בתקופה האחרונה יצא לי להיחשף לפן די לא סימפטי של מערכת הבריאות בארץ. בנסיבות שאינני יכולה לחשוף כאן במלואן, הייתי עדה ליחס המחפיר אליו זוכות בחורות המבקשות לעבור הפלה.אולי הייתי נאיבית במקצת כשחשבתי שבישראל, מדינה אשר רק החודש נכללה בקבוצת המדינות המפותחות, יתגלו סבלנות, פתיחות, הבנה ועידוד כלפי בחירתה החופשית של אישה בכל הנוגע לגופה האישי.אין אני מדברת על נערה בת 16 שנכנסה בטעות להריון, אז, אני מאמינה ויכולה רק לקוות, שכל הגורמים דוחפים אותה לעשות הפלה בצורה מסודרת ובטוחה. אני מדברת על בחורות בגיל בו על פי הנורמות כבר אפשר להתחיל...לפני כחודש הכל התחיל, כשהיא גילתה שנכנסה להריון. התחושה הראשונית, היתה בעטה מוחלטת. בתפיסה שלה, היא עדיין ילדה. אז מה אם כבר חגגה 25... מצד שני, אם גם ככה תכננה עוד שנתיים להיכנס להריון, אז מה כבר ההבדל הגדול? כמה זה כבר משנה?בצעד אחראי מאין כמוהו, היא לקחה לעצמה שבועיים שלמים של הרהורים, שקילות ומחשבות עמוקות על שתי האפשרויות הניצבות בפניה. בתומם החליטה באומץ כי היא עדיין לא בשלה להביא ילד לעולם, ולספק לו את כל מה שהיא חלמה שתיתן לילדיה.עם החלטה זו, היא נגשה אל קופת החולים שלה, להתחיל בסדרת הבדיקות הפיזיות הנחוצות ולקבוע לעצמה תור לגרידה.לתדהמתה, הצוות הרפואי בו פגשה, מהמזכירות דרך האחיות ועד לרופאים התייחסו אליה כאל רוצחת. בתחילה, כשסיפרה לי, אמרתי לה שהיא בטח סתם מדמיינת. אך לא. הם אמרו לה מפורשות כי היא מספיק מבוגרת כדי להביא את הילד לעולם, כי היא עושה עוול, כי נשים כה רבות לא יכולות להיכנס להריון והנה היא כן, ושאין למעשיה הצדקה.היא, כמובן, לא היתה חזקה מספיק באותו רגע, שהיה לא פשוט גם בלי שיתערבו לה, כדי להתווכח ולהציב את טיעוניה המשכנעים. שלא לדבר, על כך שזה לא עניינם מלכתחילה!!!שבוע וחצי לאחר, התייצבנו במרפאה על מנת לבצע את התהליך, שלמרות שנעשה בלב שלם, אינו נעים כלל. נכנסנו אל תוך חדר קבלה, הומה נשים, שכולן הגיעו לאותה המטרה. והנה התעופפה לה הפרטיות והצנעה הכל כך נחוצה בתהליך שכזה.אל חדר עם שתי עובדות סוציאליות היא נכנסה לבדה. שם, אמרו לה "נשות המקצוע" כי הן לא מבינות איך היא יכולה לעשות דבר כזה. היא אמרה שהיא עדיין לא בשלה. הייתם מצפים מעו"סיות שיבינו, לא?אז זהו, שלא! לטענתן המלומדת היא גודעת חיים של יצור עם רגש ונשמה.משם היא עברה לוועדה המחליטה אם מאשרים לה לעבור את הגרידה, כשנאמר לה שהמזל שלה זה שהיא רווקה, אחרת לא בטוח שהיו מאשרים לה. בוועדה תקף אותה הרופא על נסיבות הפנצ'ר, והטיף לה שוב מוסר. בצעד הזוי ושערורייתי להפליא, תוך כדי שהיא ישבה שם – הכניסו עוד בחורה לתוך החדר.לבסוף, אכן היה לה "מזל" שהיא רווקה, והוועדה הנכבדת קבעה שהיא יכולה לעבור הפלה. תודה רבה באמת!משם היא נשלחה אל חדרי הניתוח. אני חייבת להודות שמאותו הרגע, צחקנו לא מעט. הצוות הרפואי היה הרבה יותר סימפטי ועדין, והיות שהרופא איחר כי אף אחד לא הודיע לו שיש לו פציינטית, יצא לנו להתחבב על הצוות ולקבל הטבות בתנאים. חששנו ששלפו את הרופא באמצע ארוחת הבוקר והוא יבוא עם פירורי קוראסון אשר יתפזרו ברחמה תוך כדי התהליך. לאחר שהתעוררה מההרדמה מיד התלוצצה עם רופאה (היא לא ראש ממשלה, אז היה רק אחד..), ואז השגתי לה אישור יציאה ורצנו לאכול קוראסון בבית הקפה שליד (כל הדיבורים עשו לנו חשק).אך נחזור למציאות שקדמה לכך – אני רוצה, על במה זו לצאת נגד כל אותם אנשי מקצוע של בריאות הגוף – תתעסקו במה שהתמחיתם בו - בעיות פיזיות. אם בחורה בוגרת אומרת שהיא רוצה לבצע גרידה, עליכם לבדוק אותה מבחינה פיזית ולקבוע אם ניתן לבצע את ההליך.לצוות אשר לכאורה אמור לדאוג לאספקטים המנטאליים והחברתיים – האם לא מגיעה לנו פרטיות? איפה צנעת הפרט? זה מינימום הזכויות שמגיעות למטופל. ומעל הכל, והטיעון המרכזי שלי בנושא הזה – בימים בהם כל יום אנו שומעים על ילדים שחווים התעללות, הזנחה פושעת, הורים אלימים, הורים מרעיבים, ילדים מתחת לקו העוני והרשימה העצובה, לדאבוני נמשכת ונמשכת (כפי שהעו"סיות אמורות לדעת הרבה יותר טוב מכל אחד אחר), צריך להוקיר ולתמוך באדם אשר הינו אחראי מספיק כדי לומר שהוא עדיין לא מסוגל לגדל ילד. ובאשר לעובר ולזכויותיו – לא אכנס לויכוח ארוך ימים, למרות שבמאמר מוסגר, אני מאמינה כי אחרי שמונה שבועות ברחם עוד אין רגש, דאגתי הגדולה הינה לילד שייוולד מזה העובר, ולמציאות בתוכה יצטרך לחיות לאחר מכן זמן רב.אגב, אין אני באה לטעון חלילה שהבחורה היתה הופכת לאם מתעללת או מזניחה, שהלא אני משוכנעת שהיא תהיה אמא נהדרת, אך בבוא היום, בו היא, ורק היא תרגיש שהיא מוכנה.אז תאמרו לי אתם, מה אתם חושבים? האם הגיוני שבמדינה המתגאה בהיותה מפותחת ונאורה, ייתכן כי תינתן לאדם זכות להחליט על גופו, חייו ועתידו של אדם אחר בוגר, שומר חוק, ובריא בנפשו? |