כותרות TheMarker >
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    צילי וגילי. ששון ושמחה

    32 תגובות   יום שלישי, 15/6/10, 15:47

     

    הן שתיים.
    ביני לביני אני מכנה אותן ההר והעכבר.
    כשהן שוכבות זו לצד זו, מאמא נראית כיבשת השחורה וטיני כפלומת סוואנה דקה על עורפה.

    עכשיו, בהיותן מה שהן, כלומר חתולות, הן רוצות.
    מרגע יקיצתי ועד שהמסך יורד על יומי, הן רוצות. ממני.

    הן לי ואני להן, וככה אנחנו במערבולת כפייתית של צרכים.
    מאמא, ספינת הדגל, שחורה שמנה, ורוצה אוכל. כל הזמן.
    טיני, או צ'יק או פיצ'י, היא לבנה-שחורה, תינוקת נצחית, ורוצה תשומת ומגע. כל הזמן.
    אני, טוב... נו, רוצה שיעזבו אותי באמא'ש'להם.
    יש מחשב, יש מונדיאל, יש ספר וזה דורש זמן. ושקט.

    הבוקר הוא הסיוט הגדול. אני מתעוררת בשלבים. ארוכים.
    מבחינתי, קפה ומחשב על הבוקר זו פתיחה מנצחת, כל זמן שמאפשרים למוחי להיפרד בשלווה מחלומות מרתקים ולהשתלב במציאות קונקרטית.
    תוך שעה ואני ממש בעניינים.

    אלא שלשתי הערפדיות, הצמודות לצווארי, יש תכנית בוקר משלהן.
    הן נעמדות מולי במבט רווי אכזבה עמוקה אם אני לא ממלאת את דרישותיהן על המקום.
    עכשיו, בסדר. אני מנסה. אוכל במיידי למאמא והשתרעות מביכה קבל עם ושכנים על שמיכה מול מרפסת המטבח. שם השמש מפציעה בקיץ קודם, וזה מה שטיני רוצה.
    ואז מאמא מהדסת בכובדה אלינו ומתחיל סבב הנוירוזות המוכר של את איתה או איתי? ועכשיו? איתי או איתה?
    אני צריכה למצוא דרך ללטף את מאמא ביד מתוחה קדימה בעודי מתכרבלת עם טיני בנישוקים וגרגורים.
    זה עובד חלקית, כי טיני קנאית ומאמא נוחתת בכוונה במרכז המפה, כאילו במקרה. וטיני קמה ומסתובבת, וחוזרת ונשכבת, וקמה ומסתובבת וחלילה חוזר וחוזר.
    ולי נמאס.
    רק התעוררתי ולא בא לי לשכב עכשיו ללא מעש. גם לי יש צרכים!!

    אז אני קמה להכין קפה, ולשבת על המחשב ואז מאמא שלא באה על סיפוקה (היא אף פעם לא באה על סיפוקה) מתיישבת לידי במבט צפוף ופותחת בנשק יום הדין - וובוזלה (זמבורה).
    מה מה מה מונוטוני ומורט עצבים שאגב לא ברור מה תכליתו. הרי אוכל כבר קיבלה (ממזווה הצ'ופרים), ואם תאכל עוד, תתפוצץ. נו, שתתפוצץ.
    מה מה מה ומבט עוקב
    מרמרה, אני קוראת לה. את ממרמרת אותי
    מה מה מה עקשן
    את כמו צל שחור על חיי! עוקבת אחרי כל היום! הניחי לי! רוחי לראזה יא חתולה!
    מבט אטום ושקדן נצמד אלי ועכשיו גם התחככות טפילית שלא תיפסק עד הלילה.

    אני אטיל עלייך מצור! אני צועקת וטורקת לה דלת בפרצוף.
    דקה, שתיים עוברות עלי בשקט ואז היא מאגפת ומגיחה מהדלת השניה כשחיוך קטן תלוי לה מתחת לשפם הפרסי.

    אה... קרב אבוד. עוד יום של עצבים התחיל.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/9/10 13:24:
      מאוד מאוד מוכר ואהוב....
      תיהני מהן, בטוב ובניג'וס :-)
        23/7/10 17:32:
      לי זה נשמע כמו גן עדן ממש !
      רואה בדמיוני ומתמוגגת :-)
        23/7/10 16:07:
      ואני מכיר דוקא מצב הפוך. אצלי צילי וגילי (שתי חתולות תאומות) הרו והמליטו בהפרש של כמה ימים. מאז היניקו וגידלו ביחד את ששת הצאצאים המשותפים, עד שכבר לא היה ברור מי האם בהיולוגית של כ"א מהגורים! (לא היו כל גילויי קנאה)
        25/6/10 09:41:
      :-))
        25/6/10 09:05:

      לא משעמם לך יקירה,

      ואני חשבתי שרק החתול של חברתי קורא לה: ממממאאא מממאאא

      אני רואה שכולם כאלה.....

      איזו אכזבה. לא אספר לה.קריצה

        22/6/10 12:03:

      צטט: ארזעמירן 2010-06-21 12:20:53

      נו, טוב, חתולים...את יודעת, לא כוס התה שלי (בטח לא ה-קולה זירו) אבל הציור - לגמרי.

       

      מילא כוס תה/קולה זירו, אבל ניסית לעשות מהם שווארמה? חרא בשר. ממש

        22/6/10 12:02:

      צטט: @אורית 2010-06-19 09:13:52

      צילי וגילי היו התוכים שלי, שכמובן הרבה פחות נגישים מצד חתולים, אבל גם שם אי

      אפשר היה להתעלם מההתנהגות הזוגית שלהם.

      לי היו הרבה שנים צמד חתולים הזכר היה בגירה והנקבה נלי + שני מחזורי המלטות.

      אז אני כל כך מבינה את האהבה הזו, זו אהבה הדדית, אני לא מקבלת את הקביעה

      שחתולים לא נאמנים,אגואיסטים וכו'.

      אחרי הכל הם ממשפחת הטורפים ולא צריך לשנות אותם רק כדי שיהיה לנו סוג של כלב או סוס בבית:-))))

       

       יש לי חשד עמוק שה"נאמנות" שלהם והקרבה אלי נובעים רק מההכרה שלהם שהם תלויים בי.

      אבל יש להם את החן הזה שגורם לך להרגיש מחוזרת.

      מענג לענג אותם.

      הכרתי כמה גברים כאלו.

        21/6/10 12:20:
      נו, טוב, חתולים...את יודעת, לא כוס התה שלי (בטח לא ה-קולה זירו) אבל הציור - לגמרי.
        19/6/10 09:13:

      צילי וגילי היו התוכים שלי, שכמובן הרבה פחות נגישים מצד חתולים, אבל גם שם אי

      אפשר היה להתעלם מההתנהגות הזוגית שלהם.

      לי היו הרבה שנים צמד חתולים הזכר היה בגירה והנקבה נלי + שני מחזורי המלטות.

      אז אני כל כך מבינה את האהבה הזו, זו אהבה הדדית, אני לא מקבלת את הקביעה

      שחתולים לא נאמנים,אגואיסטים וכו'.

      אחרי הכל הם ממשפחת הטורפים ולא צריך לשנות אותם רק כדי שיהיה לנו סוג של כלב או סוס בבית:-))))

        18/6/10 12:15:

      :-))

      וגם החתולות. כפרה עליהן

        18/6/10 10:53:

      צטט: מ*כל 2010-06-16 20:33:34

      פרסי פרסי ולנוח :-)

      וגם הציור משו

      :-)

       

        16/6/10 20:33:
      פרסי פרסי ולנוח :-)
        16/6/10 18:44:


      טוב שפם פרסי ביד משפם רחוב ברחוב.

       

      (מיציז"ל - מיצייינו זכרונם לברכה)

        16/6/10 16:54:

      צטט: tsunami* 2010-06-16 16:52:42

      מלכות, אלא מה :)

       

       הכי מלכות שיש. אלא מה? גם אני פקאצה

      יתנו - יקבלו !!

        16/6/10 16:53:

      צטט: אנאי 2010-06-16 16:45:46


      אוהבת מאד את הציור שלך

       

       תודה אנאי תודה :-)

        16/6/10 16:53:

      צטט: G'inges 2010-06-16 14:20:50

      חתול זו חייה נרגנית!

       

       

      אני מופתעת תדיר מהעקשנות שלהן. כל החנדאלאך שלהן

      אין אין, אבוד לי

        16/6/10 16:52:
      מלכות, אלא מה :)
        16/6/10 16:51:

      צטט: באביז 2010-06-16 16:12:42


       מיכל, פוסט מקסים!!! כיף אמיתי!!

       הקטנה מתמוגגת למול התמונה

       

       איזה כיף למוגג ילדה קטנה. יש !!

        16/6/10 16:51:

      צטט: תנא 2010-06-16 14:01:17

      :) כיף לקרוא

       

      תודה תנא :-)

        16/6/10 16:49:

      צטט: sucara 2010-06-16 13:39:38

      אני שמחה שחזרת ועוד בשביל לכתוב על הדברים היותר חשובים בחיים, לכל הדעות , שלי :)

       

       את מבינה אותי. זה מה שחשוב :-))

        16/6/10 16:45:

      אוהבת מאד את הציור שלך
        16/6/10 16:19:
      האיור, כמובן...
        16/6/10 16:12:


       מיכל, פוסט מקסים!!! כיף אמיתי!!

       הקטנה מתמוגגת למול התמונה

        16/6/10 14:20:

      חתול זו חייה נרגנית!

       

        16/6/10 14:01:
      :) כיף לקרוא
        16/6/10 13:39:
      אני שמחה שחזרת ועוד בשביל לכתוב על הדברים היותר חשובים בחיים, לכל הדעות , שלי :)
        16/6/10 10:53:

      צטט: יופי יום 2010-06-16 08:36:47


      נעים

       

      תודה :-)

        16/6/10 10:53:

      צטט: שרוניני 2010-06-16 08:29:16


      כל כייף לראות פוסט ממך, שאני אפילו אתעלם מרגשותיי המעורבים (: לחתולים.....

      איור מקסים של ההר והעכבר, מצחיקה את..

       

       תודה אישה מקסימה !

      גם אני הופתעתי מזה שכתבתי פוסט.

      ועוד על לחץ פרסי :-)))

        16/6/10 08:36:

      נעים
        16/6/10 08:29:


      כל כייף לראות פוסט ממך, שאני אפילו אתעלם מרגשותיי המעורבים (: לחתולים.....

      איור מקסים של ההר והעכבר, מצחיקה את..

        15/6/10 18:15:

      שלא תהיה אי הבנה.

      אני מתה עליהן. לזכותן יאמר שהן מקבלות (האחת בשמחה, השניה באורך רוח) את הניג'וסים שלי. אני נמרחת עליהן הרבה.

      שום שריטות. מדי פעם עקיצת פרעוש.

      וביטול זמן למכביר.

      רצית חתול בבית? אז תשתקי!

        15/6/10 17:52:

      אני שוב מוצא עצמי בחברה חתולית טובה.

      עם ידיים שרוטות ממשחקיו המשוננים וציפורניו המושחזות של גור צעיר, משל הייתי רווקה, נו אופנדס...

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין