רשמית הוא אדם חופשי.

הוא נולד חופשי וימות חופשי,

הוא ירקוד בין הטיפות, 

ובכל פעם שהמציאות תקיש על דלתו 

הוא יפתח ויחייך אליה,

יביט בה וישאל :

מה הפעם את רוצה?

היא תאמר בעדינות מזוייפת:

באתי, אני רוצה אותך רק לרגע..

והאדם הזה, הוא כבר מכיר אותה.. 

רגע שלה הוא נצח של בן תמותה.

הוא יסב על צירו באותה עדינות מזוייפת שלמד ממנה,

יטרוק עם עקבו את הדלת על פניה.

הוא לא יברח ממנה האדם הזה,

הוא רק יבחר את המציאות שמתאימה לו.

פעם היא עבדה עליו,

הפילה את כל כובד משקלה ודרשה ממנו:

תשחה בן אדם, תרקוד בן אדם,

רצתה שיהיה מי שהוא באמת..

העיקר שיהיה איתה, יחיה אותה כל הזמן.

ובתמורה העניקה לו ממתק מידי פעם,

ממתק נחמד שעורר רק לרגע,

אך הוא עצמו אבד בעומקה שלה,

ולא יכול היה עוד לזהות שם את עצמו.

הוא לא שוכח לה יותר האדם הזה,

הוא יבחר בה שתתאים לו,

מבלי שהיא תשתלט ותכתיב תנאים,

מבלי להיות שוב קורבן למניפולציות שלה,

ככה טוב בן אדם, ככה לא.

הוא נולד חופשי האדם הזה,

נולד חופשי וימות חופשי.