יומן יקר,

זה אני נמש, אתה זוכר אותי.

קצת לא הייתי פה, היום חזרתי נרעש מאוד

הכי קל לי במקום לילל מיאו, מיאו בחתולית
זה לנסות למצוא את המילים

ולכתוב אותן בבלוג שלי,

העולם של נמש, בו בבלוג הזה ,אני מספר על מה שקורה סביבי.

האמת היא שפתחתי את הבלוג שלי עם פנייה נרגשת

קוגל מחפשת בית

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1389639

לא מצאנו לקוגל בית דרך חברי הקפה

והיא גדלה בביתו  ונקשרה מאוד לאדון הצעיר שלבו רחום כל כך.

הוא הביאה הביתה , טיפל בה במסירות,דאג לכל מחסורה.

אני בטוח שקוגל יודעת,שהמיטיב שלה הוא האדון הצעיר.

תקופה ארוכה חיפשו לה בית

שלא תבינו אותי לא נכון,

כשיש חתולה בבית, אני לא שקט, מתנהג כמו חתולון מאוהב בראשית דרכו.

הרחתי אותה בכל מקום, סימנתי טריטוריה

בהמשך נמצא לה בית חם , אך חתולות שמתרגלות חוזרות מיד למקום שהרגישו בו בטוחות.

איפה שיש אהבה, יש סובלנות וסבלנות לקבל את האחר והשונה.

קוגל חזרה  הביתה שונה מהרגיל. היום היא המליטה חמישה חתלתולים, ארבעה שחורים ואחת ג'ינג'ית כמוה. אין לכם מושג, איך הפכנו למשפחה מרובת  נפשות.

אז מי שמעוניין בגור חתולים מוזמן בכיף ליצור איתי קשר.

את התמונות אבי בהמשך.

קוגל הפכה אותי לדוד והיא שינתה סטטוס: עכשיו קוראים לה:"חתולה חד-הורית מחפשת תמיכה של חתול חם והורס.

נעים מאוד, אני מהיום הדוד נמש.