 2010-06-15 05:49:06


      אזלו כוכביי

      אך לא מחמאותיי

      דבריך נכונים ואמתיים  על  "אז והיום ".

      הלואי עלינו! כזאת צניעות ,עליה נכתב בעיתון

      ופחות נהנתנות וניצול כספי הציבור לרעה ולאנטרסים אישיים.

      פעם, נשיאנו יצחק בן צבי ז"ל  גר בצריף

      שאני מקווה כי נשמר לספר את צניעותו.  

      ועוד,

      פעם, אמרה לי הגברת רבקה גובר ז"ל בימיה האחרונים

      בהיותה בבית אבות בתל אביב שם חזתה בצעירות התל אביביות של אז.

      נאנחה ואמרה : " עזרא! אנו בני הדור ההוא של מלחמת העולם השנייה

      וטרום המדינה, לא חיפשנו את עצמנו אלא, איך להיטיב עם עמנו.

      האמן לי ! המשיכה , אינני זוכרת אי פעם

      שהנחתי ליפסטיק על שפתיי "

      לא!

      לא יזיק לשאוף , להטיף, לחנך ולחקות 

      את  אנשי המופת בהתנהגותם האישית, צניעותם,

      ופשטותם כגולדה ובן גוריון , פנחס ספיר ליובה אליאב ואחרים

      היום ,מישהו צריך לזעוק : די!

      ואת בין הזועקות.   

      לאן חברתנו הולכת ?

      ואיי המחנכים האמורים לצאת

      כשליחים הזועקים בשער?

      נותנים להם קומץ ,כדי להאבק כל הזמן על פת לחמם

      במקום לזעקות את זעקת עמם .

       

      יקירה,

      מצטרפת לעזרא , ותודה לך עזרא  על תגובתך.

      קבלי כוכב ענק.

      אויי ....אני ממש מתגעגעת.

      לילה טוב.

      תמר.

        15/6/10 22:35:

      אני אתך בנוסטלגיה ובגעגועים!!! לא מוצאת את מקומי כאן, בדור ההון-שלטון...

      *

      אלומה

        15/6/10 21:36:

      תחיה הנוסטלגיה. ברוכה שהבאת את הפוסט הזה. עוררת געגועים.

      לפחות אז לא היתה שחיתות בצמרת.

       נהפוכו , היתה צניעות מעין כמוהה.

      ***********

        15/6/10 21:22:

      זה לא "קוקו" זה "גולגול". :))

      ןלי אין געגועים, לא לגולדה ולא לקוקו (אולי רק קצת לסראפן)

      לדעתי היהירות והאטימות שלה היו אם כל חטאת והובילו בקו ישיר לסמטוכה שאנחנו נמצאים בה כיום.

      נכון, שעל רקע המנהיגים הנהנתנים והראוותניים שיש לנו היום, היא, גולדה, נראית לפתע הרבה פחות נוראית.   

        15/6/10 20:22:

      מסכימה עם מזוקן

      נוטים ליפות דברים במשך השנים

      כל דור והשחיתויות שלו.

      מלבד החיים הצנועים של המנהיגים

      הכל היה אותו דבר-רק ללא התיקשורת ועם צנזורה חזקה.

      לא ידענו מה קורה שם מתחת לשטח.

       

        15/6/10 18:09:

      פוסט יפה וצנוע
        15/6/10 16:44:
      היו זמנים..
        15/6/10 15:55:


      גולדה הייתה אישה כוחנית ודווקנית ומאד לא מרחיקת ראות.

      חלק מהבעיות שלנו היום נעוצות בקוצר הראות ובעקשנות שלה.

      ועל חייה האישים יש יותר מסיפור רכילות אחד.

      העובדה שהיה לו קוקו ונעליים מכוערות, אינה  הופכת אותה לדמות מופת

        15/6/10 15:53:


      גולדה... היו לנו גם נעלי גולדה בצבא :)

       

        15/6/10 13:53:


      השם של הפוסט שלך הזכיר לי שיש לי נוסטלגיה לפחות למשהו אחד שנעלם מהנוף:

      קוקילידה.

        15/6/10 12:09:

      התענגתי על הנוסטלגיה.

      *****


      כל מה שכתבת נכון מאד, ואלה הם באמת דברים, שאנחנו מתגעגעים אליהם.

      אבל במישור בפיזי החיים היו קשים בהרבה: לא תמיד היה לחם להביא לילדים, קצב גדילת הילדים לא כל-כך שימח, כמו הפחיד, כי לא היה מה להלביש עליהם, עגלת תינוק נחשבה למותרות...

      וגם האידיאולוגיה היתה מקסימאליסטית יותר: רק שחור או לבן, בלי גוונים, יותר קשה לעיכול, לטעמי.

      אז בכל תקופה, יש את הדברים יותר טובים ופחות טובים. רק טוב יהיה רק לאחר ביאת המשיח.  אומרים שכבר בפתח.

        15/6/10 11:48:


      להתרפק  על הנוסטלגיה זה נפלא ...ופעם נדמה לנו היה יותר טוב (כי היינו ילדים וזה היה מזמן)

      מסכימה איתך שדור המנהיגים היו יותר אידיאליסטים...אבל גם אז הם לא היו טלית שכולה תכלת.

      מסכימה איתך שהילדות שלנו הייתה יותר חופשיה ויותר תמימה .

      למרות שאני זוכרת לילה אחד שבכיתי כל הלילה כי פחדתי  שפת"ח יבואו לרצוח אותי.

      אני גם זוכרת המון פיגועים ומלחמות ומקלטים והפצצות.....

      מה שבטוח זה שהחלב היה יותר טעים......

      ולגבי גולדה אני זוכרת את יום כיפור......

      דרך אגב את יודעת מהיכן הגיע המילה סמטוכה ?שנשמעת כמו מערבית ?

      היא באה דווקא מרוסית ופרושה -בלאגן.וגם בלאגן זאת מילה רוסית ....

      את אפרים קישון אני מצטטת עד היום....

      זכרונות כבודם במקומם מונח.

      והווה של היום הוא הנוסטלגיה של הילדים שלנו...

      מעניין מה הם יכתבו על ילדותם.

      יום נפלא יקירה.

        15/6/10 07:56:

      גם אצלי יש תחושת אבדן על מה שהיה פעם.

       

      פעם היה יותר ברור מהו טוב או רע,

      מהי התנהגות מוסרית או לא,

      מהי עבריינות ומהי לא.

       

      היום עם כל כך הרבה נבחרים עבריינים, התחושה שהולכת וגוברת היא: "אם הם, אז זה מותר".

      העבריינות עוברת מהצמרת לכל השכבות. אי אפשר שלא.

       

      מה אפשר לומר היום לילד קטן? "אם תלמד טוב, תהיה כמו אולמרט"?

      "אם תלמד להתנהג יפה, תהיה בסוף כמו קצב"?

       

      אם פעם הסתכלנו בהערכה כלשהי על מישהו מהבכירים, היום אנחנו מעדיפים לא לראות כי הבחילה משתלטת עלינו במהירות.

       

      ואגב, מבלי להזדהות עם דעותיו הפוליטיות, אני חושבת שבני בגין הוא בין אחרוני הצנועים מקרב חברי הכנסת.

        15/6/10 07:42:

      אכן Flash Back  נכון. תמיד נסתכל בנוסטלגיה אחורה, אבל אני מסכים עם הדברים שאת כותבת. אין ספק שפעם היו ערכים אחרים.

      ואגב Flash back. כתבת שהכתבה היא מ-2020... האם זה Flash Forward?:-)))

        15/6/10 06:02:

      גבי מתנצל !
      נפלה טעות .בשעה כה מוקדמת

      אתך הסליחה

      חפצתי לכתוב גבי ונפלה טעות .

        15/6/10 05:59:

      גברת פישמן ,

      כאן מדברים על התנהגות המנהיגים ולא על רגרסייה טכנלוגית .

      נכון ,צריך קידמה וטכנלוגייה ומדע

      אך למי דרושה התעשרות קלה , ראותנות , וניצול כספי הציבור

      תוך ישיבה בתפקידים ציבוריים? 

      נכון, לא כל מה שהיה  פעם צריך להתגעגע אליו, אבל

      מה? האם צריך לטשטש ערכים אנושיים טובים?

        15/6/10 05:50:

      אנחנו תמיד מתגעגעים למה שהיה וחושבים שפעם היה חןץר טוב ושוכחים שזה לא ממש ככה: המתנו לטלפון 5 שנים, סבלנו מהיפר אינפלציה, הייתה הקצבה של מט"ח כשנסענו לחו"ל, לגלידות היו צבעים אבל הטעם היה אותו דבר וכו'

       

      הדבר הטוב שהיה פעם זה המוסיקה (אני מתכוון לשנות ה-60 וה-70 ולאו דווקא למוסיקה ישראלית)

        15/6/10 05:49:


      אזלו כוכביי

      אך לא מחמאותיי

      דבריך נכונים ואמתיים  על  "אז והיום ".

      הלואי עלינו! כזאת צניעות ,עליה נכתב בעיתון

      ופחות נהנתנות וניצול כספי הציבור לרעה ולאנטרסים אישיים.

      פעם, נשיאנו יצחק בן צבי ז"ל  גר בצריף

      שאני מקווה כי נשמר לספר את צניעותו.  

      ועוד,

      פעם, אמרה לי הגברת רבקה גובר ז"ל בימיה האחרונים

      בהיותה בבית אבות בתל אביב שם חזתה בצעירות התל אביביות של אז.

      נאנחה ואמרה : " עזרא! אנו בני הדור ההוא של מלחמת העולם השנייה

      וטרום המדינה, לא חיפשנו את עצמנו אלא, איך להיטיב עם עמנו.

      האמן לי ! המשיכה , אינני זוכרת אי פעם

      שהנחתי ליפסטיק על שפתיי "

      לא!

      לא יזיק לשאוף , להטיף, לחנך ולחקות 

      את  אנשי המופת בהתנהגותם האישית, צניעותם,

      ופשטותם כגולדה ובן גוריון , פנחס ספיר ליובה אליאב ואחרים

      היום ,מישהו צריך לזעוק : די!

      ואת בין הזועקות.   

      לאן חברתנו הולכת ?

      ואיי המחנכים האמורים לצאת

      כשליחים הזועקים בשער?

      נותנים להם קומץ ,כדי להאבק כל הזמן על פת לחמם

      במקום לזעקות את זעקת עמם .

        15/6/10 01:36:


      מצטער שהמובאות חתוכות, הנה המקור

      http://www.aplaton.co.il/story?id=397&NewOnly=1

       

       

        15/6/10 01:35:

      מצאתי סיפור אחר של קישון אודות גולדה

       

       

       

       

       

       

       

      נו טוב, גם הנוסטלגיה זה לא מה שהיה פעם

       

      ואפרופו ילדים ללא צעצועים, נזכרתי במשפט של וודי אלן שאמר

       

      כשהייתי ילד היינו כל כך עניים שלא היו לי צעצועים, מזל שנולדתי בן

       

       

       

        15/6/10 00:31:
      **
        14/6/10 23:59:

      מסעות בן גוריון לאורכה

      של ארץ ישראל 1940

      http://www.upfile4u.net/Files/8j3g1w.pps

       

      תחזרי קצת הביתה.....רוצים אותך

        14/6/10 23:10:

      מתגעגע איתך

      אני רואה זאת גם בפוסטים אחרים

       

        

        14/6/10 23:00:

      אני תמיד הערצתי את הצניעות ומיוחדות של האישה הזאת ובמיוחד את העוצמה שהיתה בה.
        14/6/10 22:53:


      אין כמו נוסטלגיה, זה תמיד נראה טוב יותר במבט לאחור.

      רק מילה אחת יש לי להוסיף:

       

      אנטלנה

       

      עזבי אותך משטויות, אף פעם לא היה יותר טוב מעכשיו.

        14/6/10 22:40:


      לילה טוב לך בונבוניטה יש כמובן דברים שבמשך השנים כהו, ואנחנו נוטים ליפות את פני הדברים,

      גם אז היו אינטריגות, ופרשות שהעיבו על הכוונות האמיתיות של הנפ-שות הפוליטיות, וגם אז המנהיגים היו יצריים,

      וחשבו איך לשרוד, למנהיגות היה יותר כוח למפלגת מפאי באותם0 הימים היה את ההסתדרות וכל העובדים במפעלים שהיו משויכים להסתדרות

      חלק נצלו את כוחם והשפעתם וחטאו בלקיחת שוחד,

      גם גולדה  שהיתה ידועה בחוש ההומור שלה, גדשה את הסאה, לאחר מלחמת יום כפור, ולמעשה תוצאות השבר , בעם הביאו את עליתו של בגין לשלטון בדיעבדמתברר שהמנהיג המוצלח באותה תקופה היה לוי אשכול שנחשב כחסר כריזמה בלשון המעטה ,

      והיה לו חוש הומור לא רע בכלל, שאלו אותו פעם איך הוא מצליח לשכנע כל כך הרבה שרים שיסכימו אתו,

      והוא השיב אני מוותר ומוותר עד שמתרצים לי,

      שיהיה לך שבוע טוב יקירה בידידות אשר

        14/6/10 22:23:


      אחותי מאיפה הבאת את גולדה  ככה באמצע החיים ???

      אני זוכרת כילדה קטנה מאוד , את הגברת , את הרושם שהיא השאירה על נפשי הרכה .

      את מלחמ יום הכיפורים , אני זוכרת בהרגשה ואת האשמות כלפייה וכלפי משה הזיין סליחה דיין .

      רוצה לספר לך על קוריוז מחיי כילדה.

      היתה לי סבתא ,רשעית , רעה וכל מה שליד , בקיצור כשהיא הייתה רוצה ללעוג לדעתנות שלי ,

      היא היתה קוראת לי "גולדה" ובלבלבלבל....

      בזה שהיא נתנה לי את השם גולדה, כוונתה היתה להראות כמה אני חזקה , חכמה ומעצבנת ((-:

      אז זה מאוד עיצבן היום זה מצחיק  אותי עד דמעות .

      פוסט מקסים יפה !!!

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין