כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    התחקיר כבסיס לתרבות אירגונית

    0 תגובות   יום שלישי, 15/6/10, 16:13

    שימו לב - יש פוסט המשך שהקישור אליו מופיע בסוף הפוסט הנוכחי

    להלן שתי התנסויות אישיות היכולות להוות פתיח הולם לנושא הנדון. הראשונה שהיתה לפני כעשור. חברה ישראלית גדולה ומצליחה ביקשה לבצע תחקיר של התהליך שהוביל אותה להצלחה עסקית יוצאת דופן. זה היה תהליך שנמשך על פני מספר שנים שתחילתו במו"פ וסופו ביציאה אל השוק עם מוצר מנצח. מטרת התחקיר היתה ללמוד לקחים הניתנים ליישום בתהליכים דומים.

    והנה, למרות שמדובר היה בסיפור הצלחה, שמילא גאווה את כל המעורבים, רבים מהם נרתעו מהתחקיר. בעיניהם, הנסיון לראות בדיעבד את ההחלטות שהתקבלו לאורך המסלול, נתפס כאיום. האפשרות שהתחקיר ילמד כי ניתן היה לעשות דברים אחרת נתפסה כאישום, לא כלקח להבא. ואני, כמתחקר, נאלצתי להשקיע זמן רב בניסיון להסביר למרואיינים שאינני בא לחפש אשמים, אלא ללמוד.

    ההתנסות השניה היתה לפני כשנה. נתאר את האירוע באופן הבא – הנהלה התייצבה בפני אסיפה כללית של בעלים והציגה להם תחקיר של פעולותיה בשנה שעברה. מה תוכנן לעשות, מה נעשה ומה לא נעשה. על פני רבים מהנוכחים, חלקם בעלי ניסיון רב בארגונים עיסקיים, נראתה פליאה. הם אינן רגילים למנהלים שעומדים ומודים, מרצונם, במידה היישום של תכנית העבודה.

    אני מרשה לעצמי להביא את שתי ההתנסויות הללו ולהציגן כבעלות משמעות בעקבות שיחות רבות שניהלתי עם מנהלי חברות. כמעט כולם ראו בהן כמאפיינות את הרתיעה של רוב הארגונים מלעשות תחקירים.

    חלק גדול מחיי הבוגרים עבר עלי בארגון גדול, חיל האוויר, שהפך את התחקיר לתרבות ארגונית שלא ניתן להתקיים בלעדיה. למיטב הבנתי הדבר התחיל מהצורך החיוני לתחקר כל גיחה בכדי ללמוד ולהגדיל את סיכויי ההצלחה וההישרדות של הטייסים. זה גם הוביל לתורת ה"כמעט ונפגע" שבה התייחסו לאירועים בטיחותיים, שהסתיימו בשלום, כמו אל תאונה.

    עם הזמן התורה זלגה מהדרג הלוחם אל כל החיל. ואני, שלא הייתי איש צוות אוויר ושכמעט בכל השירות הייתי במטה, ידעתי שבתום כל פעילות שלי אני עושה תחקיר עם כל המעורבים בדבר. לא אגזים אם אומר שלא ידעתי שאפשר אחרת. במקומות בהם הייתי כך היה נהוג.

    אחת התועלות העיקריות מכך היתה שתחקיר לא זוהה דווקא עם כשלון. תחקיר זוהה עם מהלך החיים השוטף. בודאי שהיה הבדל בין תחקיר של הצלחה, של פעילות שגרתית או של כשלון. החל מההתכוננות לתחקיר וכלה בדברים שנאמרים במהלכו. הידיעה שהאצבעות עלולות להיות מופנות כלפי זה או אחר, או כלפיי, הכניסה מתח, לא תמיד בריא.

    מכאן גם סוגיית מקומו של הבכיר בתחקיר. החשש מאיבוד סמכות פיקודית/ניהולית כתוצאה מחשיפת כשלים, קיים אצל כל אחד. השאלה היא רק במידת הנכונות שלו לחשיפה כזו ומידת ביטחונו ביכולת ליצור את הסמכות גם כאשר יש כשלים. אין ארגון שבו יש רק מנהלים/מפקדים המוכנים לכך. אולם מניסיוני אני יכול להעיד כי מעורבותי בתחקירים כקצין זוטר עזרה לי לקבל אותם כמובנים מאליהם גם כשהגעתי לעמדות בכירות.מ

    דובר בתרבות ארגונית שהתפתחה במשך עשרות שנים. האם ניתן להנחיל אותה לארגונים עסקיים או מלכ"רים ולהגיע לתוצאות המקוות תוך מספר שנים מועט? את הניסיון להשיב על כך אעשה בפוסט הבא. 

    נערך - לקריאת הפוסט המציג המלצות להתחלת התהליך ליחצו כאן

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      yonathan lerner
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון