תקשורת, פוליטיקה ובלגן הגלובלי - חיים ברשת, בישראל ובעולם
בבלוג הזה אני רוצה לדון בסוגיות אקטואליה פוליטית ובסוגיות שקשורות לתקשורת, במיוחד לאינטרנט, במדינת ישראל ובעולם. אשמח מאוד לקבל תגובות מהגולשים.
פוסטים פופולאריים
-
מה עוד יכול להגיד מאושם בשיתוף קבצים בבית משפט
16/1/08 | 361 צפיות
-
מה אפשר לראות באמירות של רה"מ בריטניה בטורקיה
27/7/10 | 431 צפיות
-
הצעת חוק של ח"כ ישראל חסון או ללכת יותר רחוק מפוטין
15/1/08 | 525 צפיות
-
שם הבלוג שלי
15/1/08 | 372 צפיות
-
חוזר ללימודים
20/1/08 | 536 צפיות
-
תעזרו לי בבקשה. אני מחפש סטאג'
20/1/08 | 587 צפיות
פוסטים אחרונים
- גורמי ההצלחה של הסברה "פלסטינית" בזירה עולמית 25/1/11
- מה אני חושב על כתבה שיווקית לגבי צייד חיות בר ב-The Marker 14/8/10
- מה אפשר לראות באמירות של רה"מ בריטניה בטורקיה 27/7/10
- הסברה ישראלית לקהל בינלאומי: מה יש ומה צריך 15/6/10
- תעזרו לי בבקשה. אני מחפש סטאג' 20/1/08
- מה יכולים לעשות יצרנים ומפיצים בעידן של שיתוף קבצים? 20/1/08
הסברה ישראלית לקהל בינלאומי: מה יש ומה צריך
| לפעמים נדמה לי שהסברת מדיניות של ישראל לקהל בינלאומי זה משהו מרמת המדע הבדיוני. לצערי הרב, אני לא מתכוון להגיד שהסברה הזאת היא כל כך טובה ומעולה שנדמה שהיא לא מהעולם שלנו אלא ממדע הבדיוני. למעשה אני מתכוון להגיד שרצוי שהסברה הזאת בכלל תתקיים במציאות ולא רק בחלומות. במיוחד ישצורך בהסברה הזאת כאשר מנגנוני ההסברה של האויבים שלנו נהנים מסבסוד מסודר, ממון רב וקהלים רחבים שרוצים ומוכנים להיחשף למשרים שלהם. כמו כן, הסברת מדיניות של ישראל היא הכרחית בעידן של התעוררות מחודשת של אנטישמיות באירופה ושל עליית האסלאם הרדיקלי מכל גווניו.
כמובן קל יותר להגיד שמשהו צריך להתקיים, מאשר לעשות את הדבר הזה. לכן, החלטתי, לפחות, לתאר ולהציע מה צריך לעשות ואיך צירך להסביר את מדיניות של ישראל לקהלים בינלאומיים שונים. אבל לפני זה יש צורך להסביר על מה אני מתכוון כאשר משתמש במושג הסברה.
באופן כללי ישנם שתי סוגים עיקריים של הסברה לקהל בינלאומי בזמן הסכסוך (או במלים אחרות שתי סוגי הפרופגנדה) והם הסברה אקטיבית והסברה פסיבית.
הסברה פסיבית היא ניסיון להתמודד עם השלכותשל פרובוקציות ויוזמות תקשורתיות של צד אחר בקונפליקט, כלומר מתן תגובה למידע שכברהועבר על ידי האויב לתקשורת בינלאומית. ניסיון להפריך את המידע הזה הוא בהחלט קשה ולפעמים הוא יכול להביא יותר נזק מאשר תועלת. המידע בתגובה כזאת ייתפס כניסיון להפיץ שקרים ובאמצעות שקרים האלה להימלט מאחראיות על מעשים או כניסיון של צד הפושע להטיל את האשמה על הקרבנות. הניסיון המוצלח ביותר של הסברה פסיבית הוא שימור הקהל האוהד. אבל זה ממש לא מספיק אפילו למעצמות בעידן הקונפליקטים המתוקשרים, בעידן שבו קונפליקטים מנוהלים בעיקר באמצעות התקשורת בינלאומית ולא בשדות הקרב אמתיות.
לעומת הסברה פסיבית, הסברה אקטיבית היאניסיון להקדים את האויב בהעברת מידע המושך והמעניין לתקשורת בינלאומית, מידע שיכול להתאים לסטריאוטיפים של עורכים של ערוצי התקשורת בינלאומיים ושל קהל שלהם (כגון סטריאוטיפים של קרב בין "דוד" ו"גלית").הסברה אקטיבית יעילה יכולה למשוך לצד שמשתמש בה קהלים נוספים חוץ מקהל האוהד הקיים.קהלים התומכים החדשים יכולים להתחיל לתבוע מממשלות שלהם להתערב בקונפליקט בצד שלך וגם במקרה המוצלח ביותר להתחיל לתרום כסף לפרויקטים תקשורתיים והומניטאריים שלך.הסברה אקטיבית גם יכולה למשוך את אנשים שקודם לא ידעו שום דבר על קונפליקט ועלצדדים שמעורבים בו להגיע לאזור ו/או להשתתף בקונפליקט באופן פסיבי (כגון הפגנות התמיכה / מחאה) וגם באופן אקטיבי עם נשק חם בידיים. כמו כן, הסברה אקטיבית יכולה להשפיע גם על צד האויב, לגרום לפילוג בחברה שלו (להקצנת הדעות בנושא הקונפליקט ולהבנה ואפילו לתמיכה של חלק מחברה שלו בעמדות של צד האחר). נוסף לכך, אם אתה משתמש בהסברה אקטיבית, אתה ולא האויב שלך מתכנן את התגובות אפשריות שלו להסברה שלך. יותר מזה, אתה יכול להשפיע לא רק על תוכן התגובות עצמן אלא גם להגביל אתהמבחר של התגובות האלה רק לתגובות שעלולים להזיק לצד האויב. כלומר, אתה יכול להעמיד את האויב שלך במצב כזה שכל מה הוא ייעשה עלול לגרום לנראות שלו כמו מפלצת בעיני הקהל הצרכנים של תקשורת בינלאומית. כמובן, חוסר תגובה מצד שלו עלול להראות את אויב כחלש בעיני קהלים התומכים שלך וגם בעיני החברה שלו.
אז ברור שהסברה אקטיבית היא יותר יעילה מהסברה פסיבית. מה שלא ברור כל כך, למה רק צד אחד בקונפליקט ישראלי-פלסטיני מבין את זה. כמובן,צד המבין הוא לא צד שלנו, אלא דווקא צד האויבים (לא רק פלסטינים, אלא גם תומכים שונים ומגוונים שלהם בעולם). וצד שלנו בעיקר הוא צד המגיב להסברה של אויבים שלנו. מעובדה שהסברה שלנו היא מחוסרת יוזמה הנדרשת נובעים כל מיני בעיות של נראות ושל לגיטימיות של מדינת ישראל בתקשורת בינלאומית וכתוצאה מכך גם ביני קהלים הנחשפים לתקשורת הזאת.
כמובן, יש גם לצד שלנו פה ושם הצלחות בהסברה, כמו,למשל, תמונה של תינוק פלסטיני לבוש בחגורה של טרוריסט-פצצה, סדרה של סרטים מצוירים פופולרית בעולם "אחמד את סלים" ובימים אחרונים – סרטון של latmatv עםשיר על משט לעזה (סרטון הזה הורד על ידי youtube בניגוד לחוקים בנושא צנזורה וזכויות היוצרים של ארה"ב. אולי youtubeשומר חוקים אחרים בעניין הצנזורה כמו למשל חוקים של לוב, צפון קוריאה או זימבבווה). אבל כל ההצלחות האלה אינן מספיקות לשיפור התדמית של מדינת ישראל. יש צורך ביותר מאמצים וביותר השקאות, מאחר ואנו מתמודדים עם כמה מכונות פרופגנדה ענקיות ביותר בעולם שממומנים ממגוון רחב שלגורמים שאולי שונאים אחד את שני אבל יש להם מטרה אחד – להשמיץ ולהשמיד את מדינתנו.למדינה שלנו נדרשת הסברה בינלאומית נורמאלית וחזקה. ובמיוחד היא נדרשת בעידן שלעליית והתגברות הכוח של אסלאם רדיקלי ואנטישמיות החדשה.
