בנסיעתי היום הביתה חשתי שהאוטו אינו מגיב

  לי כתמיד,עצרתי לצד הדרך

 ואיך לא- דווקא כשהזמן דוחק,

חוקי מרפי –פנצ'ר בגלגל האחורי.

כאזרחית ממושמעת שמתי משולש אזהרה

כעשרה מטרים  מהרכב,

לבשתי את האפוד הזוהר וקדימה להחלפת הגלגל.

בעודי מתארגנת עצרו לידי שני כלי רכב 

 ושני גברים "מצ'ואים" הציעו את עזרתם.

היו מאד חביבים ועשו את מלאכתם  ביעילות ובמהירות

.אך בסיום העזרה פנה אלי אחד מהם ואמר:

"בשביל מה אתן מוציאות רישיון נהיגה  אם אינכן

 יודעות להחליף גלגל, כל הנשים אותו הדבר."

ואני , ספרתי עד עשר , אמרתי תודה והתיישבתי באוטו.

הרי לא בקשתי עזרה, אני יודעת להחליף גלגל

ועושה זאת  לא בפחות מיומנות מהגברים .

המחשבות הפליגו ובקשו תשובות על ה"עלבון".

(אני שייכת לנשים שחושבות שפמיניזם הוא האויב

הגדול ביותר לאישה.)

 אני מאמינה כי רוב ההבדלים בין נשים וגברים בהתנהגות,

 בדפוסי חשיבה וביטויי רגש הם תוצאה של חינוך

 ושל השפעות סביבתיות ולא תכתיב של הטבע

 שאינו ניתן לשינוי.

אנחנו חיים בעולם נאור  שיכול וצריך להתנער

 מהגדרות שדוחקות אותנו למשבצות שאינן הולמות. 

שעור חשוב למדתי היום, 

בפעם הבאה אחליף לבד גלגל – מי צריך גברים! :-)

(אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם)