רגע של...והרגע חלף
על כוכבים, סולמות, קפה ,כתיבה קריאה ותמונות. ובעיקר על הרגע שחלף ממני ברגע שכתבתי והרגע שלא תוכל להחזיר אותו לעצמך. הרגע בו קראת..וכמובן, על הרגע שאחרי.
http://tasteofisrael.org.il/?pg=business&CategoryID=0&ArticleID=155&SearchParam=Follmond
פוסטים אחרונים
- להשאר בבית אחרי הבגידה. מה זה אומר עליך? 13/11/16
- קולה של הבגידה 9/1/16
- כדי שדייט יצליח כדאי שנדאג להנות בו. 7/12/15
- אמא את חופרת, די תשתקי, זה לא עניינך, עזבי אותי בשקט 12/11/15
- מה הוא רוצה ממני? הסקס כבר מת ! 7/11/15
- בזוגיות ומרגישים קצת לבד? 18/10/15
ארכיון
0
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בטוחה שיש יוצאים מהכלל .
לא תמיד הקירבה כאן מדומה
בכל מקרה המבחן האמיתי הוא במציאות, אין ספק.
מעדיף בשקט...
טוב, עורכת יופי של מסיבות פרישה. רוצה כזו?
רחלי, מכירה את הוירטואליה. כתבתי על יחסי קירבה שנוצרים בדימיון אם באמצעות הוירטואליה או באמצעים אחרים.
אולי לא הייתי ברורה.
תודה על הכוכב. 777 הוא מספר טוב.......
נראה לי שמתפתח פה שיח חרשים...אז אני פורש..:)
נכון שיחסים וירטואלים הם לא יחסים
אמיתיים, זה ברור. אבל, יש פה את ההזדמנות
כן להפוך אותה לריאלית ואז היא תיהיה אמיתית.
ראיתי פה באתר מפגשי חברים שהפכו את הוירטאוליה
לממשית, לבשר ודם.ואני בטוחה שגם זוגות נוצרו פה......
וההשוואה שלך לתרמיל אפונים ריק מתוכן
היא השוואה נהדרת.
קירבה וירטואלית אינה חלופה לקירבה ממשית. והרוב אינו מתבלבל... יש להם תכלית וכיף שונים, וגם זה ידוע... ואני כלל לא בטוח שהיום יש פחות קירבה ממשית מפעם... מה שכן, יש הרבה יותר קיטורים...:)
נראה שיצא מהקשרו. התחלתי עם קירבה דימיונית ונגמר בעניין של בגרות.
הנושא הוא לא התקשורת הויראטואלית וערכה אלא הרגש שבונים בעזרתה..כמו הרגש שבונים על ה"מה שמספרים" או כל רגש אחר (חיובי או לא) שנוצר בדימיון בעזרת כלי זה או אחר, לעומת רגש של קירבה (או ריחוק) שנוצר במציאות מתוך מגע ישיר זה הכל. אז נכון שהרוב מעדיף להיות עשיר...אך תתפלא, אין זה נכון שהרוב מעדיף קירבה ממשית. הרוב מעדיף להרגיש מתוך מה שנוח..למשל, ומגע ישיר, בימינו, כבר לא ברירת המחדל הנוחה ביותר...כשנהיה זקנים אספר לך...
תקשורת וירטואלית זה מה שהיא ואין טעם ליחס לה מה שלא לה...אז כנראה טעית...כמו כן, קשר וירטואלי, יש לו ערך מאד מסוים ואין לצפות ממנו גדולות ונצורות...וברור שהרוב מעדיף קירבה ממשית, בערך כמו שהרוב מעדיף להיות עשיר - אז מה?...העובדה היא שאותו רוב אינו עשיר, ואפשר להיות עם זה בשלום או לא.. עניין של בגרות...:)
עדיפה בעיני מציאות הנעה בין דבש לאיכס (ומה שבינהם) על הסחת דעת של ריגוש דימיוני שנוצר מיחסי קירבה דימיוניים (וירטואליים אם תרצה)
נכתב, לא מתוך העצמה או כעס אלא מתוך ניסיון , תהיות, תעיות וטעויות בין הדימיוני - מומצא לבין החיים.
ניסיתי לומר לך שגם קירבה במציאות היא לא תמיד "דבש"... ולפעמים קשר מרחוק טומן בחובו לא מעט עניין ואפילו ריגוש... הנטיה להעצים אחד ולבטל אחר, לא מובילה למקום טוב... אולי את כעוסה על משהו אחר...:)
מה שמספרים זה סיפורים...לא הייתי סומכת על "מה שמספרים". "מה שמספרים" מפריע גם ליחסי קירבה בין בני אדם. "מה שמספרים" זה עוד סוג של מדיה מקולקלת כשמדובר ביחסים ואתה הרי יודע למה יכול להוביל "מה שמספרים"...ביחסים אישיים וביחסים בכלל. רוצה דוגמה? מספרים על השכנים של בכפרים הערביים שהם....במציאות הם יודעים להיות שכנים לבביים, חמים ונדיבים. לך תאמין למה שמספרים, לך תפעל על פי הדימיון ...לא תגיע רחוק.
הי דרור, שנדבר על מציאות ועל דרור במציאות? עם מה נתחיל? עם הגודל? החיוך?
החום? ההומור האדיר המהול בקצת עצב? עם טוב הלב? תגידי לי, מי יכול לדמיין דרור כזו?
תודה מותק.
אכן ולא רק. כשמדובר ביחסים (ומדובר ביחסי קירבה) הדימיון שבנוי על סיפורים מצוצים מהאצבע או על זכרונות או על תפיסות עולם לפעמים הזויות ...יוצר ציפיות לגבי היחסים והתנהלותו של האחר ובדרך הזו יוצר אכזבות. כי הרי בתוך יחסי קירבה אי אפשר לצפות מאדם אחר שיגשים את הדימיון שלך על כל המטען האישי שלך ממנו הוא נבנה.
וואי, איזו תשובה מסובכת...התכוונתי למשהו פשוט יותר , ככה יצא.
תודה חביבי.
וגם המציאות זה כבר לא מה שהיה פעם... האמת היא שגם פעם לא היה בדיוק כמו שמספרים... מה נעשה?! - נעשה הכי טוב ממה שיש...:-)
*
ברור שאני מסכימה איתך.
וגם עם יואל (המגיב הראשון)
ואני, כבר ביליתי איתך במציאות
ואת אישה מלאת חיים
שופעת כל טוב.
נכון, אין על המציאות
גם אם תהיה לפעמים קשה
אבל לפחות חווים עם כל החושים
ועם כל קשת הרגשות.
יפה.