ברור שקל יותר להגיד שצריך לעשות משהו ולא להציע שום דבר רלוונטי בעניין (מה שלפעמים אני רואה במאמרי דעות בעיתונות). גם ברור שלהרוס יותר קל מאשר לבנות, לכן אני לא מתכוון להציע להרוס את מנגנוני ההסברה הקיימים שלנו, אלא רוצה להציע איך לשפר ולקדם את עבודתם וגם להקים מנגנוני הסברה נוספים שהם הכרחיים בעידן המתוקשר.
דבר ראשון שצריך לעשות הוא להתחיל לפנות בצורהנכונה לקהלים נכונים. קהלים נכונים של הסברה שלנו הם אינם קהלים של קוראי עיתונות איכות ולומדים פילוסופיה מטפיזית פוסט-קולוניאליסטית באוניברסיטאות אצל מרצים אנטישמים שונאי מערב שחלקם בטעות נולדו יהודים. קהלים האלה כבר מגיל הרך והצעיר שונאים אותנו אולי יותר מאשר חמאס. גם כל מיני פוליטיקאים של שמאל אירופי לא מהווים קהל של הסברה שלנו כי הם שונאים אותנו אפילו יותר מימין הקיצוני ניאו-נאצי. קהלים שלנוהם בעיקר צעירים ומבוגרים ממעמד בינוני ובינוני-גבוה אשר בעצמם סובלים מטרוריזם, פשע מאורגן ואלימות בוטה מצד מהגרים חדשים ממדינות מוסלמיות. גם בארה"ב ובמדינות לטינו-אמריקאיות יש קהלים שאנו מוכרחים לפנות עליהם והם עוד פעם אנשים ממעמד בינוני ובינוני-גבוה אשר סובלים ממדיניות הכלכלית הממשלות שלהם (שממשלות האלה הם גם בני ברית של איראן) והתדרדרות יחסים של מדינות שלהם עם ארה"ב. ברוסיה מצב יותר מסובך מפני ששם כמעט כולם שונאים את ארה"ב. ואנחנו בני בריתשל ארה"ב. אבל מה שחשוב לדעת – למרות שנאה הזאת לארה"ב הרווחת בחברהרוסית, רוב המוחלט מתייחס למדינת ישראל ולקונפליקט שלנו עם איראן, פלסטינים ומדינות ערב או עם הבנה (כי רוסים בעצמם סובלים מטרור האסלאמי כבר עשרים שנה) או ללא נקיטת עמדה בגלל חוסר ידע בעניין.
באופן כללי ביותר, אלה קהלי היעד של ההסברה שלנובעולם מערבי. עכשיו נעבור לתכני ההסברה. ברור שאחרי שטיפת מוח בת כמה עשורים כולםבעולם חושבים שפלסטינים הם קורבן, במיוחד אלה שמתגוררים בעזה. והם קורבן של כיבוש ישראלי. אין מה לעשות עם אמונה עיוורת הזאת כרגע. אבל מה אפשר לעשות עכשיו זה להעביר לקהלים היעד שלנו מידע שפלסטינים סובלים לא רק מכיבוש אלא מבעיות חברתיות של עצמם ושאין לבעיות האלה קשר ישיר או אפילו עקיף לכיבוש. בהעברת מידע הזה אפשר להשתמש בעובדות לגבי שחיתות ומנהגים תרבותיים שתתאימו לסטריאוטיפים שלקהלי היעד שלנו לגבי חברות של עולם השלישי ושכנים המוסלמים שלהם. באופן כזה באתיות ובהדרגה אפשר להחליש את התדמית של פלסטינים כקדוש מעונה ולהחליף את תדמיתו לאיזשהו עבריין מסכן ושקרן שבעצמו אשם בכל בעיותיו אבל מאשים את אחרים (ואחרים האלה(ישראלים) דומים מבחינת התדמית ונראות תקשורתית לאנשים מקהלי היעד של הסברה שלנו). כמובן, אפשר להשתמש במידע מגוון על מנהגים תרבותיים-חברתיים כמו התייחסות בוטה לנשים בחברה פלסטינית, נישואים בכפייה, מילת בנות, רצח על רקע כבוד המשפחה, נקמותדם וכדומה.
הבעיה העיקרית היא להעביר את מסרים כאלה לתקשורת בינלאומית. רוב ערוצי תקשורת בינלאומיים הקיימים פשוט מתעלמים מכל מידע שצד ישראלימנסה להעביר. זה נובע בין השער מכך שהם מעסיקים את פלסטינים כעיתונאים קבועים שלהםבאזור. כמובן, זה יותר זול מכל הבחינות (גם מבחינת תשלומי משכורת וגם מבחינת הפחד לעבוד בשטח הקרבות). לכן, רוב מידע שצד ישראלי מנסה להעביר הופך לפסול בעיני התקשורת בינלאומי עוד לפני שהוא בכלל מגיע למערכת. אז נשאלת שאלה – מה לעשות במצב כזה? איך אפשר להפוך את מידע שלנו למידע שעליו אמצעי התקשורת בינלאומית מרכזיים יצטרכו להתייחס בדיווחים שלהם ולא רק למטרתה הפרכה מיידית של מידע הזה. אז תשובה לשאלה הזאת היא - להקים את ערוץ טלוויזיה + אינטרנט בינלאומי שישדר בשפה אנגלית. מה שצריך לזכור שערוץ הזה צריך להיות מסחריולשדר אך ורק בשפה אנגלית (כמובן עם אפשרות בחירה כתוביות בכמה שפות אירופיות,ערבית ופרסית). באמצעות הערוץ הזה אנחנו יכלו להעביר את המידע חיובי עלינו ומידעלא כל כך חיובי על השכנים שלנו לקהלים הנכונים שהם יודעים אנגלית ברה טובה מאוד.
|
תגובות אחרונות
-
noami4u
בתגובה על מה אפשר לראות באמירות של רה"מ בריטניה בטורקיה
-
dimac1982
בתגובה על הסברה ישראלית לקהל בינלאומי: מה יש ומה צריך
-
דורון טל
בתגובה על הצעת חוק של ח"כ ישראל חסון או ללכת יותר רחוק מפוטין
-
justin-josef angel
בתגובה על מה יכולים לעשות יצרנים ומפיצים בעידן של שיתוף קבצים?
-
tttgut
בתגובה על תעזרו לי בבקשה. אני מחפש סטאג'
-
דב בינדר
בתגובה על עתידה של הצעת חוק של ישראל חסון
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן-אכן... לדעתי, צריך להקים ערוצי תקשורת אלטרנטיביים לאלה הקיימים כיום. ערוצים תוצרת ישראל בשפות שונות, ובראש ובראשונה באנגלית שיעבירו מסרים חד-משמעיים בנוגע למתרחש בזירה המזרח-תיכונית. ערוצים אלה בתחילת דרכם צריכים להיות מזוהיים עם כל חור בעולם, רק לא ישראל, מאחר ופתגם "ישראל היא מדינה קאניבלית שמתפרנסת משקרים פסיכוטיים" מאד פופולרי בעולם. בעיה נוספת היא אופיה של מדינת ישראל. מכיוון שאנו מדינה דמוקרטית-פלורליסטית לא רק על הנייר אלא בפועל, די קשה להעביר "מסרים חד-משמעיים", כפי שציינתי לעיל. לא כך בצד השני, שהוא כולו בחזית אחת. עם זאת, כפי שאמר "הוזה" המדינה, מר תיאודור (בניימין) הרצל, ונתב"ג הוכיח זאת בפועל - אם תרצו, אין זו אגדה. דברים אלה מחייבים תקציבים רציניים והשאלה היא - מי מוכן להוציא את הכסף?
לעיתים קרובות כואב הלב, איזה פוטנציאל הסברתי אדיר יש לנו, ועד כמה אינו מנוצל.
אכן, היכולת שלנו להתגונן מעלילות הדם המרושעות הינה מוגבלת. לא צריך לצפות פה לנסים.
עם זאת, אסור להזניח את נושא ההסברה. אנו מחוייבים, לכל הפחות, לתמוך באנשים צדיקים, אשר
בכל זאת מנסים לגונן על ישראל ברחבי העולם. לפחות להם אנו חייבים לספק חומרי הסברה כמו הסרטונים
הנחמדים שפורסמו מYOUTUBE לאחר המשט הארור.